סיפורי צדיקים

רבי מאיר שמחה הכהן נולד בשנת תר”ג לאביו רבי שמשון קלונימוס הכהן ולאמו אסנת. כשהגיע למצוות החל ללמוד מפי רבי משה דנישבסקי, ובשנת כת”ר התחתן עם חיה, בתו של ר’ צבי פלטיאל מביאליסטוק. לאחר הנישואין, עבר לגור בבית חמיו בביאליסטוק למשך כמה שנים. בגיל שבע עשרה חיבר את פירוש משך חכמה על התורה, שיצא לאור שנה לאחר פטירתו. אשתו עסקה במסחר ופרנסה אותו, והוא הקדיש את כל זמנו ללימוד תורה בשקידה. בשנת תרמ”ח נפטר רבי ראובן מדיננבורג, רבה של דווינסק, והרב יעקב מזאג’ר, בעת ההספד, הציע לבני העיר לקבל את ר’ מאיר שמחה כרבם. להצעה זו הצטרפו גם רבי יוסף דב הלוי סולובייצ’יק, בעל בית הלוי מבריסק ורבי יצחק דיסקין, ואכן הוא נענה להצעה והחל לשבת על כסא הרבנות בעיר. בפועל כיהן כרב קהילת המתנגדים בעיר, במקביל לרב יוסף רוזין (ה”רוגוטשובר”) שכיהן כרב הקהילה החסידית. בתקופה זו חי חיי דוחק , אך סירב לכל הצעה לתמיכה כספית או להעלאה במשכורת. בתרס”ב הוציא את ספרו “אור שמח” על משנה תורה לרמב”ם, ובשנת תרס”ו הוצעה לו משרת הרבנות בירושלים – שסרב לה לאור הפצרת קהילת דווינסק. רחש חיבה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, וסבר שמאז הצהרת בלפור סר חששן של שלוש השבועות. בכ”ו בתמוז תרפ”ו נפטרה רעייתו חיה, ובהמשך הקיץ של אותה שנה חלה גם הוא – עד להסתלקותו בד’ באלול תרפ”ו.

רבי מאיר שמחה השתדל בכל כוחותיו להביא שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. מאושר היה כשעלה בידו להשכין שלום בחיי המשפחה, והיו מקרים שעוררו תמהון בעיני אחרים:

הרב משה שקרוטא היה מספר, שהיה עד ראיה למקרה דלקמן: פעם באו לביתו של רבי מאיר זוג צעיר, ורמ”ש נכנס אתם לחדר מיוחד. ואחרי ששהו שם כשעה, בקע מהחדר קול רנה בלוית רקיעת רגלים. הרב שקרוטא היה סקרני לדעת מה נעשה שם. הציץ בחור שבדלת, והנה לפניו מחזה מתמיה : שלשתם רוקדים ומזמרים בצוותא…

כאשר הזוג עזב את הבית. אמר רמ”ש להרב שקרוטא: בל יפלא בעיני כבודו, על ששהיתי זמן ממושך עם הזוג. הם מנכבדי העיר והוריהם הם ידידי, והבעל רוצה לגרש את אשתו על לא דבר. דברתי הרבה על לב הבעל. והסברתי לו, כי אין כל

עילה כאן לתביעת גרושין, וסוף סוף אחרי מאמצים מרובים השפעתי עליו שישלים עם אשתו, ובכדי לחזק את השלום רקדתי אתם יחד מסביב לשלחן ושרנו בצוותא. ואני מקוה. שהשלום יהיה בר-קיימא…

***

אצל זוג צעיר ממשפחה חשובה, שהיה להם ילד בן חמש, נתערערו יחסי המשפחה. הם באו אל רמ”ש לסדר להם גט, והורי האשה בקשו ממנו, שיפעל להחזרת שלום הבית. רבי מאיר שמחה נאות לבקשתם, והזמין אליו את הזוג וילדם. בבואם לביתו שוחח אתם שעה ארוכה, אולם דבריו לא השפיעו, והם סירבו להשלים. אז לקח רמ”ש את הילד. הושיבו על ברכיו ונכנס אתו בשיחה ואף שיחק עמו. מחזה זה הסעיר את לב ההורים, ומתוך התרגשות פרצו בבכי. הזוג הביעו לרמ”ש את תודתם הלבבית על התערבותו האבהית, והודיעו לו, שהם יצייתו לעצתו להשלים ביניהם.

***

פעם בא אל רבי מאיר שמחה זוג צעיר מבני העיר, והבעל דרש גירושין.

רמ”ש הרבה לדבר על לב הבעל שישלים עם אשתו. אולם דבריו היו ללא הועיל. או פנה אל הבעל ואמר: הסתכל נא בעיניה היפות של אשתך. בל תהיה פזיז בהחלטתך, חשוב ושקול בישוב הדעת את צעדך. הלא אם תפרד ממנה, תתגעגע אח”כ אליה ותתחרט על מעשיך. הבעל נתרשם מאד מדברי רבי מאיר שמחה, נמלך בדעתו והשלים עם אשתו, וכל ימי חייו היה אסיר לרב על עצתו הטובה.

עד כדי כך היה רצונו של רבי מאיר שמחה עז להשכין שלום בין איש לאשתו. בחינת “ונקלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיני… ועמם אכבדה”!

(ספר “רבנו רבי מאיר שמחה כהן”, הרב זאב אריה רבינר)

ה”אור שמח” היה רבה של הקהילה הליטאית בעיר דווינסק, ונודע בידידותו החזקה לגאון הרוגוטשובר שכיהן כרב בקהילת החסידים. האמרי אמת התבטא על ספרו “משך חכמה” כי הוא “חסידישע ספר”, ואפילו הרבי מקאפוסט, ששלח לקהילתו את הגאון הרוגוטשובר, הורה במקרים מסוימים לחסידיו לשלוח שאלות לרבי מאיר שמחה.

מכל אלו בולט הקשר החסידי שהיה לבעל ה”אור שמח”. גם בעל ה”כלי חמדה” (מגדולי התורה בחסידות פולין) טען בפניו שאין דבר המבדיל אותו מגדולי החסידים – למעט ההזדהות הפומבית.

אך מסיפורים אלה של שלום בית נראה, כי גם הליטאיות שבו שיחקה תפקיד מפתח. נראה כי יש משהו דווקא בה, ב’מתנגדיות’, שנותן לגדולים באמת סוג ייחודי של שפלות: ענווה של “יימחה שמי על המים” שהיתה תפקידם של הכהנים מאז ומעולם – הן בהשקאת הסוטה במים שנמחק שם ה’ עליהם, כדי לפייס את הבעל החושד, והן בשינוי האמת שנהג אהרון כשפייס את הניצים בדור המדבר (וודאי כי רבי מאיר שמחה הכהן נהג במדתו של אהרן לשים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו)

הלא רבי חסידי, עם כל החשיבות שיראה בוודאי בענייני שלום בית, לא יהיה מסוגל לחרוג כך מקדושתו ולדבר עם אדם אודות עיניה היפות של אשתו… ריקוד עוד ניתן להעלות על הדעת: “מצווה טאנץ” הוא נוהג מקובל למרות כל ההסתייגויות והמחלוקות. אבל דבר כזה?

ולימוד נוסף יש כאן: מעבר לשפלות ולנכונות להוביל את הזוג באופן שכזה, מובעת בסיפור גם הבנה חודרת בענייני שלום בית: בעוד הנפש האלוקית מחוברת ונינוחה, טבע הנפש הבהמית הוא הדוחף להפרד ולחתוך בבשר החי של הקשר. כאשר מבצעים עבודת גישור שכזו, יש לדעת לדבר עימה בשפתה, לרקוד לזמן מה לצלילי החליל שלה, ורק כך ניתן לפעול שינוי בזולת.

וסימנך: רבי מאיר שמחה = שפלות, רבי מאיר שמחה הכהן = תמימות.