עיגול הזהב

נראה שבתמוז אין חגים, רק חמסינים. לא מדויק, יש תאריך אחד הנקרא בתורה חג: בחטא העגל אמר אהרן הכהן לבני ישראל “חג לה’ מחר”. זה היה בתאריך י”ז בתמוז, אותו יום שהפך בדורות הבאים לאחד מצומות החורבן. בואו נראה מה אומר לנו ה”חג” הזה.

עגל הזהב הושמד בידי משה רבינו, אבל הוא חוזר ומתגלגל עד היום. למה דווקא מתגלגל? כי המלה עגל דומה מאד לעיגול. גם המלה חג קשורה לעיגול, לחוג במעגל, ריקודי שמחה בחגים. זה בדיוק מה שהפריע למשה כאשר ירד מהר סיני “וירא את העגל ומחולות” – ריקוד נלהב סביב העגל – ומיד שבר את הלוחות. דרך אגב, הלוחות היו בצורת ריבוע.

יש “תפיסת עולם עגולה”. עשה מה שבא לך, בלי כללים וחוקים ומחויבות, רק לזרום בכיף, לחבק את כולם ולהתגלגל במחול, קרנבל אין-סופי וזה הכל. זהו העגל שמייצג את הטבע הלא-מעובד, נוצץ כמו קמפיין מוזהב. לפי הקבלה, עולם הטבע בכלל נקרא “עיגולים“, כמו כדור הארץ ותנועת הכוכבים, וכמו מחזור החיים, “סובב סובב הולך הרוח”. שימו לב לדמיון בין טבע לטבעת עגולה.

נכון שה’ ברא את הטבע העגול, אבל הוא מחדיר בתוך הבריאה עוד ממד: בתוך העיגולים יש קו ישר (“עיגולים ויושר” בלשון הקבלה). כך למשל, האדם עומד זקוף, הוא לא ממש חלק מהעולם הטבעי, הוא יכול לשלוט בטבע והוא צריך להתנהג בדרך מסוימת. לכן קיבלנו את התורה – קו אור אלוקי שמגיע עד אלינו, מורה דרך ישרה לצעוד בה, להתקדם ולא להסתובב בלי תכלית.

זה בסדר לחגוג ולרקוד, אבל בתנאי שבמרכז נמצא משהו ישר, כמו לוחות הברית שכתוב בהם מה לעשות ומה לא לעשות. נכון שמשה שבר את הלוחות, אבל אם וכאשר נלמד את הלקח ולא נסגוד לעגל הזהב – נזכה במהרה ש-י”ז בתמוז יהיה באמת יום חג, חג נפלא שבו משה יורד ומגיע עד אלינו וכולנו יוצאים במחול סביב התורה.