אבי חי

כאשר יוסף הצדיק התוודע לאחיו נאמר “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו”[א]. על פסוק זה אמרו חז”ל “רבי אליעזר כד מטי להאי קרא הוי בכי [כשהיה מגיע לפסוק זה היה פורץ בבכי], אמר, ומה תוכחה של בשר ודם כתיב ‘ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו’, תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה”[ב]. אם האחים לא יכלו לענות ליוסף כי נבהלו מפניו, מה יהיה ביום הדין הגדול, כאשר הקב”ה יוכיח אותנו על מה שעשינו?!

במדרש מקביל כתוב בסגנון קצת אחר “אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטן שבשבטים היה, ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו, דכתיב ‘ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו’, וכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד ואחד על אחת כמה וכמה”[ג].

שאלה שהיא תוכחה

אם כן, ברור לחז”ל שבמלים “אני יוסף העוד אבי חי” יש תוכחה, מעין התוכחה של הקב”ה לעתיד לבוא. אבל צריך להבין (כמו ששואלים המפרשים), מה כאן התוכחה?

מסבירים המפרשים[ד] ששלש המלים “העוד אבי חי” לכאורה מיותרות. הרי לפני זמן קצר אמרו האחים ליוסף “שלום לעבדך לאבינו עודנו חי” (כמו שלמדנו בפרשת מקץ) ומדוע יוסף שואל שוב, האם אינו יודע שאביו חי? אלא שיוסף מתכוון לומר: האם יתכן שאבא באמת חי, לאחר כל הצער שגרמתם לו?! אין תוכחה גדולה מזו! ואם בפני התוכחה של יוסף, הקטן שבשבטים, לא יכלו לענות כי נבהלו מפניו, על אחת כמה וכמה כשהקדוש ברוך הוא יוכיח אותנו.

ראשית נלמד מכאן שגם הקב”ה בתוכחתו ישאל מעין זה, “העוד אבי חי”! כלומר, לקב”ה יש כמה תארים, הוא המלך שלנו, הדוד שלנו (בשיר השירים) וגם האבא שלנו – ועיקר התוכחה הוא שה’ יאמר לנו: איך גרמת כזה צער לאביך שבשמים?

אם כן, כל הסיפור של יוסף ואחיו חוזר לכבוד אב, הנושא בו עסקנו בפרשות האחרונות, החל מפרשת וישלח בה פגם ראובן בכבוד האב. כל השבטים אהובים, ברורים, גבורים, קדושים. מטתו של יעקב שלמה, ואף על פי כן ראובן פגע בכבוד אביו. בהמשך מתברר שכל השבטים פוגעים בכבוד האב, כי היש פגיעה יותר ממכירת יוסף? זו התוכחה “העוד אבי חי”.

כאב הפגיעה באבא

במלים “אני יוסף העוד אבי חי” יש רמז יפה ומכוון: אני יוסף = 7 פעמים אבי חי (“כל השביעין חביבין”, כאשר אני יוסף אבי חי עולה אברהם, “אבי” הראשון). וכיון שב”אני יוסף” יש 7 אותיות הרי הערך הממוצע של כל אות הוא אבי חי! גם בתגובת האחים, “נבהלו מפניו”, רמוז: נבהלו = 3 פעמים אבי חי. מפניו = 6 פעמים אבי חי – הבהלה היא מפני ההכרה מה עשו ל”אבי חי”[ה].

אמנם בפרשת מקץ ראינו שגם יוסף פגע בדקות בכבוד האב (שלא מחה כשאמרו לו “עבדך אבינו”), ובכל זאת “אבי חי” הוא “אני יוסף”. אם “אבי חי”, שבע פעמים, אז “אני יוסף”, ואם חלילה לא, אז לא “אני יוסף”.

מוסר ההשכל הוא שאבא, אבינו שבשמים, הוא הכל. גם אומות העולם קוראות לה’ מלך, “והיה הוי’ למלך על כל הארץ”, אבל עיקר הנקודה של היהודי שהקב”ה הוא אבא שלו, כמו יעקב אבינו. צריך לדעת שכולם פוגעים בכבוד אבא, אבל כמה שנקח את זה ללב, וקצת נבכה, כמו רבי אלעזר כשהגיע לפסוק, נעשה איזה תקון.

“אני יוסף” הוא כמו התגלות התורה, “אנכי הוי’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”. כמו שכתוב בתניא[ו] שהמלך יורד בעצמו ורוחץ את בנו מהצואה ומכניס אותו חדר לפנים מחדר, הכל יחס של אבא לבן, ואחר כך צריך לראות איך הבן גומל לאביו. בביאת המשיח (בן יוסף ובן דוד), אז אבינו שבשמים רק יקבל נחת מאתנו. כמו שחסיד רוצה לעשות נחת לרבי, נעשה נחת לקדוש ברוך הוא. לא יהיה יותר שום צער לאבא, רק נחת וכל טוב.