מכון גל עיני
נכתב עלידי
שני השמות כאחד יפים וטובים, ואף קרובים במשמעותם. החופש לבחור הוא היסוד הגדול שהכל עומד עליו – כמו שמאריך הרמב"ם בהלכות תשובה – ובוודאי יכולת התיקון והשיפור. אולם צריך להדגיש שאין זה חופש סתמי שבו כל האפשרויות שוות, אלא בחירה והעדפה של הטוב והחיים על פני הרע והמות, "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים".
בעומק, הבחירה בחיים פירושה שלא להסתפק בעצם העשייה הנכונה, אלא להכיר בחיות האלוקית המאפשרת את עצם הבחירה – ולכן לא להחזיק טובה לעצמי, לא לנַכֵס את ההצלחה ובכך להעצים את הרגשת האני, האגו והישות המופרזת (האגו אותיות גאוה). הרבה שיטות המצויות היום עוסקות ב'אימון' האדם לקראת הצלחה, אך חסרות את היסוד הזה של הכרה בה' ובטובתו, וממילא גורמות לאדם ליפול ברשת ההצלחה עצמה (כמו שמסביר מורנו הבעש"ט את סוד נשיכת הנחש בעקב). כאשר הבחירה נעשית בצורה מתוקנת, מתוך אמונה בה' והודיה לו, מתוך ענוה וצניעות – יש לה כח עצום לשנות את המציאות, כח של "קביעה רצונית" פועלת ויוצרת.
העוצמה הטמונה בבחירה הנכונה מתקשרת למלה תעצומות, המופיעה פעם אחת בתנ"ך, במזמור סח בתהלים המסתיים בפסוקים: "לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז. תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים". בפסוקים יש תהליך ברור של ירידת העֹז: תחילה הוא משתייך לה', ומקומו בשמים ובשחקים, אך לבסוף ה' נותן אותו לישראל (ראה פירוש הראב"ע), שהרי ה' הוא "אל ישראל" ושמו משותף בשמנו – ואז נוספת המלה תעצומות. מכאן שתעצומות פירושו התעצמות שלנו עם העֹז שניתן לנו מאת ה' – התעצמות הבאה בכוח הבחירה הטובה שלנו, כמו שמדגיש המלבי"ם בפירושו (כאשר כח הבחירה בשלמות מופיע דוקא אצל ישראל, וקשור לבית הבחירה, "ממקדשיך", כמבואר במקום אחר).
הביטוי עוז ותעצומות מזכיר את מה שנאמר בפרשתנו "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הנֹתן לך כֹּחלעשות חיל" – הכח מקביל לעֹז והחיל מקביל לתעצומות. גם כאן, הכח הוא מה שניתן מלמעלה (כמו העז) והחיל הוא החלק שלנו, המעשה האנושי המהווה כלי לכח האלוקי שניתן לנו (כך עולה גם מההקבלה לפסוק הקודם, השלילי, "כֹּחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל", ואילו בפסוק החיובי במקום "כחי" נאמר שה' נותן כח, ואילו ל"עצם ידי" אין הקבלה מפורשת ולכן נראה שהוא נכלל ומתעצם בתוך החיל, ודוק).
הפירוש הפנימי לכל זה הוא שמדובר בשני סוגים של מודעות. כאשר הדגש הוא על העז והכח שניתן לנו מלמעלה, זו "מודעות אלוקית" – האדם אינו מודע לעצמו כדבר נפרד, אלא בתחושת בטול לאין האלוקי המהוה ומחיה אותו. אך כאשר לכח נוסף חיל ולעז נוסף תעצומות, זוהי מודעות טבעית – דהיינו שהאדם מודע לעצמו, אך לא כ"מודעות עצמית" נפרדת אלא תוך הזדהות מלאה וטבעית עם הקב"ה. אין הכוונה לטבע הראשוני שלנו, "עיר פרא אדם יולד", אלא ל"טבע יהודי" מתוקן, שאליו אנו שואפים להגיע.
כח ועז הן תכונות גבריות, של האיש ש"דרכו לכבוש", ואילו החיל היא תכונה שהשתבחה בה האשה, "אשת חיל מי ימצא", וכן תעצומות מכוונת יותר לעוצמה הנשית הפנימית, כפי שרמוז ביצירת האשה "עצם מעצמי" – ואכן האשה שייכת יותר ל"מודעות טבעית". "אין עז אלא תורה" – התכונה הגברית של העז מתאימה ללימוד תורה, שבו מצווים בעיקר הגברים. ואילו התעצומות מתאימות לעבודת התפילה, שבה מצטיינת האשה (כמו תפילת חנה, שממנה נלמדו עיקר הלכות תפילה), כשהיא מתעצמת בכוונתה ובוקעת רקיעים.
תעצומות באה משרש עצם, המופיע לראשונה בפסוק "עצם מעצמי". לפני כן מדובר על העצים בגן העדן, וכך המלה עצם היא עץ–מ, נוטריקון של עץ החיים. שהרי התכלית היא "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". עץ החיים מייצג את המודעות הטבעית המתוקנת, לעומת עץ הדעת שהביא בתחילה למודעות עצמית בעייתית ולגזרת המיתה. את המלה עצם ניתן לדרוש גם כראשי תבות: ענוה צניעותמסירות-נפש – מסירות נפש היא ההתעצמות, והתכונות שאיתן האשה מתעצמת הן ענוה וצניעות.
תעצומות הענוה והצניעות הן הערובה לכך שהחופש לבחור יופיע בצורה מתוקנת: שהאדם ידע במה לבחור ואיך לבחור, ברצון עז (קביעה רצונית) שיש בו גם תקיפות ועוצמה וגם אמונה והודיה אין-סופית, מתוך "מודעות טבעית" מתוקנת. זו העוצמה הנשית של האשה והאם היהודיה, עליה נאמר "אשת חיל עטרת בעלה".
גם תעצומות וגם החופש לבחור הם שמות יפים וטובים. יש פעם אחת "תעצומות" בתנ"ך בתהלים: אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם ברוך אלהים, ראה מלבי"ם שם שמקשר תעצומות עם החופש לבחור. בפסוק הקודם כתוב תנו עז לאלהים וגו', העז שייך לה' אך כאשר הוא נותן את זה לישראל (ראה ראב"ע על הפסוק), כאל ישראל (שנותן אל, א סגולה, ישראל), הוא מצרף לעז תעצומות היינו התעצמות עם העז,
ע"ד הוא הנתן לך כח לעשות חיל, הכח כנגד העז שניתן מלמעלה והחיל כנגד התעצומות דהיינו ההתעצמות עם העז. בלשוננו: ממודעות אלהית שה' נותן הכל (הוא נתן עז) למודעות טבעית (ותעצומות).
החיל הוא בחינת אשת חיל, בעוד שהכח והעז הם יותר תכונות גבריות.
חז"ל דרשו אין עז אלא תורה כמ"ש ה' עז לעמו יתן וגו', והוא מתנה וגילוי מלמעלה, בחינת איש, אך תעצומות היא בעיקר עבודת התפלה השייכת יותר לנשים.
השרש עצם הוא עצ-מ נוטריקון עץ החיים. עץ ר"ת ענוה צניעות ו-מ מסירות נפש, כלומר שהתעצמות האשה בפרט היא מסירות נפש הבאה מתוך ענוה וצניעות, וזה עץ החיים – ראה חיים עם אשה וגו'.
החופש לבחור היינו בין חיים וטוב להיפך החיים והטוב (ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים), זה צריך להדגיש, וכמו שמפרש הבעל שם טוב שגם במעשה הטוב יש חטא דהיינו הרגשת האני, נשיכת הנחש בסוף המעשה הטוב, בעקב. וממילא מאד חשוב להדגיש כאשר מדברים עם אנשים על התעצמות וכיוצא בזה, לבחור להצליח בחיים וכו', שכל השיטות ההדומות המהלכות ברחוב כולן בנויות על ישות מופרזת, היפך הקדושה. אצלנו קוראים לדרך הקדושה בהחופש לבחור… קביעה רצונית, קשור לאשה כשרה העושה רצון בעלה שעושה ומתקנת את הרצון בנפש, במה לבחור ואיך לבחור עם כל התוקף אך מתוך ענוה וצניעות אמיתיות, היינו אשת חיל עטרת בעלה. בברכת הצלחה!
