אבי חי

האימרה של יוסף "העוד אבי חי" טומנת בחובה תוכחה על פגם בכיבוד אב שרומזת על תוכחה של אבינו שבשמים לבניו.

כאשר יוסף הצדיק התוודע לאחיו נאמר “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו”[א]. על פסוק זה אמרו חז”ל “רבי אליעזר כד מטי להאי קרא הוי בכי [כשהיה מגיע לפסוק זה היה פורץ בבכי], אמר, ומה תוכחה של בשר ודם כתיב ‘ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו’, תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה”[ב]. אם האחים לא יכלו לענות ליוסף כי נבהלו מפניו, מה יהיה ביום הדין הגדול, כאשר הקב”ה יוכיח אותנו על מה שעשינו?!

במדרש מקביל כתוב בסגנון קצת אחר “אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטן שבשבטים היה, ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו, דכתיב ‘ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו’, וכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד ואחד על אחת כמה וכמה”[ג].

שאלה שהיא תוכחה

אם כן, ברור לחז”ל שבמלים “אני יוסף העוד אבי חי” יש תוכחה, מעין התוכחה של הקב”ה לעתיד לבוא. אבל צריך להבין (כמו ששואלים המפרשים), מה כאן התוכחה?

מסבירים המפרשים[ד] ששלש המלים “העוד אבי חי” לכאורה מיותרות. הרי לפני זמן קצר אמרו האחים ליוסף “שלום לעבדך לאבינו עודנו חי” (כמו שלמדנו בפרשת מקץ) ומדוע יוסף שואל שוב, האם אינו יודע שאביו חי? אלא שיוסף מתכוון לומר: האם יתכן שאבא באמת חי, לאחר כל הצער שגרמתם לו?! אין תוכחה גדולה מזו! ואם בפני התוכחה של יוסף, הקטן שבשבטים, לא יכלו לענות כי נבהלו מפניו, על אחת כמה וכמה כשהקדוש ברוך הוא יוכיח אותנו.

ראשית נלמד מכאן שגם הקב”ה בתוכחתו ישאל מעין זה, “העוד אבי חי”! כלומר, לקב”ה יש כמה תארים, הוא המלך שלנו, הדוד שלנו (בשיר השירים) וגם האבא שלנו – ועיקר התוכחה הוא שה’ יאמר לנו: איך גרמת כזה צער לאביך שבשמים?

אם כן, כל הסיפור של יוסף ואחיו חוזר לכבוד אב, הנושא בו עסקנו בפרשות האחרונות, החל מפרשת וישלח בה פגם ראובן בכבוד האב. כל השבטים אהובים, ברורים, גבורים, קדושים. מטתו של יעקב שלמה, ואף על פי כן ראובן פגע בכבוד אביו. בהמשך מתברר שכל השבטים פוגעים בכבוד האב, כי היש פגיעה יותר ממכירת יוסף? זו התוכחה “העוד אבי חי”.

כאב הפגיעה באבא

במלים “אני יוסף העוד אבי חי” יש רמז יפה ומכוון: אני יוסף = 7 פעמים אבי חי (“כל השביעין חביבין”, כאשר אני יוסף אבי חי עולה אברהם, “אבי” הראשון). וכיון שב”אני יוסף” יש 7 אותיות הרי הערך הממוצע של כל אות הוא אבי חי! גם בתגובת האחים, “נבהלו מפניו”, רמוז: נבהלו = 3 פעמים אבי חי. מפניו = 6 פעמים אבי חי – הבהלה היא מפני ההכרה מה עשו ל”אבי חי”[ה].

אמנם בפרשת מקץ ראינו שגם יוסף פגע בדקות בכבוד האב (שלא מחה כשאמרו לו “עבדך אבינו”), ובכל זאת “אבי חי” הוא “אני יוסף”. אם “אבי חי”, שבע פעמים, אז “אני יוסף”, ואם חלילה לא, אז לא “אני יוסף”.

מוסר ההשכל הוא שאבא, אבינו שבשמים, הוא הכל. גם אומות העולם קוראות לה’ מלך, “והיה הוי’ למלך על כל הארץ”, אבל עיקר הנקודה של היהודי שהקב”ה הוא אבא שלו, כמו יעקב אבינו. צריך לדעת שכולם פוגעים בכבוד אבא, אבל כמה שנקח את זה ללב, וקצת נבכה, כמו רבי אלעזר כשהגיע לפסוק, נעשה איזה תקון.

“אני יוסף” הוא כמו התגלות התורה, “אנכי הוי’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”. כמו שכתוב בתניא[ו] שהמלך יורד בעצמו ורוחץ את בנו מהצואה ומכניס אותו חדר לפנים מחדר, הכל יחס של אבא לבן, ואחר כך צריך לראות איך הבן גומל לאביו. בביאת המשיח (בן יוסף ובן דוד), אז אבינו שבשמים רק יקבל נחת מאתנו. כמו שחסיד רוצה לעשות נחת לרבי, נעשה נחת לקדוש ברוך הוא. לא יהיה יותר שום צער לאבא, רק נחת וכל טוב.



ערוך מהקלטת שידור תשע”א.

[א] שתי התבות “נבהלו מפניו” הן בסוד שלם וחצי (93, 186). שרש בהל הוא אותיות הבל, והנה “אני יוסף העוד אבי חי” = 333 = ט פעמים הבל, כאשר המלה הבאה “ולא” = הבל. “אני יוסף העוד אבי חי” במילוי, אלף נון יוד יוד ואו סמך פא הא עין ואו דלת אלף בית יוד חית יוד (מילוי אלפין) = 2035 = הכל פעמים הבל (כאשר חלק המילוי = 1702 = 2 פעמים 23 פעמים 37, חיה פעמים יחידה, חדוה פעמים בכיה, ודוק = 333, החשבון הפשוט, ועוד 1369 שהוא הבל בריבוע. אם נוסיף את המלה הבאה, “ולא”, במילוי, ואו למד אלף, יעלה הכל 7 פעמים ויגש). נמצא מכל זה שתקון האחים כאן הוא סוד תקון נשמת הבל, וד”ל. וראה עוד לקמן על שרש בהל.

רמזים נוספים ב”אני יוסף העוד אבי חי“, 333: מספר זה עולה ג פעמים מסוה (ג”פ נאמר מסוה אצל משה רבינו) – כאן מוריד יוסף את המסוה מעל פניו. מסוה עולה אלף-פלא; מסוה ועוד יוסף עולה צמצום שהוא מילוי אלף-פלא (אלף למד פא), ודוק. 333 = ויהי בקר – זו ההתגלות של יוסף שיש בה משום בקורת, תוכחה. 333 = לך אמר לבי (להב הלב).

רמז נוסף מענייני דיומא: 333 = נר חנכה, כל נר חנוכה אומר “אני יוסף העוד אבי חי” (ועולה גם “[נר הוי’ נשמת אדם חפש] כל חדרי בטן“,) וכן אני-אין באלב”ם: לגש אותיות שלג. 333 = שלג, בסוד “עד שתכלה רגל מן השוק” אותיות שלג מן הקור (כמבואר במ”א), תיקון שכחה וחשכה. 333 = ארוממך הוי’ (ב”מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”, המזמור ה-יהודה בתהלים, השייך לחנכה).

[ב] חגיגה ד, ב.

[ג] בראשית רבה צג, י.

[ד] ראה בית הלוי ותורה תמימה עה”פ.

[ה] הבהלה היא שלב מאד ראשוני שיכול להיות עוד לפני ‘הכרת החטא’ ממש. השרש בהל, המופיע כאן פעם ראשונה בתורה, קשור למהירות ופזיזות, כמו “נחלה מבהלת” (שנדרש על נחלת ראובן, “פחז כמים”, ראובן = 7 פעמים בהל), וכן “ויבהִלו להביא את המן” (וראה ספר השרשים לרד”ק ערך בהל). אם כן הבהלה מפני החטא היא עדיין תגובה של קטנות מוחין, ללא ישוב דעת של גדלות מוחין. לפי זה בבהלה עצמה יש פגם מסוים של אימפולסיביות, פגם הברית – הכל קשור בפנימיות למכירת יוסף (הצדיק שומר הברית) שהיא פגם הברית.

ועוד: ידוע שהצירוף הבל להב הלב עולה אלףפלא. אם כן יש לומר שהצירוף השלילי, בהל (וכן בלה, בלהות)  שייך לאפל (דהיינו הערך הממוצע של כל אות באפל), בהלה של “פחד לילה” (ר”ת פל של אפל).

[ו] פרק מו.

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן