סיפורי צדיקים

רבי שמשון בן פסח מאוסטרופולי נולד בקוריץ בשנת ה’ש”ס בערך. אימו הייתה בתו של רבי שמשון בן בצלאל ליווא, אחי המהר”ל מפראג. כתביו הם מהעמוקים והחדשניים ביותר בקבלה, והם בעיקרם ביאורים למאמרים וספרים קודמים – שחלקם מופיע לראשונה בכתביו של רבי שמשון.  עסק רבות בגימטריות, ורוב חידושיו מתבססים עליהן. בין העקרונות המרכזיים בתורתו, הוא שלכל כח מ”כוחות הטומאה” יש כח מקביל בקדושה, השווה לו בגימטריא ומבטל אותו. כשלוש וחצי שנים לפני גזירות ת”ח ות”ט, גילה רבי שמשון כי המגיד שנהג למסור לו חידושי תורה, הודיע לו על הגזירות הממשמשות לבוא. רבי שמשון עורר בעקבות כך את הסובבים אותו לשוב בתשובה, אך גזר הדין כבר נחתם. בחודש אב ה’ת”ח, בהתקרב הפורעים, אסף רבי שמשון את בני עירו לבית הכנסת ועסק עמם בתפילה, עד שנהרגו על ידי הפורעים בג’ אב ת”ח.

הרה”ק רבי שמשון אוסטרטפולער זי”ע לא למד תורה בצעירותו, והיה שונה משאר אחיו שהיו גדולי תורה. פעם בא עשיר אחד והציע לאביו לקחתו לחתן, אבל אביו סירב. אמר העשיר שיתן אלף רובל לנדוניה, ולא הסכים. העלה העשיר את הנדוניה לסכומים גבוהים, ואמר לו אביו של רבי שמשון: הרי בני זה הנו בור, ומדוע הנך רוצה לקחת אותו לחתן? אבל העשיר התעקש שאף על פי כן הוא מוצא חן בעיניו, ונתרצו.

בשבת שלפני החתונה עלה רבי שמשון על הבימה ודרש דרוש אחד בנגלה ודרוש שני בנסתר. ונשתומם אביו, ושאלו איך הגיע לזאת? והשיב רבי שמשון כי יש לו נשמה גדולה מאוד, ובילדותו נפל פעם כובעו מראשו ואז נדבקה בו הסטרא אחרא ולא נתנה לו ללמוד תורה. עד שיום אחד הכה אותו אביו במקל על ראשו מכות קשות עד שברח ליער, ושם נתגלה לו אליהו הנביא זכור לטוב ולמד עמו. כי על ידי המכות נשבר כח הסטרא אחרא, ונפתחו לו מעינות החכמה ועלה מעלה מעלה בכח נשמתו הגדולה.

[זכרונם לברכה]

על גדולי ישראל רבים מסופר, כי בילדותם סבלו מקושי גדול בלימוד התורה. רבי נחמן מברסלב סיפר, כי כל לימוד שלמד בילדותו עלה לו ביגיעה גדולה. המהר”ם שיק מעיד על עצמו, כי היה לו “ראש דלעת” והפכו לראש אדם בכח יגיעתו. כך מספרים אפילו על הרמב”ם, כי לא הצליח כלל ללמוד עד שאביו גרשו מביתו (אם כי ישנם ערעורים רבים על מעשה זה).

מעניין לראות כאן, כי אפילו אביו של רבי שמשון לא הכיר בנשמתו ובידיעותיו של בנו. כמו שהובא בסיפור של השבוע שעבר, ישנם ילדים שה”שבט” הרוחני שלהם, שורש נשמתם, שונה באופן מהותי מזה של אביהם – ולא תמיד יודע האב להבין זאת. בתניא נכתב, כי לעיתים נולדת נשמה גבוהה לאדם פשוט מאוד. כאן, אף שהאב הנו תלמיד חכם גדול, בנו גבוה ממנו ואין לו שום השגה בגדלות נשמתו.

דווקא חותנו, שלא הכירו מעולם, חש בכך שיש בו משהו מיוחד ורצה בו לחתן גם במחיר גבוה בהרבה מהמקובל. מכאן רואים, כי פעמים רבות דווקא לשווער ישנו חוש בנשמת החתן שלו. הלא הכלה היא וודאי משורש נשמתו של החתן, וגם אביה נכלל בהכרזה השמיימית לשידוך, כלשון הגמרא “בת פלוני לפלוני”. יש בכך הסבר למנהג ה”קעסט”, לפיו אבי הכלה מפרנס את החתן לאחר הנישואין, ודואג להתעלותו בתורה. עיקר גדילתו של החתן בתורה היא בשנים אלו, והן גם מקור ברכתו של השווער בפרנסה טובה…

בריחתו של רבי שמשון ליער, היא בסוד “ברח לך אל מקומך” כפי שמפרש אותו האר”י הקדוש: בריחה אל שורש הנשמה והתבודדות עם ה’ לבדו. כך עשה הבעל שם טוב בילדותו (ולפי אחת הגרסאות, היה זה כאשר לימודיו לא צלחו), וגם לאחר שהתגלה אליו רבו אחיה השילוני. זהו סוד
“וישכן ישראל בטח בדד”, כפי שגילה הבעל שם טוב כי כאשר נמצאים עם ה’ אין מקום לפחד אחר זולתו.

בחב”ד, עניין ההתבודדות מודגש בעיקר ביום ההולדת – שבו גובר מזלו של אדם, שהוא שורש נשמתו ושבטו המיוחד. ממילא מובן שבחינוך, הדורש תשומת לב לשורש הנשמה, תופסת ההתבודדות מקום מרכזי. לא לשווא הייתה ההתבודדות עבודתו של אברהם אבינו, שהיה רועה צאן המתבודד במרעה עם צאנו. אחד היה אברהם, ועמד לבדו עם הבורא כשכל העולם היה מן העבר השני, ודווקא כך הפך לגדול המחנכים שהכניס אנשים רבים תחת כנפי השכינה.

רבי שמשון היה בבחינת משיח בן יוסף, כפי שאמר החוזה מלובלין: “משיח בן אפרים יקבץ את ישראל לארץ ישראל, ולא יהרג. כי כבר נתקיים בר’ שמשון אסטרופוליער, ולא תקום פעמיים צרה”. כאשר המזל, שורש הנשמה, גובר – יש בכך סגולה לתשובה עילאה. תשובה כזו איננה תיקון מעשי או עיסוק בחטא, אלא גילוי היחידה שבנפש, והעמקה ברזי התורה המשיבים את הנשמה אל בוראה.  בזכות ההתבודדות, נפתחת נביעת האין סוף של רזין דרזין השייכים לתורה החדשה של מלך המשיח.