סיפורי צדיקים

הרב יצחק אייזיק הלוי אפשטיין, נולד בשנת ה'תק"ם לאביו ר' מרדכי. בזמן ההתנגדות לחסידות עזב ר' אייזיק את ביתו כדי להסתופף בצל רבי שניאור זלמן מלאדי. בשנת תקס"ה התמנה לרב, אב"ד וראש ישיבה בעיר הומיל, שם כיהן עד לפטירתו. לאחר פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי היה לחסידו של בנו רבי דוב בער (אדמו"ר האמצעי). לאחר פטירתו של רבי דוב בער פנו כמה מראשי החסידים לר' אייזיק בכדי שיקבל על עצמו את הנשיאות. ר' אייזיק הסכים בתחילה, אך לבסוף התחרט ושידל את ה'צמח צדק' לקבל על עצמו את ההנהגה. ר' אייזיק היה מן החסידים הבודדים שנהגו לכתוב דרושי חסידות, וכתביו ('עשרה מאמרות' בנושאים שונים ו'חנה אריאל' על התורה) הם מהעמוקים ביותר בחסידות חב"ד. נפטר ביום יסוד שביסוד – כ"ו באייר תרי"ז ונקבר בעירו הומיל.

החסידים המפורסמים בעלי החב"ד, ר' אייזיק מהומיל ור' הלל מפאריטש, נזדמנו פעם יחד לליובאוויטש אצל האדמו"ר הצמח צדק. האדמו"ר אמר אז הרבה מאמרי חסידות, ור' אייזיק ור' הלל היו חוזרים אחר כך על המאמרים.

על פי הוראת הרבי, היה בנו מהר"ש (שאחר כך מילא את מקומו בליובאוויטש) הולך אל ר' אייזיק ור' הלל, לשמוע מהם חזרת מאמרי הרבי. פעם אחת ציווה הרבי על בנו שיחזור לפניו על המאמרים כפי ששמעם מפי ר' אייזיק ור' הלל, כי ברצונו לדעת כיצד הם חוזרים. מהר"ש חזר לפניו, וכשסיים אמר לו הרבי: ר' אייזיק הוא 'משכיל' (המתעמקים בתורת חב"ד נקראים בפי חסידי חב"ד 'משכילים'), ור' הלל הוא 'עובד'. שאלו מהר"ש: מה בין משכיל לעובד? הרי המשכיל הוא גם עובד, והעובד הוא גם משכיל! שתק הרבי.

כעבור שבוע, דרש הרבי מאמר חסידות בייחוד לפני בניו והחסידים ר' אייזיק ור' הלל. ויהי בחצי הלילה, בשעה שתים-שלוש, שלח בעל הצמח צדק לקרוא אליו את בנו מהר"ש. כשבא, ציווהו ללכת ולראות מה עושים כעת ר' אייזיק ור' הלל… והוסיף, שלא יכנס בפנים, אל חדרי האכסניות שלהם, אלא יסתכל מבחוץ. לקח עמו מהר"ש את המשרת שלו, והלך בראשונה אל האכסנייה של ר' אייזיק. הסתכל בעד החלון וראה שהוא, ר' אייזיק, יושב ומתעמק במחשבתו, ראשו מוטל לאחוריו ועיניו סגורות, פניו משולהבות ובידו מקטרת מעשנת. משם הלך לאכסניה של ר' הלל. הציץ וראה והנה הוא יושב כפוף, ובהיותו נמוך ורזה מטבעו נראה עכשיו נמוך ורזה עוד יותר. אצבעו בתוך פיו – אות להעמקת המחשבה – פניו חיוורות ונראה מודאג מאוד.

כשבא וסיפר לאביו את מה שראה, אמר לו הרבי: שניהם מתבוננים במאמר החסידות של אתמול. אלא שר' אייזיק מתבונן בעניין 'כתר עילאה' שדובר בהמאמר, ור' הלל מתבונן בעניין של קבלת עול שדובר בו, וחושב על אודות עצמו.

האדמו"ר הרש"ב (בנו של מהר"ש) כשסיפר מעשה זה, אמר: ההבדל בין משכיל לעובד הוא, שהראשון מתחיל בהשכלה ומתייגע למצוא לו עבודה לפי אופן ההשכלה, והעובד מתחיל בעבודה ומחפש את ההשכלה שבאותו עניין.

[סיפורי חסידים, הרב זוין]

כדי להבין טוב יותר את ההבחנה בין משכיל לעובד, ובפרט את דמותו של ר' אייזיק, נחזור מעט אחורנית אל ילדותו של המהר"ש ונשמע משפט נוסף מפי אביו הצמח צדק:,

הרבי מהר"ש כשהיה ילד, שאל פעם את אביו על מה שלמדו בחיידר: מדוע על ה"הנני" של אברהם אבינו (בסיפור העקדה), כותב רש"י פירוש , "לשון ענוה הוא, ולשון זימון", ואילו על ה"הנני" של משה רבינו (במעשה הסנה) רש"י לא כותב פירוש (ניתן לענות כי רש"י הסתמך על פירושו לפסוק הראשון – תשובה פשוטה גם לילד בגילו אז – אולם כנראה שהרבי מהר"ש לא הסתפק בה)? ענה הצמח צדק לבנו: משה רבינו היה 'משכיל' ואברהם אבינו היה 'עובד'. ל'עובד' יש פירוש, ואילו ל'משכיל' אין פירוש.

לכאורה, אמירתו של הצמח צדק אינה מובנת כלל: מדוע שלמשכיל, המתעמק בכל דבר, לא ידע לפרש גם את ה"הנני"? וכיצד זה שלעובד, העסוק בשינוי האישי שלו ולא בפירושים וחידושים שכליים, ידע למצוא פירוש על כך?

הסיבה לכך היא ההבדל בין המשכיל והעובד, לבין העבודה וההשכלה עצמן: ההשכלה מפרשת ומסבירה, והעבודה עוסקת בהפנמה פשוטה בלי התחכמויות. אולם כשמגיעים לסוגי האישיות הדברים מתהפכים: דווקא לעובד, ה"דואג אודות עצמו", יש פירוש ומחשבה מעמיקים על ההיענות שלו לעבודה, גם הלימוד ההשכלתי שלו נתפס כ"פירוש" על עצמו והאופן בו עליו להשתנות. ואילו המשכיל, הנתון כולו בעולמות עליונים, שוכח מעצמו לחלוטין ולא יודע להסביר מדוע וכיצד הדבר פועל בו.

לר' אייזיק, המשכיל הגדול של חב"ד, הייתה הבנה מיוחדת אודות רבותיו האדמו"רים. בנוסף לסיפור הידוע אודות הערכת רוח הקודש של כל אחד מהם (פורסם בגליון בהר-בחקתי תש"פ), נהג ר' אייזיק לכנות כל אחד מהם בכינוי מיוחד. את האדמו"ר הזקן כינה "עבר'דיקער רבי" [הרבי העבר], את האדמו"ר האמצעי כינה "רבי" ואילו הצמח צדק כונה על ידו פשוט "אונזערער " [(הרבי) שלנו]. גם משום כבוד רבו האמצעי מאן ר' אייזיק לכנות אדם אחר בשם "רבי", אך יש לכך סיבה פנימית נוספת: כמשכיל ה'מתאיין' בשכחת עצמו, זיהה נקודה דומה ברבי הצמח צדק. כאשר מצא מין את מינו, נקשר רבי איזיק ברבו בקשר פנימי והוא הרגיש כי הצמח צדק "שלו" לחלוטין, כפי שאשת אדמו"ר הזקן כינתה את בעלה "שלי".