סיפורי צדיקים

זהו סיפור על אחד משלוחי הרבי מליובאוויטש. מדובר בתקופה שבה הנסיעה לאמריקה הייתה מבצע מסובך וכך יצא שבמשך זמן רב מאוד אותו יהודי חסיד לא ראה את הרבי. לאחר שנים ארוכות, נסע החסיד סוף סוף לארה"ב כשהוא מתאכסן אצל קרוב משפחתו שגר בשכונת קראון-הייטס בניו יורק.

החסיד הביא עמו תמונה של הילדים שלו על מנת להראות לקרוביו, ושם את התמונה בכיס ה'סירטוק', בגד עליון שלובשים בשבת וחג. עוד לפני שהגיע לקרובי משפחתו, הוא נכנס ל'יחידות' אצל הרבי –  יחידות היא 'פגישה אישית' עם הרבי, ועבור החסידים היא כתפילת נעילה ביום הכיפורים… כשנכנסים ליחידות לובשים את הסירטוק. בדרך כלל לא שמים דבר בבגד, אבל בהשגחה פרטית התמונה נותרה בתוך הכיס…

החסיד נכנס לרבי, והרבי התעניין בכל מה שהוא עושה. לפתע שאל הרבי "אולי יש לך תמונה של הילדים שלך? אני רוצה לראות אותם". השליח נזכר בתדהמה שהתמונה נמצאת בכיסו, ומיד הוציאה והביא אותה לרבי. שאל הרבי "דאס איז פאר מיר? – זה בשבילי? אתה נותן לי את זה מתנה?" החסיד שוב נדהם, ואמר: "כן, ודאי". אם הרבי רוצה את התמונה, הוא נותן אותה בשמחה רבה. השליח יצא וכך הסתיימה היחידות.

אותו חסיד היה מקורב מאוד למשפחת הרבי, משפחת שניאורסון. וכך יצא שלמחרת הזמינה אותו הרבנית חנה, אמו של הרבי, לבקר אותה בביתה. החסיד שמח מאוד והגיע לבית הרבנית. כשנכנס לבית, ראה על השידה את התמונה של הילדים שלו. הוא שאל את הרבנית "איך הגיעה התמונה הזו לכאן? רק אתמול נתתי אותה לרבי! למה הוא נתן לך אותה?" אמרה הרבנית: "אני תמיד מבקשת מהבן שלי שיביא לי תמונות של הילדים שלו, כי הילדים שלו הם הנכדים שלי. ובכל פעם אני מבקשת מהבן שלי שיביא לי עוד תמונות, לכן אתמול הוא הביא לי את התמונה הזו, ומיד שמתי אותה כאן".

לרבי מליובאוויטש לא היו ילדים אבל היו לו אלפי ילדים אהובים. כל אחד מהחסידים, ובפרט כל אחד מהשלוחים, היה בן אהוב של הרבי ונכד של אמו הרבנית. תמונת החסיד חרוטה על לוח לבו של הרבי ואין לו תענוג גדול יותר מלראות את בניו-חסידיו.