סיפורי צדיקים

רבי זאב וולף מז׳יטומיר, מחבר הספר אור המאיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש ומגיד מישרים בעיר ז׳יטומיר. נולד למשפחה מצאצאי ר׳ שאול וואהל, ושם אמו היה יהודית. נשא לאשה את עטיא אסתר והתגורר בז׳יטומיר, שם שימש כמגיד מישרים ונודע כאחד מחשובי תלמידי הרב המגיד, ואף היה מקורב לרבי פנחס מקוריץ. בשונה מרבים מחבריו לא הנהיג חצר חסידית, והתפרנס מבית מזיגה ששכר. לאחר פטירת אשתו נישא בשנית לטויבא, בת רבי צבי הירש מרגליות רבה של מזריטש. בערוב ימיו התגורר באיווניץ הסמוכה לז׳יטומיר, ושם נסתלק בה׳ סיוון תקנ״ג. לאחר פטירתו הדפיס תלמידו רבי אליעזר מז׳יטומיר את ספרו אור המאיר, מן הספרים היסודיים בתורת החסידות, שקיבל גם את הסכמתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב. את מקומו בז׳יטומיר מילא בנו, רבי ישראל דוב בער.

פעם אחת, בשמחת תורה, ישבו אדמו״ר הצמח צדק וחסידיו על רצפת בית הכנסת והתוועדו, וישתו יי״ש בכוסות. ודיבר אדמו״ר הצמח צדק אודות המאורעות שיתרחשו בביאת משיח. ויאמר הצמח צדק: ״אז משיח וועט קומען [כאשר המשיח יבוא], יהיה כל בעל הבית כמו ר׳ וואלף מזיטאמיר (מתלמידי המגיד). מה היה בעלבית׳שקייט של ר׳ וואלף זיטאמיר? שהי׳ בכל ערב מכבד את חצרו ואח״כ סוגר את שער החצר וסותם עם נייר מלמטה שחזירים לא יכנסו״.

וישאלו החסידים את הצמח צדק: ״ואיך יהיה ר׳ וואלף זיטאמיר״? השיב הצמח צדק: ״יהיה כמו הבעש״ט״. וישאלו מאיתו: ״ואיך יהי׳ הבעש״ט״? ויאמר הצמח צדק: ״אה, הבעש״ט…״. והראה בידו כמפליא בהפלאתו.

(רשימת סיפורים – משילובין)

אמרות רבות בחסידות מבטאות רעיון דומה, של התעלות העולם והיהודים לעתיד לבוא. גם הרבי מליובאוויטש, בשיחה ידועה, אמר כי כל יהודי שייך למדרגת רבי. מה הסיפור מלמד אותנו על כך?

בדרך כלל כשדנים בכך, מדובר על "רבי" או "צדיק" באופן כללי. אך על פי המובא כאן, על כל יהודי להכין את עצמו למדרגתו של רבי זאב וולף בפרט, שיגיע למדרגתו במהרה בימינו. מיהו הצדיק שנבחר לגלם את היהודי האידיאלי, המשיחי?

לדאבוננו, לא נשתמרו סיפורים רבים אודותיו. אך פרט אחד מציין הצמח צדק במיוחד – "הבעלבתישקייט" של רבי זאב. ההדגשה הזו מפתיעה – מכל הדברים בעולם, מציין הצמח צדק איך התמודד רבי זאב עם חיות כאלה? אך סיפור נוסף יסייע לנו לשפוך אור על ההדגשה הזו:

איש אחד בא אל המגיד הגדול ממעזריטש ז"ל, והתאונן לו שאיננו יכול לטהר את מוחו ממחשבות לא טובות והרהורים רעים שנכנסים אליו בעל כרחו ומבלבלים אותו. ציוה רבינו המגיד לנסוע אל הרב הקדוש רבי זאב וואלף מזיטאמיר ז"ל.

ורבי זאב החזיק אז בית מזיגה בכפר אחד. הלך האיש לאותו כפר, וכשבא לבית רבי זאב כבר היה לילה, ומצא את הבית סגור מבפנים.

האיש דפק על הדלת ואיש לא פתח לו. המתין זמן מה, ודפק שנית על הדלת, ושוב אין פותחים לו. היה אז זמן הקור, והתחיל להתחנן שיפתחו לו, ולא הועיל מאומה. התחיל לדבר בכעס וברוגז: איך זה שאין מרחמים על איש יהודי להכניסו לבית? ומהבית – אין קול ואין קשב. אין פותחים.

כאור הבוקר פתחו את הדלת והוא נכנס והתאכסן שם כמה ימים, ורבי זאב אינו שואל אותו שום דבר. תמה האיש בליבו: על מה זה שלח אותי הרבי לכאן? והחליט לחזור לביתו.

קודם הליכתו פנה לרבי זאב בשאלה: הנה רבנו המגיד שלח אותי לכבודו, ואינני יודע על מה. השיב לו רבי זאב: אני אגיד לך למה שלחך רבנו אלי – שתלמד ממני, שהאדם הוא בעל בית: מי שאינו רוצה – אינו מכניס…

(סיפורי חסידים – זוין)

ה"בעלבתישקייט" של רבי זאב וולף, אם כן, היא קודם כל בעלות על עצמך. גם ה'חזירים' אודותם מדבר הצמח צדק אינם רק בעלי חיים – אלא דימוי למחשבות טמאות המנסות לחדור אל האדם (סוגים שונים של "דבר אחר"). אכן, בגרסאות שונות של הסיפור הזה מופיע במפורש ההרגל הזה של רבי זאב – בתור אחד מהדברים אותם רואה האורח.

אם נוסיף להתבונן בדמותו, ממעט הסיפורים שנשתמרו הוא מתואר כמתלהב מאוד בתפילתו, וגם עניו גדול. אולי משום ענוותנותו זאת, הוא מדבר בספרו על חוסר השלמות של עבודת האדם – עד כי צדיקים אמרו שעל פי ספרו, "אף האדם הגדול ביותר לא יצא ידי חובתו לבוראו".

מסופר, כי פעם אחת הסבו החסידים לאכול אצל רבם והמגיד אמר: "הבה נמהר לסיים את הסעודה ולברך ברכת המזון, משום שצריכים אנו להסמיך אחד מאתנו לרבי". נתן המגיד לרבי זאב כוס יין שיזמן את המסובים לברכת המזון.
אחרי הברכה שאל אותו המגיד: "מה הרגשת כשנתתי לך את הכוס?" ענה לו ר' זאב: "הרגשתי שתי ידיים מונחות על ראשי". אמר לו המגיד: "היה זה אליהו הנביא, שהסמיך אותך לרבי."
כשנפרד מרבו ופנה לנסוע לביתו, באו רבים ללוותו מכיוון שהוסמך לרבי. אמר להם ר' זאב: "כתוב בגמרא שכאשר אדם מתמנה על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלושה, לכן אני מבקש מכם שתיכנסו הביתה לרגע כדי שאוכל לשמן את צירי עגלתי." ולא העלה בדעתו כי התמנותו מתירה לו לבקש מאחר לעשות זאת עבורו.

(שבחי צדיקים)

מעניין לראות, כי גם ענוותנותו המודגשת בסיפור הזה מתבטאת בהתנהגות של פשטות כמו "בעל בית" רגיל. ואולי גם משום כך, יוכל כל יהודי להיות רבי דווקא כמוהו – בלא שהתמנותו תגרום לו להשתרר על הזולת.