סיפורי צדיקים

רבי מרדכי טברסקי נולד בטשרנוביל לרבי מנחם נחום מטשרנוביל (בעל ספר מאור עיניים, מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש). כאשר נדרש לבחור לו שם משפחה, בחר רבי מרדכי בשם טברסקי על שם העיר טבריה, בה התיישבו רבי מנחם מענדיל מוויטבסק ותלמידיו. חסידים רבים הסתופפו בצילו ועיירות רבות מינו אותו כמגיד מישרים, והוא התנהג בעשירות וברחבות שלא כמנהג אביו. עם זאת, אכילתו הייתה מעטה מאוד וכמעט שלא נהנה מעניינים גשמיים. נפטר בקייב בכ’ באייר תקצ”ז, ובעודו בחיים הכין את מקום קבורתו בפאתי הכפר אנטיווקה, באמרו ששם אין כנסיות, וקול הפעמונים לא יפריע למנוחתו. שמונת בניו כיהנו אחרי פטירתו כאדמו”רים ברחבי אוקראינה, והיו מהבולטים בהפצת תורת החסידות באותה תקופה.

 מנהגו של רבי מרדכי מטשרנוביל בנטילת פדיונות, היה לקבוע בעצמו את הסכום שעל החסידים לתת. בדרך כלל נקב בסכומים גבוהים, ובקרב אלו שאינם חסידים נראתה הנהגתו מקוממת. פעם ביקר בעיר אחת, ולפני שהגיע החליטו המתנגדים שם מראש שהם יתפסו אותו על חם, יצחקו ממנו, ויצילו את בני העיר מהרבי שרוצה להרוויח על חשבונם. בחדר בו קיבל הרבי קהל החליטו להחביא איש מכובד, תלמיד חכם ואמין, וכשיצא יפרסם לכולם את השערוריה.

אותו תלמיד חכם יושב בתוך ארון, ורואה דרך סדק איך נכנס סנדלר ורבי מרדכי אומר לו: “30 רובל” – בערך כל מה שחסך בחייו. כך נכנסו עוד ועוד אנשים, והצדיק פוקד עליהם לתת סכומים אדירים ביחס ליכולתם. הצופה הנסתר מתבונן, מזועזע מחד ומדושן עונג מאידך, ומתאר לעצמו איך יספר על כך בחוץ. תדהמתו גדלה אף יותר לאחר שיצאו כל האנשים, ורבי מרדכי החל ‘משחק עם הכסף’, מעביר ערמות מפה לשם ומשתעשע במטבעות…

פתאום נשמע רעש אדיר, בכיות וצעקות מבהילות. כשהיהודי שבארון נרגע מעט, שמע שאלו נשמות המתחננות לעזרה ורבי מרדכי נותן להם תיקונים. ואז נשמעה נשמה אחת בוכה ורבי מרדכי משיב: אני לא יכול לעזור לך. שואל הנפטר: “אני כל כך רשע עד שאין לי תקווה?” ענה רבי מרדכי: לאו דווקא, אלא שגרנו באותה העיר, בקרבת מקום, ואף פעם לא נתת לי מטבע פדיון. מכיוון שלא היה בינינו קשר,  אין לי איך לעזור לך.

מה אעשה עכשיו? שאל הנפטר. ענה רבי מרדכי: לידך קבור יהודי שהיה שכן שלך, והוא נתן לי הרבה צדקה. בקש ממנו שיעביר לי מטבע לזכותך “על החשבון”… טען היהודי, שבעולם הזה בנוסף לקמצנותו היה קצת שקרן, ואם ייגש לשכנו יגיד לו האיש: גם כאן אתה ממשיך עם הקונצים? ולא יסכים לתת לו.

אז אמר רבי מרדכי: יש לי פתרון. יושב כאן בארון יהודי תלמיד חכם, כזה שסומכים עליו בעיר. נבקש ממנו שילך לקבר של השכן שלך, ידפוק על קברו ויעיד שאתה דובר אמת ואני שלחתי אותך…

ניתן להניח כי המחאה המתוכננת לא התרחשה בסופו של דבר. אולם רבים מאיתנו, כמו המתנגדים שבסיפור, עדיין מתקוממים מול סיפורים כאלה. אפילו הידיעה כי מדובר בתיקוני נשמות, לא מפיסה את דעתם: נניח שהנתינה לצדיק מתקנת את הנשמה, אך מדוע הצדיק דורש כסף רב כל כך?

נבהיר מעט את העניין, על פי דבריהם של שני צדיקים נוספים: רבי יצחק אייזיק מקומרנא ורבי נחמן מברסלב. בספר ‘נוצר חסד’, מסביר הרבי מקומרנא בדרך מקורית את המשנה “איזהו עשיר? השמח בחלקו”: לדבריו, המשנה מדברת על עשיר כפשוטו, בעל נכסים. אך אם כך, מדוע ייחשב כעשיר רק אם ישמח בחלקו? משום ש”חלקו” זה, הוא חלק קטן יחסית בחשבון הבנק שלו – אותו חלק המספיק לפרנסתו. בלא נתינת צדקה, אפילו בעולם הזה העושר מועד להתפוגג, קל וחומר שבעולם הבא. עשיר השמח בחלקו, ואת הנותר מחלק לצדקה, הוא עשיר אמיתי בזה ובבא.

רבי יצחק אייזיק מפרש זאת על פי הנאמר בזוהר, כי תלמידי חכמים הם בבחינת יום השבת: ביום השבת אסור לעבוד וכל צרכיו מוכנים בימות השבוע, אך בפנימיות הוא הוא מקור הברכה שלהם. כך גם תלמידי חכמים אינם עוסקים במלאכה ואין להם דבר משלהם, אך בפנימיות כולם ניזונים מהם. כשם שמכבדים את השבת במאכל ומשתה ובבגדי כבוד, כך יש לכבד את תלמידי החכמים והצדיקים.

נתינת הפדיון אינה רק מפרנסת את הצדיק, אלא גם יוצרת קשר עמוק בינו לבין חסידיו. משום שהשבת (וכמוה הצדיק) אינה רק מקור הברכה, אלא גם מקור הדעת – החיבור בין אדם לחברו ובין אדם למקום. כך מסביר רבי נחמן מדוע נאמר על השבת “יכולה היא שתרחם”: כלומר, על ידי הדעת שממשיכה השבת, יכולה היא שאתה תרחם. על ידי הדעת, יכול החולה לחוש גם את כאבו של האחר ולהזדהות עמו, ומתקיים בו “ונתן לך רחמים (על הזולת, וכך) ורחמך”. כעת נוכל גם להבין את נוהגו של רבי מרדכי לתבוע את סכום הפדיון, שכן הדיבור והתקשורת הם ביטוי לדעת וההתקשרות הפנימית. כך הצדיק טווה את החבל מכיוונו שלו, ומסייע לחסיד להמשיך במלאכה מצידו.

החבל העבה בו משתמש רבי מרדכי להתקשרות הזו, קרי, הסכומים הגבוהים שהוא דורש,  כרוך בדרך העבודה שחידש רבי מרדכי. רבי מרדכי סבר שההתקשרות לצדיק מפחיתה במידה רבה את הצורך בעבודה אישית. אולם בכדי שנתינת הצדקה תחליף את עבודת התשובה והתפילה, על החסיד להיאזר במסירות נפש של “בכל מאדך”: בכל מידה שמודד לך הצדיק הקוצב את דמי הצדקה, הוי מודה לו עד כדי “בכל מאדך” ממש.

יש לציין, כי אדמו”ר הזקן חלק בנחרצות על שיטתו של רבי מרדכי בנוגע לצורך בעבודת החסיד, וכיוון את חסידיו להתייגע בכוחות עצמם בתשובה ובתפילה. אולם גם לשיטתו, עבודת הצדקה משמעותית מאוד בתשובה ובכלל, והגאולה תבוא דווקא בזכות החסד (גם אם אינו של אמת…).