סיפורי צדיקים

רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין נולד בשנת תרל”ט לרבי יצחק פרידמן מבוהוש. בכסלו תרנ”ה נישא לחיה שרה רחל, בתו של רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, ונסמך על שולחן חותנו. מנישואיו ועד לפטירת חותנו (כ-54 שנים), חי ופעל בסמיכות אליו. רבי יעקב היה ייחודי בין האדמו”רים בתמיכתו ברעיון הציוני: בשלהי מלחמת העולם הראשונה ייסד (עם רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ’ ורבי שלמה חיים פרידמן מסדיגורה) את ההסתדרות החסידית-ציונית “חברת יישוב ארץ ישראל” (חברה בתרע”ח להסתדרות המזרחי, שהיה ממנהיגיה), במלחמת העולם השנייה התבטא בחיוב על התנדבות לצבא הבריטי, ולאחר קום המדינה נהג לערוך טיש ביום הקמתה. בטבת תרצ”ז  עלה לארץ ישראל עם חותנו, שם התיישבו בתל אביב ובנו בית מדרש. לאחר עלייתו לארץ פסק מפעילות ציבורית, הקדיש את זמנו בעיקר ללימוד תורה ועם פטירת חותנו בחנוכה תש”ט מילא את מקומו. התפרסם כמסתפק במועט, בניגוד לשאר אדמו”רי רוז’ין שנודעו בהנהגת פאר, ונודע כבקיא גדול במקורות תורניים כשרבים התייעצו עמו בנושא. רבי יעקב נפטר בח”י במרחשוון תשי”ז ונקבר בבית העלמין העתיק בטבריה, בסמוך לחותנו. בצוואתו לא מינה רבי יעקב ממשיך, ולאחר פטירתו פנו חסידים לאשתו כדי שתברכם. רק עם פטירתה, הוכתר לאדמו”ר בנו רבי יצחק.

כנצר לבית רוז’ין הליכתו היתה זקופה, קצבית ומדוקדקת. אך ראשו לא היה מורם. עיניו היו למטה ולבו למעלה. זקנו היה עשוי בקפידה וכל שערה מונחת על מקומה. בגדיו היו נאים, נקיים, מצוחצחים ומסודרים על מקומם ללא כל רבב.

בני הבית ספרו לאחר הסתלקותו, כי בגדיו הלבנים שהיו על גופו הטהור היו תמיד נקיים – גם לאחר שפשטם לצורך החלפה. לא ניתן היה להבחין בהם אם כבר שומשו ולובשו. גם בימות הקיץ שהם ימי החום, ההזעה והלחות בתל אביב – הם נשארו יבשים, נקיים ולבנים כשעת לבישתם.

הנקיות הניסית שרבי יעקב התאפיין בה, איננה סתם פלא: מבואר בליקוטי מוהר”ן כי נקיות הבגדים רומזת לתיקון הברית – מי שגופו טהור לגמרי, ניכר הדבר אפילו בבגדיו. כאמור בסיפור, להיבט הזה של תיקון הברית ישנו קשר מיוחד למלכות הרוז’ינאית: רבי ישראל מרוז’ין נודע כקפדן גדול על נקיון לבושו ובעקבותיו צעדו כל בית רוז’ין. והנה, סופי התיבות בפסוק “בכל עת יהיו בגדיך לבנים” – הפסוק נדרש בליקוטי מוהר”ן בהקשר לנקיות הבגדים ותיקון הברית – יוצרים את המילה “מלכות”.

בגימטריא, סופי התיבות מלכות עולות אברהם אברהם, והמשפט כולו עולה “ואנכי עפר ואפר“- ביטוי השפלות הייחודי של אברהם אבינו. כפילות שמו של אברהם אבינו בגימטריא, רומזת על תפקידו הכפול כ’אבינו’ שלנו מחד, ו’אב המון גויים’, מאידך. היכולת לשאת בשני תפקידים כאלה, שייכת למלכות החסד של המשיח: היא תכנס תחתיה את כל באי העולם, אך תשמור היטב על הייחוד היהודי ומעלתו.

אך הבגדים אינם רומזים רק לשררה ומלכות כלפי חוץ. יש בהם גם ביטוי לדבקות פנימית בבורא: הבגד הנשאר תמיד חדש ונקי, מבטא את ההתחדשות והרעננות התמידית בעבודת ה’ שהיתה נחלתו של הצדיק מהוסיאטין. נוסף על כך הבגד, המקיף את הגוף, רומז למקיף הקרוב שבנשמה (מדרגת החיה שבנפש). זהו החלק החופף על המודעות שבתוכנו, נוגע ואינו נוגע, ובין כוחות הנפש הוא שייך אל הרצון. הרצון המוליך אותנו הלאה הוא התפר בין המודעות שלנו לבין מה שמעבר לה. רצון מתוקן לגמרי, שמשתוקק ודבק תמיד בה’ בלבד, הוא סוד ארץ ישראל החביבה כל כך על אדמו”רי בית רוז’ין: “למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה”.