סיפורי צדיקים

רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי, בעל התניא והשו”ע, נולד בח”י אלול קה"ת לאביו רבי ברוך ואמו רבקה. עוד בילדותו נודע כעילוי גדול בתורה. בתקכ”ד נעשה לתלמידו המובהק של המגיד ממזריטש, ולאחר פטירתו למד מפי רבי מנחם מענדל מויטבסק. עם עליית רמ”מ לארץ, ובהוראתו, הפך אדמו”ר הזקן למנהיגם של חסידי רוסיה ורוסיה הלבנה. כתב את ספר התניא — ספר יסוד בחסידות בכלל ובחסידות חב”ד בפרט — המוגדר כ”תורה שבכתב של החסידות”. בעקבות הלשנות מתנגדיו ישב בכלא פעמיים, ויום שחרורו הראשון,  י”ט כסלו תקנ”ט, נקבע כיום טוב ור”ה לחסידות. בכ”ד טבת תקע”ג, בהיותו בדרך, נסתלק הצדיק ונטמן בהאדיטש.

אחד מחסידי כ"ק אדמו"ר הזקן נסע על פני הנהר דנייפר באניה, והרגיש עצמו במיחוש של חולי. ירד מהאניה בעיר שקלוב, ופנה אל רופא ידוע. הרופא בדק ואמר לו שמחלתו אנושה ומסוכנת, על כן עצתו שייסע הביתה – כי אין תרופה למחלתו. החסיד החליט לא לנסוע ישר לביתו, כי אם ימיו ספורים, הרי טוב אם ייסע ישר לליאזני לכ"ק אדמו"ר הזקן, לכל הפחות יראה פניו לפני שילך לעולם האמת.

עשה כך החסיד, ובבואו לליאזני נכנס לכ"ק אדמו"ר הזקן וסיפר את אשר אמר לו הרופא המומחה: שימי חייו ספורים. ויאמר הצדיק: הכל בסדר, זוהי קדחת! ויאמר החסיד: והלא בשעת קדחת, אלו הסובלים ממחלה זו רועדים? ויאמר כ"ק אדמו"ר הזקן: נו, אם כן, אז תרעד! ובאותו רגע אחזתו חיל ורעדה ושיניו החלו דא לדא נקשן.

כאשר עברה הקדחת אצל החסיד, נסע הביתה דרך שקלוב וסר אל הרופא שבדקו מקודם. ויאמר החסיד בתרעומת אל הרופא: למה ציערתני לאמור שימי חיי ספורים? הלא היתה לי קדחת, וכבר עברה המחלה, ואני ב"ה בחיים ומרגיש בטוב! ויאמר הרופא: אמת הוא שהיתה לך קדחת. אבל, ישנם שני סוגי קדחת: אחת קדחת שחיל ורעדה יאחזמו, וישנם לזה תרופות שונות. השניה, סוג שאין לחולה חום אבל מרגיש שכוחותיו הולכים ואוזלים, ואין לנו הרופאים שום תרופה נגד קדחת זו. אצלך היתה הקדחת מסוג השני, שאין לנו שום רפואה! אנא ספר נא, איך נעשה אצלך קדחת פשוטה? ויספר להרופא איך שהחליט לנסוע לרבו, וכנראה רבו כ"ק אדמו"ר הזקן הפך באמרי פיו מקדחת שאין רועדין ממנה לקדחת שרועדין ממנה – ועל ידי זה נתרפא לגמרי.

[רשימות דברים]

לכל ספירה מעשרת הספירות, ובמיוחד שש ספירות הלב, ישנו מלאך הקשור בה ומבטא אותה. בספירת התפארת, זהו המלאך רפאל האחראי על הרפואה.

מדרך הרפואה שהמשיך אדמו"ר הזקן (ואופיינית גם לצדיקים נוספים), ניתן ללמוד מהו סוד כוחה של התפארת: התפארת היא מידת הרחמים, והיא מסוגלת 'לרכך' את המציאות ולהמשיך חמלה לתוך מציאות של דין. לא מדובר כאן ביציאה גמורה מגדרי הטבע, אלא במהפך שמתחולל במסגרת מציאותית מסוימת – כהפיכת קדחת סופנית לקדחת קלה.

כפי שהתבטאו כבר צדיקים רבים, בסיפור אודות צדיק ישנו כח לפעול את הפעולה שמסופר אודותיה. ראוי אם כן לזכור את הסיפור הזה, ולספרו בכל פעם בה מתקבלת אבחנה רפואית קשה. סכנת חיים? נו, סתם קדחת…

***

אחד מחסידי כ"ק אדמו"ר הזקן, בהיותו בליאזני או בליאדי, היה צריך לעבור דרך יאנאוויטש ולשוב לאחר זמן קצר לכ"ק אדמו"ר הזקן. ויבקש אותו אדמו"ר הזקן: שבעברו דרך יאנאוויטש יסור להסופר ר' ראובן ויבקש אותו בשמו שיכתוב עבורו מזוזות, ובחזרתו, יקבל ממנו המזוזות ויביא אותם אליו.

החסיד, ביצע את השליחות, וביקש מר' ראובן שגם עבורו יכתוב מזוזות. הסופר הסכים, וכאשר חזר החסיד לקחת את המזוזות נתן לו הסופר שתי חבילות, ואמר לו: חבילה זו עבור כ"ק אדמו"ר הזקן וחבילה זו עבורך. כשבא החסיד לכ"ק אדמו"ר הזקן, חפץ היה לדעת מדוע הסופר חילק לשתי חבילות. מה בין זה לזה?

מה עשה? לקח החבילה שנתן לו הסופר עבורו, ומסרה לכ"ק אדמו"ר הזקן… כ"ק עיין בהם, ואמר: מדוע התחיל לשלוח אלי מזוזות כאלו? ויאמר החסיד: אפשר טעיתי, שגם עבורי כתב מזוזות ויש לי עוד חבילה! וימסור החסיד לכ"ק החבילה השניה. עיין בהם כ"ק ואמר כן, כן, זה טוב. החסיד, בנסעו שוב דרך יאנאוויטש חזרה לביתו, סר לבית הסופר ובא אליו בטענה: למה עבורו אינו כותב המזוזות כהוגן? שהרי כ"ק אדמו"ר הזקן לא רצה לקבלם! ויאמר ר' ראובן הסופר: המזוזות שלך נכתבו עם כל הכוונות כמו של הרבי. אבל כ"ק מקפיד שיכתבו עבורו במילוי הלבנה, ועבורך לא הקפדתי על זה.

ההקפדה הפלאית שנחשפת בסיפור, כתיבת מזוזות במילוי הלבנה, לא כתובה בשום ספר הלכתי או קבלי. זו הנהגה ייחודית לאדמו"ר הזקן. עם זאת, מתוך דברי המקובלים אודות הלבנה והמזוזה, נוכל להתחקות במשהו אחרי הקשר הזה:

ראשית, הלבנה היא סמל לספירת המלכות. שנית, המזוזה (= אדנ', שם המלכות) שוכנת על פתח הבית – שגם הוא סמל של ספירת המלכות, מפתן הדלת של עולם האצילות. הירח, אם כן, קשור מאוד במזוזה. אך מהי משמעותו של הירח המלא דווקא?

מלכות דאצילות היא השכינה, הנוכחות האלוקית היוצאת מפתח ביתה אל העולמות התחתונים. כאשר הלבנה במילואה, בליל ט"ו לחודש, היא רומזת לזמן בו השכינה, שהיא גם מקור נשמות ישראל, שלמה ומלאה. כך היה בזמן המלך שלמה, ששמו רומז לשלמות והוא הדור הט"ו לאברהם אבינו, וכך יהיה גם בזמן הגאולה: "והיה אור הלבנה כאור החמה". עם ישראל ונוכחות הבורא בעולם יהפכו זוהרים ומאירים ממש כמוהו עצמו, ללא כל צל שמעיב עליהם. את האור הזה רוצה האדמו"ר הזקן לחוש במזוזות שלו, מזוזות של ירח מלא.