סיפורי צדיקים

רבי חיים מרדכי רוזנבוים מנדבורנה נולד בשנת תרס"ג לרבי איתמר ולרבנית מלכה. גדל בטשערנוביץ, ובגיל 15 התחתן עם הרבנית סימא רייזל, בת דודו רבי אליעזר זאב רוזנבוים מקרעטשניף. התגורר בסיגט ואחר כך בסערט שברומניה. בשואה הוגלתה משפחתו מעיר לעיר בתנאים קשים, כשהוא משתדל להיות לעזר ליהודים שסביבו. בהיותו בגטו דז'ורין כיהן בבית דין מיוחד להתרת עגונות. בשנת תרפ"ג החל לכהן כאדמו"ר, ולאחר פטירת אביו מילא את מקומו. עלה לארץ ישראל בשנת תש"ז והתיישב בירושלים במעברת בית מזמיל. במלחמת העצמאות עבר ליפו, ולאחר קום המדינה פתח שם את חצרו והקים גם את ישיבת "מאמר מרדכי – נדבורנה". בשנת תש"י פתח בית מדרש בירושלים, ובשנת תש"כ עבר לבני ברק ופתח בית כנסת במערב העיר. רבי חיים מרדכי נפטר בט"ו בטבת ה'תשל"ח בבני ברק, ונטמן בהר הזיתים.

סיפר הרה"ח ר' מאיר פכטהולץ ז"ל מחיפה: בדידי הוה עובדא כאשר הגעתי לגור בחיפה, השגתי משרה בתור פקיד-בכיר באחד הבנקים בעיר. לפני חג-השבועות, נגשתי אל מנהל הבנק, ובקשתי חופשה החל מערב חג-השבועות בבוקר, ועד למחרת היום שאחרי החג. לתמיהת המנהל, מדוע זקוק אני לשלושת ימי חופש, השבתי, כי הנני נוסע לעשות את החג במחיצת רבי הקדוש בבני-ברק, ואינני נפרד משם רק באיסרו-חג בצהרים. "אתן לך את החופש המבוקש" – השיב לי המנהל, אשר היה אדם דתי – "אולם, בתנאי, כי תספר לרבך שאני הוא אשר אפשרתי לך את החופש הזה, ובקשתי היא, כי יואיל לשגר אלי באמצעותך תורה מיוחדת בעבורי.

באיסרו חג, כאשר נפרדתי מהרבי, סיפרתי לו – כפי שהתנה עמי המנהל כי מנהל הבנק שחרר אותי משני ימי עבודה כדי שאוכל לנסוע אל רבינו לחג, אך בתנאי שהרבי יאמר 'תורה' בעבורו. נענה רבינו על-אתר ואמר: "בפסוק בתהילים נאמר: 'כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד' – כלומר, דרכם של הצדיקים היא, שעל כל דבר הבא עליהם אומרים הם: 'כי יודע ה'!' השי"ת בוודאי יודע את אשר הוא עושה, כי על כן מנהיג את העולם כולו ומסבב את כל הסיבות, וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד. ואילו דרך הרשעים היא – 'תאבד'. מיד לכשנקלעים הם למיצר כלשהו, מאבדים את בטחונם ורואים את עולמם חרב עליהם".

כשהגעתי לעבודה, מיד ניגש אלי המנהל וביקש לשמוע את ה'תורה'. פתחתי וחזרתי בפניו על דברי רבינו. כשסיימתי, קם לפתע המנהל ממקומו, ניכר היה כי נרעש הוא עד מאוד, ומבלי דבר קם ויצא מן הבנק. כעבור זמן מה חזר, ואמר לי: "דע לך, כי הרבי שלך הציל את חיי בני!" סתם ולא פירש.

כעבור תקופה, סח לי המנהל את כל הדברים כהווייתם: בנו, היה קצין בצבא, ותוך כדי שירותו הואשם ברשלנות פושעת, נעצר ושוחרר בערבות עד למשפט. הבן, אשר היה משוכנע כי יצא חייב בדינו, שכן ההאשמות נגדו היו חמורות ביותר, ניסה כבר מספר פעמים לשלוח יד בנפשו. כאשר שמע המנהל מפי את דברי רבינו, רץ מיד אל בנו ומסר לו את הדברים. להפתעתו, נתקבלו הדברים על לב הבן, והוא הבטיח לחכות בסבלנות עד למשפט, ולחדול מכוונתו לפגוע בעצמו. מאז לא ארך זמן רב, המשפט התקיים, ולמרבה הפלא, יצא הבן זכאי בדינו ונקי מכל אשמה.

מאותו היום – סיים ר' מאיר את סיפורו – נשא אותי המנהל ממש על כפיים, ותמיד היה מזכיר לי שבזכותי ניצל בנו.

מפליא לראות כיצד, במשפט אחד מכוון היטב, ניתן להעלות יהודי מעומק היאוש ולהכניס בליבו תקווה וביטחון.

לא במקרה, מתרחש הסיפור סביב חג שבועות אצל הרבי: שמיעת אמרה מפי צדיק, ובפרט צדיק בן צדיק, פועלת בנפש מעין מתן תורה פרטי ומגלה בה את אור האלוקות. על זה הדרך אומר הבעל שם טוב, כי שֹרש הנשמה שומע את בת הקול שיוצאת בכל יום מהר סיני, ומשם הרהורי התשובה הנופלים בלב האדם.

למעשה ניתן לומר, כי זהו עיקרה של תנועת החסידות: רבנים ותלמידי חכמים היו ויהיו, אבל רבי אמיתי שהוא ניצוץ משה רבנו, הוא כזה שדבריו שמחים כנתינתם מסיני. הבנה שכלית בלבד לא נותנת כח לקבל ייסורים בשמחה, אבל חוויית מתן תורה מחודשת ממתיקה את הייסורים בשרשם.

ב'סידורו של שבת', הפסוק "יודע ה' דרך צדיקים" מתפרש כך: קידוש ה' ישנו במידת הדין לרשעים כמו במידת החסד לצדיקים. אולם אף על פי כן, ה' יודע ואוהב את דרך הצדיקים ורצונו להיטיב לכל ולהתקדש דווקא בה. על פי פרושו של רבי חיים מרדכי, האמונה בטוב ה' היא עצמה דרך הצדיקים. בסייעתא דשמייא הניתנת לו קולע הצדיק בתורתו אל השערה, ובזכות זאת "לא יחטיא [לשון חטא]": יחזיר בתשובה את כל ההולכים בדרך רשע. כך הצדיק, המקשר הכל אל טוב ה', מרחיב את אֹרח הצדיקים והופך אותה לדרך כבושה לכל.וכך גם מסביר רבי אהרן מז'יטומיר, שאֹרח הצדיקים הוא שביל צר שאינו נחלת הרבים והצדיק ע"י עבודתו הופכו לדרך – שהיא רחבה וכבושה לרבים.