סיפורי צדיקים

אחד מחשובי החסידים של הרבי הצמח-צדק היה ירא שמים גדול, חסיד ולמדן. בנוסף לכך שלמד הרבה תורה, נגלה וחסידות, גם היה איש מצליח בעסקיו, והיות שהיה אדם אמיד מאד, פזר הרבה כסף לצדקה והִרבה במצוות ומעשים טובים. כאשר חבריו חסידי הצמח-צדק היו יושבים יחד בהתוועדות, היה גם הוא משתתף במימון חלק נכבד מן הכיבוד, אומר לחיים, ושמח יחד איתם.

במשך הזמן התחזק החסיד מאד בלימוד התורה, וגם העסקים שלו הלכו כל כך טוב, שלא היה צריך להשקיע בהם זמן רב. כשראה כך, הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה ומיום ליום נעשה תלמיד חכם גדול יותר.

יום אחד התחיל החסיד לחשוב: הרי ישנו מנהג קבוע, שכמה פעמים בשבוע יושבים החסידים ומתוועדים. אך מה כבר אומרים בהתוועדויות? אני לא שומע בהן חידושי תורה גדולים…  התוועדות חברים זה מאד יפה, ואני אוהב את כולם – אבל זה ביטול תורה בשבילי.  מוטב שאנצל את הזמן הזה כדי ללמוד עוד דף גמרא, ועוד מאמר חסידות. עם זאת, החליט כי ימשיך לממן את כל ההתועדויות שעושים, ואפילו יוסיף כסף, אבל הוא עצמו לא צריך להשתתף. עבורו זהו בטול תורה.

את ההמשך אפשר כבר לנחש… כל העסקים של אותו חסיד, כל אותם הנכסים וסוגי המסחר שהיה בהם “איש מצליח”, התחילו לרדת. במקום להרויח התחיל להפסיד יותר ויותר. ואם לא די בכך, פתאום כל בני הבית, הוא ואשתו והילדים, החלו להיות חולים בזה אחר זה. כמובן שגם השלום כבר לא שרר שם, וכולם התחילו לריב בתוך הבית אחד עם השני. הבעל, האשה, הילדים…

החסיד היה ממש אובד עצות: מה קרה?! הוא לומד תורה בשקידה והתמדה, עדיין נותן צדקה ביד רחבה, וגם מממן את ההתוועדויות, אז מה קורה כאן? מדוע באו עליו צרות קשות כאלה? בסופו של דבר החליט ללכת לרבי ולשאול את פיו. נכנס ליחידות, פרש לפני הרבי את כל המצב, והרבי חקר: מתי היתה התפנית? מתי העסקים, הבריאות ושלום הבית החלו לרדת? ואז נזכר החסיד, שעד תאריך מסוים היה משתתף בכל התוועדויות החסידים, אבל באותו זמן התחיל לנהוג אחרת. מיד הצביע הרבי ואמר לו – זו הסיבה. כל הבעיות שלך באו כי הפסקת להשתתף בעצמך בהתוועדויות החסידים.

ואז אמר לו הרבי: תדע לך, שכאשר אתה אומר “לחיים”, והחבר עונה לך “לחיים טובים ולשלום” (כמנהג העולם), כאשר הוא אומר “לחיים” הוא נותן לך ולמשפחה שלך בריאות הגוף, וכשהוא אומר “טובים” הוא נותן לך פרנסה ברווח, וכשהוא אומר “ולשלום” הוא נותן לך שלום בית.

כאשר הפסקת לומר “לחיים” הפסקת לקבל את כל הברכות הללו, וכך קרה כל זה.

מילת המפתח בסיפור, ‘לחיים’, היא גם מפתח להתבוננות מיוחדת בעשרת ימי תשובה:

בתפילת העמידה של ימים אלו, יחד עם התוספות המיוחדות, מוזכרת המילה ‘חיים’ לא פחות משלוש עשרה פעמים! גם המילים “לחיים טובים ולשלום” (בהן טמונות כל הברכות הגדולות אותן גילה הצמח צדק לחסידו השבור), לקוחות מן התוספת לברכת “שים שלום” שמוסיפים בעשרת ימי תשובה. מכך שזהו גם נוסח האמירה והתשובה הנהוגות בין חסידים בעת אמירת לחיים, מובן שישנו קשר בין עבודת הימים הללו לעניינה של ההתוועדות. מהו הקשר הזה?

אהבה לבנים, אהבה לאב

ההתוועדות נועדה, לכל לראש, לקרב בין החסידים: “גדולה לגימה שמקרבת”, ואמירת “לחיים” על מעט משקה עוזרת לפתוח את הלב ולהרגיש את האהבה שבו. אך אהבת הרעים היא חלק משלם גדול יותר, כפי שנמסר בשם הבעל שם טוב: “אהבת ישראל הוא אהבת המקום, ‘בנים אתם לה’ אלקיכם’, כשאוהבים את האב אוהבים את הבנים”. אם כך, ללא אהבת ישראל לא תיתכן אהבת ה’ – שהיא הבסיס לתשובה אמיתית. ויתר על כן, יש יתרון באהבת ישראל גופא, כידוע פתגם אדמו”ר הזקן [‘היום יום’ כח ניסן] “אהבת ה’ ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של כל אחד מישראל. ומקרא מלא דיבר הכתוב אהבתי אתכם ה’, הרי דגדולה אהבת ישראל, דאוהב מה שהאהוב אוהב”.

משום כך, מחשבתו של החסיד לוותר על קשר בין יהודים לטובת קשר לה’ בלבד הייתה מחשבה שגויה. לא יתכן להתעלם מהבנים, ולחשוב שבכך יוצאים ידי חובתנו כלפי האב… דווקא כאשר רואה הקדוש ברוך הוא את אהבתם של ילדיו זה לזה, הוא שמח בהם יותר מכל.

עבודת ה”לחיים” בדורנו

הזכרנו לעיל את יג ההופעות של המילה ‘חיים’ בתפילת עשרת ימי תשובה. מובן מאליו, כי המספר שלוש עשרה איננו מספר סתמי – הוא רומז לשלוש עשרה מדות הרחמים המתעוררות עלינו בימים אלו (קשר שנרמז גם בברכת “שים שלום”, במילים “כי באור פניך נתת לנו… ורחמים וחיים”).

על פי הקבלה זו, האזכור האחרון (המקביל למידה “ונקה”), הוא זה שביאר הצמח צדק: “”לחיים טובים ולשלום”. והנה, דורנו זה הוא הדור היג לצמיחת החסידות, כאשר מונים את הדורות החל מרבי אליהו בעל שם, וגם שלושה עשר הדורות רומזים ליג מידות הרחמים (ראה בעניין בשיעורים והתוועדויות ע”ג – י”ג תמוז, ובכ”ד). ההקבלה הזו מלמדת אותנו, כי לדור היג ישנו קשר מיוחד ל”חיים” היג שבתפילה. משום כך משמעותי במיוחד דווקא בדורנו  לשבת ביחד עם חברים, לשתות יחד (גם מיץ או מים פועלים – אין חובה לשתות אלכוהול…) ולומר זה לזה “לחיים”. כוונה זו שייכת בפרט בשנה זו – תשפ”ד – העולה בגימטריא “פעֻלת צדיק [לחיים]” (ראה באריכות במכתב לשנה החדשה הנדפס בריש הגליון). כך נזכה לבריאות, פרנסה ושלום, וכך גם נגיע לתכלית התשובה ולניקיון המוחלט ששל מידת “ונקה”: תשובה מתוך אהבה, שמחה וחיבור.