סיפורי צדיקים

רבי נחמן מברסלב נולד בתקל”ב לאביו רבי שמחה ולאמו פייגא, נכדת הבעל שם טוב. הוא גדל בין תלמידי סבו ושאב רבות מהם ומתורתם, אך לא היה לו רב מובהק והוא סלל את דרכו לעצמו. כבר כילד הסתגף רבות, ועמל קשות על כל דבר בתורה ובעבודה. בן שלוש עשרה נישא למרת סשיה, והתגורר בבית חותנו בהוסיאטין עד שנת תק”ן. עיקר פרסומו החל בשנים שלאחר מכן, כשעבר להתגורר בכפר מדבדיבקה, ושם גם החלו המחלוקות שילוו אותו לאורך שנים. בשנת תקנ”ח עלה רבי נחמן לארץ ישראל, במסע שכלל תלאות רבות, והתבטא כי השגותיו בתורה שלאחר מכן התעלו לאין ערוך. מעט לאחר שובו עבר להתגורר בברסלב, שם התקרב אליו תלמידו רבי נתן, ומשם עקר לאומן. באותה תקופה החל גם לספר סיפורי מעשיות, כשהוא גונז בהם סודות שלא ניתן לבטא בדרך אחרת. בי”ח תשרי תקע”א, ג’ חוה”מ סוכות, נסתלק רבי נחמן ונקבר בבית הקברות העתיק באומן.

פעם אחת נסע רבנו ז”ל בדרך עם רבי חייקיל ז”ל, ורבנו ז”ל היה אז בדבקות נפלאה. ונדמה לרבי חייקיל שרבנו ז”ל מתנמנם, ובדרך שמן הצד ישב אז אחד שהיה מקורב מעט לרבנו ז”ל, וגם היה לו צד קֻרבה עם רבי חייקיל. רמז רבי חייקיל להעגלון לנטות אל קרובו שדר שם בדרך צדדית, וכשבאו שם ציוה רבי חייקיל להעגלון שיעמוד.

ודרך רבנו ז”ל היה לבלי להתעקש על שום דבר, ועשה עצמו כאילו לא ידע. ירד ונכנס לבית האיש, וכשראה בעל הבית את רבנו ז”ל נתפעל מאד ונתן לו שלום בשמחה. שאל אותו רבי חייקיל: האם יש לך מעט יין או מיני מתיקה לכיבוד? והשיב כי ביתו ריקם. אמר לו: לך אל האכסניה הסמוכה ותביא דבר מה לכיבוד. והשיב שאין לו במה לקנות… אמר לו: קח איזה חפץ למשכון. ולקח את מנורות השבת של אשתו והביא מעט משקה ומטעמים.

כשמלא את הכוס לכבוד רבנו, בתוך כך עברו הילדים ולבושם קרוע ובלוי. רמז רבי חייקיל לרבנו ז”ל כל זה, ואמר לו שישפיע לו איזה שפע. ענה ואמר רבנו ז”ל: אני אין לי שפע בשבילו. אם תרצה אתה, תתן לו שפע. ענה ואמר: רבי, מתיירא אני מכם. אולי תרגזו עלי בשביל זה, ותאמרו חס ושלום שחייקיל ימות, וימות חס ושלום! ויען רבנו ז”ל ויאמר לו: אל תירא! ושאל אותו שלש פעמים, ובכל פעם השיב אותו רבנו: אל תירא, אני נותן לך רשות! והיה שם בבית כלי עם מים, ושפך רבי חייקיל את הכלי הנ”ל באמצע הבית, ולקח המערוך והחֱליק את המים ואמר בזה הלשון: שפע למזרח, שפע למערב, שפע לדרום, שפע לצפון. והגביה רבנו ז”ל את הקאפטין שלו ואמר אליו: חייקיל, לי לא תתן שפע.

אחר־כך קבלו רשות מהבעל הבית ונסעו. וכשנסעו משם באו מחנה ערלים, המובילים למכירה בעיר מפות, פשתן, צמר ועורות וכדומה. ושאלו את בעל הבית אם יש לו למכור דברי מאכל, ויען להם שאין לו כלום. וישאלו אותו: מדוע? והשיב להם: מחֲמת שאין לו כסף. ויאמרו לו, שילוו לו איזה סכום ליסע העירה לקנות כל הנצרך, וכשיסעו בחזרה יקנו ממנו. ומחמת שאתה איש ישר אין לנו לדאוג מהכסף. וכמדמה לי שהלוו לו חמשה רובל כסף.

עד היום ההוא דרך הערלים היה לעמוד באכסניה שעל יד הדרך, ומאז התחילו לעמוד אצלו וקנו ממנו כל מה שהיו צריכים. והתחיל להיות בעל שפע, וגם מכרו לו כל מה שהיה להם: הן מן השדה, כקטניות ותבואה ופשתן, והן עורות חיות וגם עופות וכדומה, והוא מכרם בעיר והרויח והתחיל לעלות למעלה למעלה.

לאחר מכן קנה גם בהמות ועשה חמאה וגבינה, והתחיל להוביל לעיר גם חלב למכור. ובבואו לעיר למכור כל הנ”ל וגם לקנות כל הדברים הנצרכים לו, אגב כך בא לרבנו ז”ל לקבל שלום; וכעבור איזה זמן כבר היה טרוד ובהול, שכבר לא היה לו פנאי לכנס אל רבנו ז”ל – מחמת שהיה צריך למכור הסחורה וגם לקנות ולעשות חשבונות, ונתיירא שלא יתחיל לדבר עמו ויבטל זמנו, או אולי אחד מאנשי שלומנו יתחיל לדבר עמו.

וחלונות בית רבנו ז”ל היו יוצאים לשוק שבהכרח לעבור דרך שם. פעם אחת, כשהיה יריד בברסלב ורץ במהירות אל השוק לקנות ולמכור, ובתוך כך דפק רבנו ז”ל בחלון וקרא אותו. והוכרח לכנס, כי אין הדרך ארץ שלא לכנס אם כבר קרא אותו. וכשבא אל רבנו ז”ל אמר לו רבנו: הסתכלת היום אל השמים? ויאמר: לא.

קרא אותו רבנו ז”ל אל החלון ויאמר לו: הבט בחלון, ותאמר לי מה אתה רואה. ויאמר: אני רואה עגלות וסוסים, ואנשים רצים הנה והנה. ענה רבנו ואמר לו: אחר חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי, וכל שאתה רואה לא יהיה עוד, רק סוסים אחרים ועֲגלות וסחורות ואנשים אחרים, וגם אני לא אהיה וגם אתה לא תהיה. כהיום אני שואל אותך: מה אתה כל־כך בהול ומוטרד, שאין לך אפילו זמן להסתכל אל השמים? ויקרא את רבי חייקיל, שהיה בחדר אחר, ויאמר לו: תראה חייקיל מה שעשית עם השפע שלך, עד שאין לו אפילו זמן להסתכל אל השמים!

[כוכבי אור- אנשי מוהר”ן]

שאלתו של רבי נחמן שולחת אותנו לעיין בפסוק מספר קהלת, אותו קוראים בסוכות – חג האסיף והשפע: “רוח האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ”. מדוע יורדת רוח הבהמה למטה? מהו ההבדל בינה לבין רוח האדם, הנדרשת לעלות כלפי מעלה?

כדי להתחקות אחר ההבדל הזה, נתבונן בפסוק שנאמר על יוסף הצדיק שפתח את אוצרות התבואה למצרים כדי לספק להם בר בשנות הרעב – “ויפתח יוסף את כל אשר בהם, וישבר למצרים”. התרגום מפרש זאת כלשון מקוצרת: “כל [המחסנים] אשר בהם [תבואה]”. אך המפרשים הראשונים סברו כי בפירוש זה העיקר חסר מן הספר, ופרשו כי המילה “בהם” היא שורש המילה בהמה, ופירושו “סגור”. לפיכך משמעות הפסוק היא, שיוסף פתח את כל אשר סגר.

אם כך, בהמה הינה יצור סגור, ואילו האדם נדרש להיות יצור פתוח. ואכן לאדם בניגוד לבהמה יש שכל, והסימן לכך הוא בעצם היותו מתפתח ופתוח לחידושים: לפריצת מעגלים ומצבים סגורים בחשיבה ובמציאות. אך האדם שאיננו מסתכל אל השמים, סגור לחלוטין בתוך מציאות חייו. האנשים שפעם שש לקראתם הופכים עליו לטורח, הנחת הופכת להתרוצצות, והרצון להתפרנס נעשה לדחף לצבור עוד ועוד. רבי נחמן, כיוסף, שוקד לפתוח את כל הסגורים ולתת לכל אחד מחסידיו את השפע המתאים לו – כזה שיפתח את ליבו לשמים.

עם זאת, כמו העשירות, גם העניות עלולה לסגור את האדם בתוכו פנימה: פעם ביקש רבי נחמן לברך את אחד מחסידיו בעשירות, וכשהלה סירב הוכיח אותו: הלא מחסרון נר השווה שתי פרוטות עלולה להתבלבל כל תפילת שמונה עשרה! ואכן האיש נותר עני, ופעם אחת, כשלא היה לו אפילו נר להאיר בערב, התבלבלה כל תפילתו מצער על כך.

נראה, אם כן, כי הדבר תלוי בעיקר בנשמות ובאופיין: ישנם כאלה הזקוקים לעשירות (על פי דברי הרבי מליובאוויטש – כלל ישראל בדורנו), וישנם כאלה הזקוקים לעוני. אולם כולם כאחד, נדרשים להביט אל המים העליונים, אל מקור השפע הגשמי, ולזכור מה התכלית שמאחורי הרדיפה.