סיפורי צדיקים

רבי דוב בער שניאורי, אדמו”ר האמצעי, הרבי השני בשושלת חב”ד, בנו וממשיך דרכו של אדמו”ר הזקן בעל התניא. נולד בעקבות ברכתו של המגיד ממעזריטש ונקרא על שמו. נודע באריכות ובעמקות דרושי החסידות שלו וחתנו הצמח צדק התבטא עליו כי “אם היו חותכים לחותני אצבע, לא היה פורץ דם, כי אם חסידות”. כאביו אדמו”ר הזקן, אף הוא נאסר בעקבות הלשנת המתנגדים. חג הגאולה שלו מן המאסר חל ב-י’ בכסלו. יום קודם כן, ט’ בכסלו, הוא יום הולדתו ויום פטירתו של אדמו”ר האמצעי והתקיים בו בגלוי הפסוק “את מספר ימיך אמלא”. אדמו”ר האמצעי נהג נשיאות במשך 15 שנה, ונסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות במילים “כי עמך מקור חיים מחיי החיים”. מנוחתו כבוד בעיר ניעז’ין שבאוקראינה.

גדולתו של אדמו”ר האמצעי בתורת הנגלה היתה באופן נסתר: הוא לא עסק רבות בפסיקה, כתב רק מעט מחידושיו בתחום זה, והוא מפורסם בגדולתו בתורת החסידות, עליה באמת מסר את נפשו באופן מיוחד. בעקבות אורכם ועומקם של מאמרי החסידות שלו, כונה אדמו”ר האמצעי “רחֹבות הנהר”.

בהקשר לכך מסופר, כי כ”ק אדמו”ר האמצעי שאל פעם להמשרת שלו: שמע נא מה אומרים העולם אודותי, במה כחי גדול – אם בנגלה או בדא”ח. המשרת יצא החוצה ושהה זמן מה, ונכנס הביתה, ואמר לכ”ק: בנגלה בודאי כֹחכם גדול, אבל בדא”ח כֹחכם יותר גדול. ויאמר כ”ק: אין זה אמת. אם הייתי מוסר א”ע ללימוד הנגלה חצי שנה, אין גאון כמותי. אבל מה אעשה, שרצוני להשיג מדות דא”ס [בנוסח אחר: רצוני שאם ייפגשו שני אברכי חסידים ידברו ביחודא עילאה ויחודא תתאה]…

***

כ”ק אדמו”ר האמצעי, כשקיבל הנשיאות והיה כבד עליו להשיב שאלות ותשובות שנשלחו אליו, מינה את כ”ק חתנו אדמו”ר הצמח צדק וחבר לו את החסיד הגאון רבי נחמיה מדובראוונא, לערוך התשובות לשואלים, והיה מוסרם להם, והיו מעיינים בהם ומסדרים התשובות. ותנאי התנה: שטרם ישלחו להשואלים ייכנסו אליו להראות לו התשובות, כדי לעיין בהם אם התשובה נכונה. כך עשו, ובכל התשובות הסכים כ”ק אדמו”ר האמצעי לחתנו כ”ק אדמו”ר הצמח צדק.

פעם באה שאלה, וערכו כ”ק אדמו”ר הצמח צדק ורבי נחמיה את התשובה. השואל דרש לענות לו בהקדם מפני נחיצות התשובה, שהיתה דחופה לענות, וכ”ק אדמו”ר האמצעי היה אז עסוק מאד בענייניו ולא היה להם שעת הכושר להראות לפני כ”ק לעיין בהתשובה.

והסכימו בדעתם כ”ק אדמו”ר הצמח צדק ורבי נחמיה, אשר להיות שעד עתה הסכים עמהם אדמו”ר האמצעי ולא אירע פעם שלא יסכים עמהם, היו בטוחים שגם הפעם יסכים עמהם. ולהיות שהשואל דחוף לקבל תשובה על כן שלחו את התשובה ולא הגישו לכ”ק אדמו”ר האמצעי שיעיין בה קודם. לאחר זמן שאל כ”ק אדמו”ר האמצעי לחתנו הצמח צדק, האם כבר ענו תשובה על השאלה הנ”ל שנשאלה, ויאמרו שכבר שלחו את התשובה. ויאמרו הסיבה שלא נתנו לכ”ק לעיין בה, שהיה דחוף וכ”ק היה עסוק, ולכן שלחו בלי הסכם כ”ק.

ויאמר כ”ק אדמו”ר האמצעי לחתנו להראות לו את התשובה, היינו העתקה מהנשלח, וכאשר עיין כ”ק אדמו”ר האמצעי בהתשובה אמר להם שטעו, והוא נגד דעת תוס’ ביבמות! ויראה להם הטעות. כ”ק אדמו”ר הצמח צדק נפל ברוחו והיה במבוכה גדולה, שראה אמיתית הטעות שהראה לו חותנו, שטעה בתוס’ מפורש בהיפך. וינחם אותו חותנו כ”ק אדמו”ר האמצעי, ויאמר לו: דו ביסט נאך ניט קיין רבי, קענסט נאך האבן א טעות [אתה עדיין אינך רבי, ויכול אתה לטעות]”…

***

בבית כ”ק אדמו”ר האמצעי אירע שאלה על עוף. בתו של כ”ק הביאה השאלה לפני כ”ק אדמו”ר הצמח צדק, ועוד רבנים, ופסקו מה שפסקו. אבל לא נחה דעתה, ואמרה: שילכו לשאול דעת אביה. כשבאו לכ”ק אדמו”ר האמצעי והסבירו חוות דעתם והמקורות שמהם למדו הפסק דין, הראה להם כ”ק אדמו”ר האמצעי שממקור זה הפסק דין הוא להיפך וכן מרוב המקומות הוא להיפך…

בשני הסיפורים האחרונים, מודגשת יכולתו של אדמו”ר האמצעי לסתור את סברות הרבנים שסביבו. גם כאשר חתנו הגאון מעיין היטב, וגם אם כל הרבנים פוסקים כמותו, הרבי מסוגל להפוך את אותם המקורות שהוכיחו מהם – להוכחה עבורו. היכולת הזו מזכירה התבטאות שנמסרה בשם הבעל שם טוב, כי “ביכולתי לפרוך כל סברה בנגלה, תהיה איזה שתהיה”.

אך כשהבעל שם טוב מציג זאת בצורה גורפת כל כך, יכולה לעלות שאלה: מה הטעם? יש תועלת אמיתית ביכולת להפריך כל סברה תורנית? הרי הבעל שם טוב איננו אומר אפילו “כל סברה של שקר”, ומתפאר ביכולת לסתור כל סברה שהיא.

ההסבר לכך הוא, שהיכולת לפרוך כל סברה חושפת משהו אחר העומד מאחוריה – ובעצם מאחורי סברות השכל כולן: כל סברה שייכת למדרגה מסויימת באלוקות, לעולם או לפרצוף מסויים במערכת העולמות המסועפת שנוצרה ברגע הבריאה. אך הנקודה הפנימית שבכולם, הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, היא הנקודה בה הם מחוברים לאלוקות המחייה אותם – ובה בעצם הם מתאיינים ומתאחדים עם האלוקות הפשוטה שמעבר לכל סברה ותפיסה. מי שמחובר לנקודה הפנימית הזו, יכול לשוטט בחופשיות בין העולמות והסברות, וגם למצוא בכל אחת את נקודת האין שבה – הנקודה בה יכול היה להיות בדיוק ההפך.

בדומה לבעל שם טוב, גם אדמו”ר האמצעי יכל לאחוז בנקודת האין הזו, באלוקות שבכל דבר ובכל סברה. הדבר קשור גם לכך שהוא חי נד שנים, סוד שם ד”ן בקבלה. הסברות הלמדניות נובעות משם ס”ג [יוד הי ואו הי], השייך לספירת הבינה. אך שם ד”ן [יוד הא ויו הא] הוא היפוכו של שם זה [הההין של שם ד”ן ממולאים ב-א’ ואילו ה-ו’ ב-י’, ההפך משם ס”ג] – והוא מבטל ב”דינים” והתקיפות שלו  את כל הסברות שיכולות לנבוע משם ס”ג.

לא נעמיק כעת בענייני קבלה, אך כדאי לציין פרט אקטואלי אחד אודות השם הזה: הפעם הראשונה בה מוזכר הצירוף דן בתורה, הוא בברית בין הבתרים: “וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי”. הדבר מלמד, כי כדי לדון את הגוי המשעבד את ישראל יש לסתור את כל סברותיו. כפי שאמר רבי יוחנן, “דמודי לון, נפיל בידהון [המודה לדברי הגויים, נופל בידם]”. מה שהגויים קוראים לו “הומניטריות”, למעשה הוא “אכזריות”. המונח “אחריות ושיקול דעת” משמשים כינוי מכובס ל”הפקרת דם יהודים”.  גם למצרים היתה פילוסופיה שלמה, מערכת של הגות ושל תקינות פוליטית, ששיעבדה תחתיה עמים שלמים באין פוצה פה… כאז כן היום, כדי להימלט מהשיעבוד המחשבתי, יש צורך בחשיבה חדשה ומשוחררת – סוד שם ד”ן של אדמו”ר האמצעי.