סיפורי צדיקים

אף אחד אינו יודע היכן קבור משה רבינו, "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וביום פטירתו ב-ז' באדר אי אפשר להשתטח על קברו, כפי שנהוג לעשות בקברי הצדיקים. אבל אין צורך בזה. משה רבינו נמצא אתנו כל הזמן. נשמתו לא עזבה אותנו והוא ממשיך עמנו בכל הדורות, כפי שכתוב בספר הזוהר "אתפשטותא דמשה בכל דרא [התפשטותו של משה בכל דור]", ואף במלך המשיח שאנו מצפים לביאתו נמצאת נשמת משה רבינו, "גואל ראשון הוא גואל אחרון". כדי להתקשר לנשמה הענקית הזו, ולכבוד חודש אדר, נלמד יחד מתוך המדרש העוסק במעלת משה רבינו:

התחלת נבואתו ושליחותו של משה היא במעמד הסנה. "…וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי". הקריאה הכפולה "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" היא מיוחדת במינה. אמנם יש עוד דמויות בתנ"ך ששמם נכפל, אבל אצל כולם יש טעם מפסיק (פסיק טעמא) בין השמות, "אַבְרָהָם׀ אַבְרָהָם", "יַעֲקֹב׀ יַעֲקֹב", "שְׁמוּאֵל׀ שְׁמוּאֵל", ורק שמו של משה רבינו כתוב כפול ללא הפסק. את משמעות הדבר מסביר המדרש בכמה טעמים:

הכל בוער

ההסבר הראשון: "משל לאדם שנתן עליו משאוי גדול וקורא, פלוני פלוני קרובי, פרוק מעלי משוי זה". לקב"ה יש כביכול משא גדול והוא קורא בדחיפות לקרובו ואוהבו, "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" בוא מהר ועזור לי! מהו המשא של הקב"ה? זהו צערם של ישראל הנתונים בצרה ובשביה, "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", והרי מסיבה זו התגלה ה' דווקא מתוך הסנה, שיח נמוך וקוצני, כדי להראות את ההזדהות שלו אתנו. זו מעלתו של משה, שאינו רק מתפעל מהנס של הסנה הבוער (הסנה אותיות הנס), כמשל לעם ישראל הנתונים בצרה ואינם אובדים, וגם אינו אומר "יהיה טוב בעזרת ה'", אלא מבין שה' קורא לו להיחלץ ולבוא לעזרה: משה משה בוא ותציל, הכל כאן בוער! אכן, מראשית דרכו, משה הוא 'אכפתניק', כזה שאינו יכול לעמוד מהצד כשמישהו צריך עזרה וכשנעשה עוול. המעלה הזו מתאימה לרובד התחתון של הנשמה, הנפש.

אהבה שאינה פוסקת

ההסבר השני במדרש: "דבר אחר, עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם אבל במשה לא הפסיק כל ימיו". משה 'מחזיק ראש' כל הזמן בדבקות בה', אינו מתכנס לרגע בתוך האישיות המצומצמת שלו, ולכן נבואתו ממשיכה בלי להפסיק. רגע, אבל אנו יודעים שבמשך 38 שנים, מאז חטא המרגלים, לא התייחד הדיבור של ה' עם משה? אלא שגם כאשר אין דיבור ישיר בדרגה עליונה, משה ממשיך להתנבא. אדרבה, זו בדיוק המעלה של משה: הוא כל-כך אוהב את עם ישראל, עד שכאשר הם נזופים ומרוחקים גם הוא מרגיש מיד נזוף ומרוחק. הדיבור של ה' הוא התקשורת שלו עם בני ישראל, ומאהבתו של משה לישראל, הוא תמיד שומע את הדיבור של ה', דיבור מקרב או דיבור מעט מרחק. המעלה הזו קשורה לרובד הבא של הנשמה: הרוח, המתבטאת בלב אוהב.

הנני

ההסבר השלישי: "תני רבי שמעון בר יוחאי, מהו מֹשֶׁה מֹשֶׁה? לשון חיבה לשון זירוז". אבל האם לאברהם אבינו, למשל, ה' אינו קורא בחיבה וזירוז? אלא שבדרך כלל יש הבדל מסוים בין החיבה והזרוז. הקריאה הראשונה לאדם בשמו היא לשון חיבה, והקריאה השניה באה לזרז אותו. אך צריך לפחות הפסקה קטנטנה (פסיק טעמא) בין שניהם. כי כאשר קוראים בשמך בחיבה אתה מרגיש הכי טוב ונעים, וצריך לעורר אותך שלא לשקוע יותר מדי בהרגשה הזו אלא להזדרז ולעשות. אבל משה הוא בתכלית הענוה והבטול, "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", ולכן הוא אינו 'מתפעל' במאומה מהחיבה העצומה שה' מגלה אליו, ובו-זמנית הוא מוכן ומזומן לגמרי לצאת בזריזות לכל משימה שהיא ואומר "הִנֵּנִי". אגב, זו התגובה הטובה ביותר למראה הסנה, שהרי הִנֵּנִי בגימטריא סנה. ועוד: 3 פעמים הִנֵּנִי בגימטריא משה, דהיינו שכל אחת מאותיות שמו אומרת הנני. הדרגה הזו מתאימה לרובד של הנשמה הבטלה לה'.

חיים נצחיים

ההסבר הרביעי: " דבר אחר, מֹשֶׁה מֹשֶׁה, הוא שלמד תורה בעולם-הזה והוא עתיד ללמד בעולם-הבא". גם אברהם אבינו, יעקב אבינו ושמואל הנביא יורשים את העולם הבא, אבל אצל משה אין הבדל בין חייו בעולם הזה וחייו בעולם הבא. התורה שמשה לומד ומלמד בעולם הזה היא תורת אמת, "משה אמת ותורתו אמת", ודבר אמיתי הוא דבר שאין לו הפסק, "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" – זו תורה שיש בה "נביעת האין סוף" ולכן היא גם התורה של העולם הבא. מי שרואה את משה רבינו, רואה לפניו מישהו "שלא מהעולם הזה", זהו "מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" שעור פניו קורן ומאיר באור יקרות. לעיני בשר, משה רבינו מת, אבל תורת משה היא נצחית ובה גנוזים החיים הנצחיים שלו. זו דרגת ה'חיה' בנשמת משה, אור מקיף שאינו מת.

בפנים ובחוץ

ההסבר החמישי והאחרון: "רבי אבא בר כהנא אמר, כל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות". יש צדיקים שנמצאים בתוך העולם הזה, חשים את הצער והמצוקה ומתחננים לה' לישועה, ויש צדיקים שנמצאים כמה טפחים מעל הקרקע, שקועים יותר בעולמות עליונים ויכולים לומר שודאי הכל לטובה והנה-הנה הגאולה באה. אבל הדרגה העליונה היא להיות בו-זמנית "בתוך העולם ומחוץ לעולם" גם יחד ("אין וועלט, אויס וועלט"), "הוא בשני עולמות". כך מסופר על הבעל-שם-טוב שהתפלל שיוכל באותה שעה שנשמתו עולה לעולמות עליונים להתייחס ליהודי פשוט שפונה אליו ומבקש את עזרתו. זו דרגת ה'יחידה' בנשמת משה, דרגה עצמית שאינה נתונה לשינויים כלל.

לסיום: משה רבינו נמצא אתנו כאן, לא רק בתור השראה כללית של נשמתו, ולא רק בנשמה המיוחדת של "משה רבינו שבדור", אלא גם בתור ניצוץ בתוך הנשמה של כל אחד ואחת. לכן כולנו יכולים וצריכים להזדהות עם מעלותיו, וללבות את הניצוץ שלו עד שיהפוך ללהבה גדולה בגילוי נשמת המשיח.