סיפורי צדיקים

רבינו יונה החסיד נולד בעיר גירונה שבספרד, לערך בשנת ד’תתקס. בצעירותו למד אצל רבי שלמה מן ההר בעת שהלה שהה בברצלונה, ובהמשך למד אצל רבי משה ורבי שמואל בני שניאור מבעלי התוספות. בשנת ה’ד’  חזר לספרד ומונה לרב בטולדו לאחר פטירת הרמ”ה. הקים ישיבה בברצלונה, שם לימד בין השאר את הרשב”א. היה ממתנגדי הרמב”ם ויחד עם רבו החרימו את ספריו של הרמב”ם מורה נבוכים וספר המדע. דבר שגרם לפולמוס קשה בעם היהודי באותה תקופה בו השתתפו בין היתר הרד”ק, הרמב”ן ועוד מגדולי הדור. אחת מההשלכות הקשות של הפולמוס היא שרפת ספרי הרמב”ם על ידי הנוצרים, דבר זה אף הוביל מאוחר יותר לשרפת התלמוד. רבי הלל, תלמיד רבנו יונה, מעיד כי לאחר שראה רבנו יונה את תוצאות המחלוקת התחרט על מעשיו וחזר בתשובה, וכחלק מתשובתו כתב את ספר שערי תשובה. במסעו לארץ ישראל שוכנע על ידי קהילת טולדו לשהות בה לזמן מה, ושם נסתלק ונטמן בכ”ח בחשוון שנת ה’כ”ד.

באגרת שכתב תלמיד רבינו יונה, רבי הלל, מתואר כי רבינו יונה התנגד בחריפות לחקירת הרמב”ם ב’מורה נבוכים’, ואף פעל להחרים את ספריו. אך לאחר שנראו תוצאות המחלוקת החריפה, כאשר בעקבות המחלוקת שרפו הנוצרים את ספרי הרמב”ם, התחרט על כך מאוד – ואף הביע רצון לנסוע לארץ ישראל, בכדי להשתטח על קבר הרמב”ם ולבקש מחילה. כשהיה כבר בדרכו לשם, עיכבו אותו אנשי קהילת ברצלונה ובקשוהו להיות רב בעירם, והוא ייסד בה ישיבה שמתלמידיה יצאו מנהיגי הדור שאחריו. לאחר מכן המשיך לטולידו ושם נשנתה הבקשה, אך הוא התנה זאת בכך שיישאר לא יותר משנה או שנתיים. בתוך אותם שנתיים נפטר רבנו, והרמב”ן שהעריצו קונן עליו מרות: “הרב יונה אבי מדות הוא יחיד בטהרות/ הוי חסידות הוי ענוה הוי פרישות ואזהרות/הוי משנה וגמרא, הוי מקרא ומסורות…”

ואכן, הקשר בין רבנו יונה והרמב”ן ז”ל, היה נפלא והדוק ביותר. מלבד שהיו בני דודים, גם התקשרו ביניהם בקשרי שידוכין – כאשר רבי שלמה בנו של הרמב”ן נשא לאשה את בת רבנו יונה.

בעניין זה מאירה לנגד עינינו תשובתו המעניינת של הרשב”ש (רבי שלמה בן רבי שמעון – התשב”ץ), בה הוא מספר שזמן קצר לאחר פטירתו של רבנו יונה נולד לו נכד, אצל חתנו רבי שלמה בן הרמב”ן. כפי הנהוג בקהילות הספרדים, היה צריך הבן להיקרא “משה”, על שם זקנו אבי אביו שעודנו בחיים, אבל למרות המנהג, ציווה הרמב”ן ז”ל לתת לרך הנולד את השם “יונה”, על שם זקנו אבי אמו שזה עתה שקעה שמשו בעלמא הדין, ויהיה בכך משום “וזרח השמש ובא השמש”. כוונתו של הרמב”ן היתה לדברי חז”ל ביומא: “אמר ר’ חייא בר אבא אמר ר’ יוחנן, אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו. שנאמר: ‘וזרח השמש ובא השמש’. עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי…”

בסיום תשובת הרשב”ש הוא מספר שאכן אותו הילד, יונה נכד הרמב”ן, זרחה שמשו עד שהיה לגדול בישראל. ובלשונו: “וכן היה, דנפק מניה גברא רבה והיה רב וגדול בישראל”.

[ע”פ זכרונם לברכה]

רבינו יונה היה מגדולי החכמים בדורו, ואיחד בדמותו ותורתו ניגודים רבים: במוצאו ובדרך לימודו היה ספרדי, אך ניכרת בו גם השפעתם של בעלי התוספות מצרפת, שחלקם היו מוריו מספר שנים וחלקם מביאים דברים בשמו. גם את המוסר וההלכה הוא בולל זה בזה לבלי התר, כשחיבוריו במוסר רצופים הלכות וחיבוריו בגמרא מלאים הדרכות בעבודת ה’. מסיבה זו התחבבו ספריו על כל זרמי היהדות, כשחסידים ומתנגדים הוגים בהם בתענוג.

רבנו יונה אף  כינה את ספרו “שער היראה”, ובחר בשם זה למרות שמרבית הספר עוסק בענייני הלכה שונים. יש בכך ביטוי לתפיסתו, כי היראה היא ראשית ותכלית עבודת ה’ – גם בחלק הנגלה שבתורה. רמז נאה מצוי בקינתו של הרמב”ן, המכנה אותו “הרב יונה“, ביטוי זה עולה בגימטריא: “אור [=הרב] הגנוז [=יונה]”, האור המתגלה ללומדים תורה לשמה, על מנת לקיימה ולהחדירה בלב.

גם בקורות הפולמוס עם הרמב”ם ניכרת היטב גישתו נושאת ההפכים: מחד עמד על דעתו בתקיפות, ולא נרתע מול הרמב”ם וסיעתו שחלקו עליו, ומאידך ידע גם למחול על כבודו כאשר נוכח כי המחלוקת יצאה מכלל שליטה. עמידתו על האמת מתאימה מאוד לשמו – יונה – מאחר והוא מזכיר שני אישים מרכזיים בתנ”ך: יונה בן אמיתי הנביא, ונח ששילח את היונה מן התיבה. כיונה הנו “בן אמיתי”, נולד מן האמת הצרופה, וכנח הוא איש חן – חן בעיני ה’ שהוא החן האמיתי, היפוכו של “שקר החן” שבמשלי (גם יום הסתלקותו, כ”ח חשוון, הוא היום החן מתחילת השנה).

דמיונו לנח מתבטא גם בעיתוי המדויק של שנות חייו: רבינו יונה חי בתפר שבין האלף החמישי והשישי, המקבילים למידות הוד ויסוד. והנה, ההוד, שפנימיותה תמימות, והיסוד, שענינו צדקות, שתיהן משבחיו של נח: “איש צדיק תמים”. זאת ועוד: כיונה ששלח נח, גם הוא לא מצא מנוח לכף רגלו ונפטר בעודו בדרך. הוא מסר שוב ושוב למען כלל ישראל את תשוקתו לחונן את עפר הארץ, כדי להדריך וללמד תורה את הזקוקים לכך. יונה הנביא נשלח בשליחות אלוקית לחו”ל דווקא, וגם רבנו יונה הכיר כי שליחותו כמלמד תורה קודמת לשאיפתו לעלות ארצה. הוא מלמד במסירותו את כולנו כיצד לקיים “מאך דא ארץ ישראל [עשה כאן ארץ ישראל]” ואפילו קברו שבחו”ל נתקדש בוודאי בקדושתה.