סיפורי צדיקים

רבי מרדכי טברסקי מטשרנוביל נולד בשנת תק”ל לאביו רבי מנחם נחום, האדמו”ר הראשון בשושלת. כאשר נדרש לבחור לו שם משפחה, בחר רבי מרדכי בשם טברסקי על שם העיר טבריה, בה התיישבו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ותלמידיו. חסידים רבים הסתופפו בצילו ועיירות רבות מינו אותו כמגיד מישרים. הנהגתו היתה בעשירות וברחבות שלא כמנהג אביו. עם זאת, אכילתו הייתה מעטה מאוד וכמעט שלא נהנה מעניינים גשמיים. נפטר בקייב בכ’ באייר תקצ”ז, ובעודו בחיים הכין את מקום קבורתו בפאתי הכפר אנטיווקה, באמרו ששם אין כנסיות, וקול הפעמונים לא יפריע למנוחתו. שמונת בניו שימשו כאדמו”רים ברחבי אוקראינה, והיו מהבולטים בהפצת תורת החסידות.

פעם היה עשיר אחד, שקנה מהפריץ פרדס גדול לנטיעת פירות ועיבד את הקרקע להכשירה וכו’ והשקיע בה ממון ודמים תרתי משמע [כסף ומסירות נפש]. וכשנטע שתילים היה זקוק לגשמים מרובים, כדי שהשתילים יאחזו בקרקע והשקעתו לא תרד לטמיון.

שנה זו היתה שחונה ולא ירדו גשמים, ובא בשברון לב להרה”ק ר’ מוטלע טשרנובילער שיתפלל בעדו על הגשמים שירדו. הוציא ר’ מוטלע חומש, והתחיל לקרוא בפרשת בחקתי: “אם בחקתי תלכו… ונתתי גשמיכם בעתם וכו'”. לפי דברי הכתוב, מה שאין הגשמים מצויים – הסיבה לכך מסתמא שאין אתה הולך בדרך ה’, אם כן אינני יכול לעזור לך… כששמע העשיר את דברי הרה”ק, יצא ממנו בפחי נפש.

לאחר שיצא ממנו העשיר, הלך הרה”ק לחדרו לנוח קמעא,  וכשנכנס לחדרו דפק על הדלת איש זקן שרצה להכנס להרה”ק. אמר לו המשמש שהרבי כעת הלך לפוש, וכשראה שאי אפשר להכנס חזר לאכסניא שלו. תוך כדי כך יצא ר’ מוטלע מחדרו, ושאל את המשמש: מי היה כאן? וסיפר לו שהיה כאן זקן שאינו מכירו, ומכיון שהרבי הלך לנוח לא הכניסו. וצווה הרה”ק לקרוא לו. כשבא הזקן שאלו הרה”ק מהיכן הוא, וענה לו: מעיר סאסוב. שאלו: האם הכיר את הצדיק רבי משה ליב מסאסוב? ענה לו שהכירו, וגם שמע ממנו הרבה דברי תורה, ובקשו הרה”ק שיאמר לו דבר תורה ממנו.

אמר הזקן, שפעם אמר הרה”ק ר’ משה ליב: כתוב בתורה “הנני ממטיר לכם לחם מן השמים דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא”, “הנני ממטיר לכם מן השמים”, און אייך “דבר יום ביומו”, יעדען טאג, “למען אנסנו” [בשביל מה אני נותן לו את הפרנסה יום יום?] כדי צום דערייבן דעם איד [כדי שאנסנו לשון להרים על נס – לא מלשון נסיון] “הילך בתורתי אם לא”, אפילו אם הולך בדרך התורה לפעמים ולפעמים לא! כששמע הרה”ק את הפירוש הזה, צווה לקרוא אליו את העשיר ואמר לו: ‘שמעת מה שאמר הצדיק מסאסוב? שירד גשם’! יצא העשיר מר’ מוטלע שמח וטוב לב, ביודעו שישועתו קרובה לבוא, וכן הוה שארובות השמים נפתחו, וניצל מהפסד גדול.

צרה, צמד צדיקים, ווארט מהפכני שמחולל מופת… יש כאן את כל המרכיבים של סיפור חסידי קלאסי ומתוק. אבל מה שנחשף בין השורות, הוא המאמץ הנפשי והרוחני שמשקיעים הצדיקים במתיקות הזו. כפי שענה ר’ אשר פריינד, אחרי שנשאל פעם מדוע אינו מברך את כל הפונים אליו: “מה אתה חושב? שלומר ‘גוט שאבעס’ נשלף לי מהשרוול?”. כאן משתקף המאמץ הזה, במנוחה שפונה אליה רבי מרדכי. הוא אמנם אומר לעשיר דברים קשים, אך מיד לאחר מכן ניכר, שלו עצמו הם קשים לא פחות: הוא מסתגר בחדרו, מעבד את התקרית, ומנסה, כנראה, להמתיק את הדין הקשה. כך ניתן להבין גם את הופעתו של הזקן: רבי משה ליב מסאסוב כבר לא היה אז בעולם הזה, אך רבי מרדכי קרא לנשמתו להשתתף יחד איתו במשימת ההמתקה הזו, והחסיד הזקן זכה להיות שליח לכך. אמנם לעשיר אמר הצדיק ‘אני לא יכול לעזור לך’, אך יחד עם עוד צדיק גדול, הסיוע הופך לאפשרי.

מהישועה שפעלו כאן הצדיקים ניתן ללמוד, שכל פסוק בתורה שנדמה שיש בו דין ותנאי – ניתן להמתקה על ידי האהבה הבלתי מותנית של ירידת המן. בפרשת בחוקותי, אפילו בברכות ישנה נימה של דין: אם תלכו בדרך טובה – ינתן לכם גשם. אם לא – אוי ואבוי… אך הלחם מן השמיים כלכל את ישראל ארבעים שנה, גם כאשר ה”ניסוי” הוכתר בכישלון גורף. לא בכדי הלחם הזה, שבא דבר יום ביומו, היה גם אז המתקה גדולה לכל ישראל: כל בעלי המום, שבעקבות השעבוד במצרים היו רבים מאוד, התרפאו מאכילת המן כדי שיוכלו לקבל את התורה בשלמות ושמחה, עם כל הרמ”ח איברים ושס”ה גידים.

הרבה ניתן להתבונן ולהפיק מכך, בין אם בתחום הביטחון בה’ ובין אם בחינוך הילדים. נסיים בכמה רמזים: מהי הגימטריא של “אם בחקתי תלכו” (שלוש המילים הראשונות של התנאי), ועוד “הנני ממטיר לכם” (שלש המלים הראשונות של ההמתקה)? ירידת המן לוותה בטל מעליו ומתחתיו, וגם צמד הפסוקים שלנו עולים יחד 1521, טל (או “הוי’ אחד“) ברבוע. דווקא שאלת הטל – “דלא מיעצר” – היא שאלה כהוגן, מה שאין כן שאלת גשם – “דמיעצר” – שלא בזמנו או ללא התנאים המתאימים, אין זו שאלה כהוגן. אך ע”י המשכת הטל-המן, באים בסוף גם לירידת גשמים כפי הנצרך.

כך התנאי וההמתקה מתאחדים על ידי צמד הצדיקים, ועם ישראל זוכה בהתרוממות ובשפע.