סיפורי צדיקים

רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב נולד בשנת תקצ"ט לרבי זאב נחום, מחבר "אגודת אזוב" וחסיד קוצק, ולאמו הרבנית דובריש. בהקדמה לספרו 'אגלי טל' הוא כותב: כילד ”למדני אאמו"ר זצ"ל דרכי פלפול, וכד הוינא כבר עשר חידושים חידשתי“. בחודש אב תרי"ג, בגיל שלש עשרה, נישא לשרה צינא בתו של רבי מנחם מענדל מקוצק. התגורר בבית חותנו בו ראה את רבו המובהק, עד שנת תרכ"ג (ארבע שנים לאחר פטירת רמ"מ). אפילו בתקופת ההסתגרות, היה הצדיק מבקש מחתנו לומר לו חידושי תורה. בשנת תרכ"ג, נתמנה לרבה של פרצ'ב. שם שהה מספר שנים, ובתרכ"ז עבר לכהן כרב בקרושנוביץ. בשנים אלו נסע לרבותיו, הרי"ם מגור ורבי חנוך העניך מאלכסנדר. אחר פטירת הרבי מאלכסנדר החל לכהן כאדמו"ר, ובשנת תרל"ו עבר לכהן ברבנות נשלסק. בעלי הבתים שם לא ראו בעין יפה את ניהול החצר במקביל לתפקיד הרבנות, ובתרמ"ג עבר לכהן כרב העיר סוכטשוב (משרה שעזב לאחר מספר שנים) ואף הקים בה ישיבה. בשנת תרנ"א פעל להקמת מושבה חסידית באזור ראש פינה, אך התוכנית נעצרה עקב גזרות הסולטן. רבי אברהם נפטר בי"א באדר א' תר"ע, אחריו כיהן כאדמו"ר בנו רבי שמואל.

פעם אחת, בסעודת ליל שבת, ישב הגה"ח ר' שלמה קאליש זצ"ל אצל שולחנו הטהור של אדמו"ר רבי חנוך העניך מסוכטשוב בבית וגן. בתוך הדברים פנה האדמו"ר אל רבי שלמה ואמר: זכור לי שהיו אומרים בסוכטשוב, שהאבני נזר זלה"ה אמר: העולם טועים לחשוב שאפשר לפעול ישועות על פי קבלה, ובאמת אפשר לפעול ישועות על פי נגלה. האם אתה יודע משהו בעניין זה? 

חייך ר' שלמה חיוך רחב, ואמר: בדידי הוה עובדה, שפעם אחת נכנסתי אל האבני נזר עם מורי חמי החלקת יואב, ופנה האבני נזר אל מורי חמי ואמר לו: צריך אתה כבר לקבל פתקאות (כלומר להיות אדמו"ר)! נזדעזע החלקת יואב, ואמר: רבי! איך אוכל לעשות זאת? ומה אעשה אם יבוא אלי יהודי ויבקש שאפעל שיהיה לו בן זכר? הרי כדי להיות רבי צריך לדעת זאת! נענה האבני נזר: אי, וכי אינך יודע ביבמות? אמר החלקת יואב: האם כוונת הרבי לפירוש הר"ח? השיב האבני נזר: אם כך הרי אתה כן יודע! והוסיף לומר: העולם טועים לחשוב, שאפשר לפעול ישועות רק על פי נסתר. ואני אומר, שהכל אפשר גם על פי נגלה. ויודע אני למשל, נימוקי יוסף במסכת בבא קמא, שאפשר לפקוד בו עקרות! סתם ולא פירש.

מיד כשיצאנו מהקודש פנימה, לא התעצל מורי חמי וישב ללמוד כל הנימוקי יוסף על בבא קמא. אך לא מצא מקומו איה… אבל את הר"ח ביבמות הוא כן ידע. 

סיפר בעל החלקת יואב, כי פעם אחת, בלומדו יחד עם רבו בעל האבני נזר, חלה בן רבו (בעל השם משמואל, שהיה אז בן תשע שנים) בצורה אנושה. והנה, באמצע הלימוד, נכנסה הרבנית בקול צעקה: הילד גוסס, ואתה יושב ולומד ואינך עושה שום דבר למען הילד החולה?!

קם בעל האבני נזר ממקומו, נגש למיטת החולה, שם את ידו על פני הילד וחזר לשולחן הלימוד. תוך כדי כך, התחיל הילד החולה להזיע ומצבו הוטב. אמר אז האבני נזר: האמת היא, כי מצב הילד היה משתפר בזמן שישבתי ולמדתי, גם בלי שאעשה כל פעולה לכך. אבל מכיוון שהרבנית התחילה לצעוק, והפסיקה אותי מהלימוד לרגע, כבר הייתי מוכרח לקום ולעשות איזו פעולה להצלתו – כי היה כבר רגע של ביטול תורה…

האבני נזר, שהיה שילוב ייחודי של רבי ורב, צדיק וראש ישיבה, מלמד אותנו שהתורה כולה פועלת ישועות. גם אם נדמה לנו שניסים מתרחשים כתוצאה מסתרי התורה הנעלמים, למעשה העיקר הוא הדבקות באדון הנפלאות ושליט הטבע. בעלי הנסתר דבקים בה' דרך מחשבות וכוונות, אך בעלי הנגלה כרבי אברהם מסוכטשוב דבקים בתורת ה' עצמה, שהיא משיבת נפש אף בדרך נס – שהרי אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. גם עליו גופא מסופר, כי הבריא ממחלה קשה בזכות תורתו: חמיו הרבי מקוצק, טען כי לקח אותו על מנת שילמד בהתמדה, ולא כדי שישכב חולה במיטתו! טענתו הועילה, והחתן הצעיר נתרפא.

הקדוש ברוך הוא "אסתכל באוריתא וברא עלמא". לתורה ישנו כח גם לברוא מחדש את הבריאה, ולשנות סדרי בראשית. בריאה היא גם לשון בריאות, שלמות ומלאות (כדברי חז"ל: "עולם על מילואו נברא"), ובכח התורה מבריאים החולים ונפקדות-מתמלאות העקרות. ובכל זאת, ישנו הבדל בין פעולת מופת של בעל נסתר לבין פעולת מופת של בעל נגלה: בעל נסתר פועל את הנס באופן של חסד, ואילו בעל נגלה שייך יותר לגבורה (בגימטריא יא אדר). גם הגאון הרוגוטשובי, ר' יוסף רוזין (שיום פטירתו חל גם הוא ביא אדר!), חולל את עיקר מופתיו על ידי תרוצי הרמב"ם, שורש קו השמאל שבתורה. 

הנסתר, החסד, שייך לאורות. הנגלה והגבורה שייכים לכלים: אם בעל הנסתר מרפא את החולה בהמשכת אור לנשמה, בעל הנגלה מחזק את הגוף עצמו. בתורת הנגלה מתגלה כי גם בכלים עצמם, בגוף ובגשם בהם דנה תורת הנגלה, שורה אלוקות. לא רק באורות-הנשמות הממלאים אותם. באופן אחר ניתן לומר, כי את בעל הנסתר מאפיינת האמרה: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", ואילו בעל הנגלה מתאפיין כ"הקב"ה גוזר וצדיק מבטל". בעל הנסתר פועל מצד הנצח – ענף החסד. לאחר שממשיך אור חדש מלמעלה, מתבטלת ממילא הגזרה הקודמת. בעל הנגלה פועל מצד ההוד – ענף הגבורה. על ידי פסק הלכה שמחדש במסירות נפש (וגם בכוונה להכרעה מסוימת, כפי שנכתב במדור זה לפרשת משפטים), מבטל את הגזרה עצמה.

דרך הפעולה של הנגלה, העוסק בעולם הזה וממנו עולה לדבוק בה', היא בסוד "כל אור חוזר, חוזר  לקדמותו ממש". האור היורד משמים הוא גילוי אלוקות, אך האור העולה מן העולם נוגע בעצמות ה' – לשון עוצמה וגבורה שממנה נתנה תורה לישראל.