מכון גל עינירבי בונים מפשיסחא | שאו מרום עיניכם!
רבי שמחה בונים בֹונהַרד מפשיסחא נולד בשנת תקכ”ז לאביו רבי צבי הירש. כבר בילדותו התגלה כעילוי ונשלח על ידי אביו ללמוד בישיבה שבמטרסדורף בהונגריה, וכן אצל ר׳ מרדכי בנט בעיר ניקלשבורג. לאחר ששב לפולין, נישא לרבקה בת ר׳ משה מבנדין. לאחר חתונתו, התקרב לחסידות בהשפעת רבי משה לייב מסאסוב והמגיד מקוז׳ניץ, ונעשה לחסיד קוז׳ניץ נלהב. רבי שמחה בונים נודע כחכם ומלומד גדול, והתפרנס כל ימיו מעבודתו כרוקח. בצעירותו עסק במסחר, וניהל את עסקיה של הגבירה המפורסמת תמרי׳ל ברגסון. בעבודתו זו השיב בתשובה רבים מן הסוחרים המתבוללים שפגש במערב אירופה, לאחר שהתיידד עמם ונראה כאחד מהם. לאחר תקופה בקוז׳ניץ, עבר רבי שמחה בונים להסתופף בצל החוזה מלובלין ותלמידו היהודי הקדוש מפשיסחא. בשנת תקע”ד נפטר היהודי, ורבי שמחה בונים מילא את מקומו בפשיסחא. בתקופתו התרבו התלמידים בבית מדרשה של פשיסחא, אך גם גברה ההתנגדות לשיטתה השכלתנית, עד לפיוס שנערך בעת ‘החתונה הגדולה באוסטילא’ (לנכד ה’אוהב ישראל’ מאפטא). רבי שמחה בונים נסתלק בי”ב באלול תקפ”ז ונקבר בפשיסחא. ליקוטי תורתו נדפסו בספרים ”קול שמחה” ו”קול מבשר”.
רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ”ל היה מתפאר, כי בשלושה דברים הצליח תכף ומיד, חוץ לדרך הטבע. ושניים מהם סיפר לחסידיו:
סיפורו הראשון הוא, כי פעם נזדמן להיות יחד עם יהודים “דייטשען” [כך היו נקראים המשכילים והאפיקורסים]. הם שתו קפה עם חלב, והוא הרבי ר’ בונם זצ”ל שתה קפה בלי חלב, יען כי היה חלב עכו”ם. נטפלו אליו ה”דייטשען” שיסביר להם מדוע אינו שותה הקפה עם חלב? והשיב להם – מחמת חשש חלב טמא, כדין הגמרא.
והתחילו לשחוק עליו ואמרו: “הן לכפרית שממנה מקבלים אנו את הקפה עם החלב, יש בעדרה חמש-עשרה פרות טהורות, ומה ענין חלב טמא לכאן?” התפלל הרבי ר’ בונם להשי”ת שיעזור לו מן השמים שיוכל להוכיחם על פניהם, ואכן עוד הם מדברים, ולחדרם נכנסה הכפרית ושאלה אם הקפה היה היום טוב ביותר? והשיבו הן. מיד שאל אותה הצדיק “מה יום מיומים? מדוע באת היום לשאול אם הקפה היום היה טוב ביותר?” השיבה הכפרית: “מפני שהיום שמתי בקפה חלב גמל, ורציתי לדעת אם טעמו ערב לחיככם… אותם דייטשען היו מלאי התפעלות, כי ראו כמה גדולים דברי חכמים!
הסיפור השני שסיפר על עזרה מהשמיים חוץ לדרך הטבע הוא, כי בעת שהותו בגרמניה אצל הסוחרים שלו, קודם שנעשה רבי, ראה כי לסוחר אחד יש בן מופלג בחכמה. היה הרב ר’ בונים חושק מאוד להכניסו תחת כנפי השכינה בתורה ובחסידות, כי ראה שהוא כלי מוכשר לזה, אולם לא עלה בידו. נמלך הצדיק לילך עמו תמיד ולהתחבר עמו, ומתוך כך יוכל אולי למושכו אליו.
פעם אחת, הלך אותו בן לשחוק בקלפים. הלך הרבי ר’ בונם עמו, והתחיל גם הוא לשחק עמו ועם האחרים בקלפים. בעת שסיפר הרבי ר’ בונם מעשה זה התבטא אמר “לא ידעתי שום דבר, אפילו את ההתחלה של משחק זה, אך היתה לי הצלחה חוץ לדרך הטבע, ובכל פעם אני זכיתי במשחק. לא ידעתי אפילו אם אני הוא הזוכה, אך בראותי כי אף אחד מהמשתתפים לא נטל את הכסף שהיה מונח על השלחן הבנתי כי כנראה הכסף שייך לי ולקחתי בכל פעם את הכסף…”.
כשראה בן הסוחר את הצלחתו הגדולה, חשב שבודאי יש לו בזה איזה סוד או חכמה כיצד להצליח במשחק זה. והפציר בו להודיעו סוד זה, כי משחק הקלפים היה יקר לו מכל משא ומתן בעולם. אבל הרבי זצ”ל דחה אותו מזמן לזמן. וכל שדחהו יותר, גדל חשקו לדעת את סוד ההצלחה.
עד שפעם אחת הלך עמו לטייל מחוץ לעיר, במקום שאין שם אנשים, ובן הסוחר סבר שהוא הולך עמו כדי להודיעו את סוד משחק הקלפים. פתאום התחיל הרבי זצ”ל לצעוק לעבר אותו בן סוחר: “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה!” נבהל בן הסוחר ועמד ביראה ופחד. אז – כך סיים הרבי ר’ בונם זצ”ל – הודעתי לו האמת שאין לי שום ידיעה במשחק, והצלחתי היתה שלא כדרך הטבע, כדי שאוכל להביאו תחת כנפי השכינה. וכמובן הסברתי לו שכל דברי המשחק הם הבל הבלים ואין בהם שום חכמה. ודיברתי אליו דברים היוצאים מן הלב, עד שהחזרתיו בתשובה, ונעשה בעל תשובה גמור”.
בסיפור הזה ישנם עניינים רבים להתבונן בהם: הסיעתא דשמיא המיוחדת לה זכה רבי בונים; האכפתיות העמוקה מכל יהודי ויהודי, שהביאה אותו לבלות את זמנו במשחקי קלפים; וגם עצם העובדה (אחת הנקודות הזוהרות בדיוקנו הרוחני) שיכל לחוש כמו בבית המדרש שלו, אפילו בתוך מאורות ההימורים של ברלין.
מכל אלה, נתמקד דווקא בנקודה אחת: יראת השמיים העצומה בה ניחן רבי בונים. מנין אפשר לראות זאת? לא מתוך תגובתו שלו, אלא מפחדו ויראתו של בן הסוחר: השפעה כזו על הזולת,, יכולה לבוא רק מתוך התעצמות חזקה עם אותה מידה שהצדיק מבקש לעורר בזולתו. רק אם כאשר חדורים ביראה עד שהיא נעשית טבעית וממילאית, היא מסוגלת להישפך כך כלפי חוץ ולטלטל את נפשו של האדם העומד בפניה.