מכון גל עיני
נכתב עלידי
צדיקים הקב"ה ממלא את שנותיהם מיום ליום. רוצה גם אתה לחגוג את יום ההולדת שלך ויום הפטירה שלך באותו יום? תתחיל היום! כל יום מלא, שמצדיק את ירידת נשמתך לעולם, מחבר בתוכו את הראשית והתכלית
נכתב על ידי איתיאל גלעדי
מהפסוק "את מספר ימיך אמלא" דרשו חז"ל כי הקב"ה ממלא את שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. אמנם, גם בדורות האחרונים היו צדיקים שנולדו והסתלקו באותו יום – דוגמת אדמו"ר האמצעי, שיום ההולדת ויום ההסתלקות שלו חלים בשבת זו (ט' כסלו) – אך רוב הצדיקים המוכרים לנו נולדו והסתלקו בתאריכים שונים. ובכלל, מה ה'עבודה' הנלמדת ממאמר חז"ל עבור כל אחד מ"ועמך כֻלם צדיקים"?
גם ליום ההולדת וגם ליום ההסתלקות יש 'מזל' מיוחד (מקור המזיל כחות לנשמה): ביום ההולדת מאיר "מזל עליון" – התוקף והכח בהם משׂביעים את הנשמה כאשר היא נשלחת מלמעלה למלא את שליחותה בעולמנו, "משביעין אותו תהי צדיק!". ביום ההסתלקות מאיר "מזל תחתון" – זהו הוא היום בו עולה מלמטה למעלה כללות עבודת האדם, עם כל מה שהוא רכש, בירר ותקן בעולם הזה, ומתברר איזה מזל היה לעולם התחתון שהאדם-הצדיק ירד אליו והעלה אותו למעלה (וגם האדם יכול לאחל לעצמו 'מזל טוב' על מה שרכש בעולם).
בעצם, יום הלידה ויום ההסתלקות מבטאים את ה"ירידה צורך עליה" המגדירה את סוד ירידת הנשמה לעולם – יום ההולדת הוא יום הירידה ויום ההסתלקות הוא יום העליה. אצל צדיק, שזוכה להגשים במלואה את ה"ירידה צורך עליה", אין הפרש וסטיה בין שני הימים – "'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך', שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם", ואדרבא, הוא עולה ממיצרי העולם "ברכוש גדול". זו המשמעות של מילוי שנות הצדיק מיום ליום, כאשר המזל העליון והמזל התחתון, מזל הירידה של יום ההולדת ומזל העליה של ההסתלקות, מגיעים ליחוד מוחלט (ורמז: אמלא היינוא בראש ו-א בסוף, הלידה והסתלקות, שביניהם מל שנות חיים, "ימי שנותינו… שבעים שנה").
אכן, מוסבר בחסידות שלא צריך להמתין לפטירה כדי לזכות לעליה לשמה ירדה הנשמה לעולם. ה"ירידה צורך עליה" נעשית מיניה וביה, בעבודת הנשמה בעולמנו שלנו. לכן, המשמעות הפנימית של "את מספר ימיך אמלא" היא יום-יומית: על האדם-הצדיק למלא בתוכן של עבודת ה' מאירה, גלויה ומענגת – בתורה, עבודה וגמילות חסדים – כל יום ויום בחייו.
בכל יום האדם נולד מחדש – הנשמה, שעלתה למרום בשעת השינה, יורדת שוב חדשה ורעננה לגוף – ובסיומו גם מסתלק, מפקיד את רוחו שוב בידי יוצרה (וכמבואר בחסידות, חשבון הנפש שלפני השינה צריך להזכיר את חשבון הנפש של 'סיום היריד', סיום החיים, אלא שבשונה מהחשבון הסופי – כאן יש יום חדש למחרת). אדם ה'מצדיק' את היום, הופך אותו לכדאי ב"ירידה צורך עליה" שהתחוללה בו, הוא צדיק הנולד ומסתלק באותו יום – בכל יום ויום! – ומחולל בכך יחוד פורה בין שני המזלות, המשפיע שפע רב בכל העולמות.
