סיפורי צדיקים

רבי זאב וולף קיציס, מתלמידיו המובהקים של הבעל שם טוב ובן לווייתו הקרוב, נולד בשנת תנ״ה. נודע כגאון ובקי בכל חלקי התורה, ובעל ידיעות רחבות גם בחכמות העולם. שימש כרבה של טולצ׳ין ובהמשך עבר למז׳יבוז׳, שם כיהן חותנו רבי נפתלי. יחד עם רבי דוד פורקס הנהיג קבוצת פרושים, עד שבמפגש עם הבעל שם טוב נתגלה להם עומק קדושתו ונעשו לתלמידיו הקרובים. הבעש״ט אמר עליו "אין ביני לבינך אלא כחוט השערה, אלא שאותו לא תוכל לעבור". דקדוקי הטהרה שלו היו גדולים, ואמרו עליו שהוא טובל את כל כלי ביתו, אפילו מחט. נסתלק במז׳יבוז׳ בי״ב בחשוון תקמ״ט ונקבר באוהל רבו הבעל שם טוב.

פעם אחת אמר הבעל שם טוב לחבורת תלמידיו: "בשבוע הבא יבוא לכאן אדם צדיק שהוא 'צדיק יסוד עולם'. מי שיגרום לאיש זה איזו הנאה יזכה לעולם הבא. באותו השבוע חיפש רבי זאב קיציס, תלמידו של הבעש"ט, את הצדיק שעליו דיבר מורו. בדק ר' זאב באכסניות ובבתי ה"הֶקדש" שבהם מתארחים העניים על חשבון הקהל, אך לא מצא את האיש.

ביום שישי לפני כניסת השבת נכנס ר' זאב אל בית המרחץ והכין לעצמו אמבטיה של מים חמים. כוונתו הייתה להתעכב במקום, כדי לראות אם ימצא את האיש. והנה נכנס אל בית המרחץ אדם עני, ועמד ליד תנור האבנים הלוהטות שבמרכז בית המרחץ. לפתע נאנח האיש אנחה גדולה עד שכל עצמותיו כמעט והתפוקקו. הבין ר' זאב כי זהו הצדיק שעליו דיבר מורו.

ראה ר' זאב כי הבלן דחף את האיש מן המקום שעמד בו, כמי שדוחף את אחד הבטלנים. מיד יצא מן האמבט שהכין, ונתן לאיש העני את המים החמים ואת צרור הענפים הלחים המשמש את המתרחצים לעסות בו את גופם. אחר כך אמר לאיש: "בוא להתארח בשבת בביתי".

אז לבש ר' זאב את בגדי השבת שהביא עמו, ואת בגדי החול נתן לאיש העני כדי שילבשם במקום בגדיו המרופטים. כשסירב העני לקבל את הבגדים, אמר לו ר' זאב: "דע לך שאני נחשב לבעל-בית נכבד, ואין ראוי שתתארח בביתי בבגדים קרועים." הסכים העני, ולבש את הבגדים שנתן לו ר' זאב.

כל אותה השבת לא ראה ר' זאב שום דבר מיוחד בהתנהגות האיש העני. לאחר השבת ראה, והנה פושט העני את הבגדים שקיבל ממנו. אמר לו: "בגדים אלו הם לך במתנה". סירב העני לכך, עד שאמר לו ר' זאב: "נחשב אני כאיש נכבד, לא ראוי שאלבש את הבגדים הללו אחריך". הסכים העני ולקח את הבגדים.

אחר כך הלך ר' זאב בין בתי העיר לקבץ ממון עבור העני, עד שהיו לו כעשרה רובלים. בשובו לביתו מצא כי העני נעלם ועזב את ביתו. חקר ר' זאב וחיפש אחריו, עד שמצא אותו מחוץ לעיר ונתן לו את הכסף שאסף.

גם הפעם סירב העני לקחת מידו של ר' זאב, אך הוא הפציר בו ואמר: "כך נוהג אני תמיד, לתת לאורח נדבה הגונה". שוב הסכים העני, וקיבל את המעות.

אחר זמן פגש ר' זאב את רבו, הבעש"ט. אמר לו הבעש"ט: "החייתני! דע לך שאיש זה הוא 'צדיק יסוד עולם' באתכסיא, ואני באתגליא. קשה היה לו לחיות מתוך דוחק, וביקש להיפטר מן העולם. אילו היה עושה כן, גם עליי היה להסתלק מעולם זה. ואתה, כיוון שהחיית את האיש בכל מה שעשית עבורו, הצלת גם את חיי".

פעם אחת אמר הבעל שם טוב לאשתו כי הוא אחד מ-לו צדיקי הדור. שאלה  אותו אשתו: "אתה מ-לו הצדיקים הנסתרים או מ-לו הצדיקים הנגלים?". וענה: "אני מהנסתרים". "אבל כולם מכירים אותך?" שאלה. ועל כך ענה הבעל שם טוב: "אפילו טפה מן הים ממה שאני, איש אינו מכיר". אם נלך צעד נוסף עם ממד הנסתר שבבעל שם טוב, האם הסיפור שלנו רומז גם הוא לכך?

אמנם, אין סיפור יוצא מידי פשוטו. בפשט, יש כאן אדם אחר וממשי שהבעל שם טוב ורבי זאב פוגשים בו ומדברים אודותיו. אך בכל זאת, מתבקש לדרוש את הסיפור כך שהצדיק הנסתר הוא הממד הנסתר שבבעל שם טוב עצמו – מעין "השלכה" שעושה הבעל שם טוב לצדיק הנסתר שבתוכו, כדי לתקן רבדים נסתרים בנפשו שלו.

הסיטואציה שנוצרת כך היא איור סיפורי יפהפה לבחינת "יסוד שביסוד": היסוד הוא הנסתר, החלק הטמון באדמה שכל החלק הגלוי נשען עליו. הצדיק הוא יסוד העולם, ולכן גם נסתר תמיד. היסוד שביסוד הוא הנסתר שבנסתר – אותו חלק שהצדיק מכסה לרוב גם מעצמו, ומכיל חלקים החורגים מהשגתו הרגילה.

במבט כזה, הסיפור מתאר התמודדות של הבעל שם טוב עם חלק מורכב באישיותו שלו: תחושת ה"צדיק ורע לו". כמו החסיד, ש"צהלתו על פניו ואבלו בליבו", גם אצל הבעל שם טוב היה איזון של "שמחה באתגליא ויראה באתכסיא" שהתהפך רק בימים הנוראים (אמנם צער איננו זהה עם יראה, אך נשיאת ההפכים הזו והעובדה ששניהם שוכנים ב"בתי גואי" של חדרי הלב מלמדת שהקשר ביניהם עמוק).

המונח "צדיק ורע לו" התפרש בתניא כמדבר על הרע שבנפש – שצדיק זה לא נטהר ממנו לגמרי. אך ניתן לומר שזוהי החוויה הפנימית של צדיק כזה: צדיק החווה את המצוקה והקושי שבעולם, את גלות השכינה, וכואב את החוסר שבו כחלק מהקושי הכללי. הפירוש הזה מתחבר עם פשט הביטוי "צדיק ורע לו" שחז"ל שייכו לרבה, הצדיק בעל הייסורים – בניגוד לרב חסדא הצדיק העשיר והמשופע בכל טוב.

הבעל שם טוב לא מנסה לבטל את החלק הזה שבו, אך לעיתים הכאב שבו עולה על גדותיו ותחושת המיאוס בחיים גוברת. אז מעורר הבעל שם טוב את ה"צדיק וטוב לו" שבתוך ה"צדיק ורע לו" – באמצעות תלמידו רבי זאב קיציס.  כאשר רבי זאב מצליח להחדיר שמחה בתוך הצער והאנחה של הצדיק הנסתר, חוזרת נשיאת ההפכים של חדווה ובכיה המאפיינת את הבעל שם טוב למקומה – וחי הבעל שם טוב ניצלים.

(על פי שיעור כ"ו אייר תש"פ)