סיפורי צדיקים

רבי מאיר אייזיקזאהן מנדבורנא-רומאן, נולד בח”י בניסן עת”ר להוריו, רבי שלמה אייזיקזאהן מרומאן וסימא רייזל בת רבי מאיר מקרעטשניף, ונקרא ‘מאיר’ על שם סבו. לפני נישואיו למד בישיבתו של רבי מנחם מענדיל מווישווא, ובהגיע פרקו נשא לאשה את גיטל, בת דודו רבי איתמר מנדבורנא. לאחר נישואיו הוסמך לרבנות על ידי רבי משולם ראטה משאץ, בעל שו”ת קול מבשר, ובגיל 25 נתקבל לרבנות פוקשאן שם שימש כרב במשך 13 שנה. לאחר השואה כיהן תקופה קצרה כרבה של רייכנברג עד פטירת אביו בי”ב באב תש”ז, אז נקרא למלא את מקומו ברומאן. כיהן כרב הכוחות המזוינים של רומניה ונודע בקשריו הטובים עם הממשל והמלך קרול. בשנת תש”ט עבר לארצות הברית, ואחרי תקופה קצרה הקים את בית מדרשו בפילדלפיה שבפנסילבניה. רבי מאיר שימש פוסק ונשלחו אליו שאלות רבות, ומתשובותיו נדפסו שלשת כרכי שו”ת מבשר טוב. כמו כן, נדפס מכתביו גם ספר ‘מבשר ואומר’. בנוסף, מפעם לפעם פרסם הרב אייזיקזאהן מאמרים תורניים בכתב העת המאור. בשנת תשל”ה עבר לסטטן איילנד בניו יורק, שם פתח בית מדרש בו כיהן עד לפטירתו בל’ באב תש”ס. נקבר בהר הזיתים בירושלים בחלקת אדמו”רי נדבורנא. (בשיעור בו התייחס הרב לארבע דמויות מרכזיות מהן קבל, הוא הגדיר אותו כ’צדיק’ שלו, וכדלקמן בביאור).

 בשנת תש”ט החליטו הרב והרבנית לעזוב את אירופה הפצועה והחבולה, והרחיקו נדוד לכיוון ארצות הברית. באחד השלבים היה עליהם לטוס מבוקרשט לפראג, בה חיכו להם חמיו, האדמו”ר רבי איתמר, ושאר בני משפחה. בערב שלפני הטיסה, אחרי שכל ההכנות נעשו (קבלת ויזות ורכישת כרטיסי טיסה), ערכו חברי קהילת-רומאן, הנרגשים מעזיבת מנהיגם, סעודת פרידה לכבוד הרב. לפתע, בעיצומה של הסעודה, נכנסו לאולם שוטרים ומבלי לחלק הסברים לקחו את כל הגברים ששהו במקום לכלא. כששלחו טלגרמה לפראג לרבי איתמר שכולם עצורים, הוא הפטיר ואמר, ‘נו, החליפו תפיסה (כלא) במיתה’. למפרע התברר שעילת המעצר היתה מסמכים מזויפים, כביכול. עד שהבדיקה העלתה שמדובר בטעות, כבר הפסידו את הטיסה. לבסוף נודע גודל הנס – המטוס בו היו צריכים לטוס רבי מאיר ובני משפחתו התרסק, וכל יושבי המטוס, מלבד תינוק אחד, נהרגו בהתרסקות. 

עם הגיעו לארה”ב התגוררו הרב ובני משפחתו בשכונת קראון הייטס שבניו יורק לזמן קצר, ואז המשיכו לתחנה הבאה – העיר פילדלפיה שבמדינת פנסילבניה, מדבר רוחני באותם הימים. האדמו”ר פתח בשממה הרוחנית בית כנסת ע”ש אביו, ‘קהל בית שלמה’, והחל לפעול למען קירוב רחוקים בקרב התושבים היהודים. במסגרת הפעילות הזמין הרב את התושבים שהיו רחוקים מכל סממן יהודי לתפילה, לסעודות שבת בביתו, ללימודי בר מצוה ולכל דבר שבקדושה – כך הוא האיר את החושך היהודי. יום אחד הגיעו יהודים לשכונה של הרבי וראו אותו, רב חסידי מכובד עטור זקן ופאות, יושב ומשוחח עם 3 נזירות. למותר לציין שהיו המומים מהמראה. בהזדמנות הראשונה ניגשו לרב ושאלו אותו לפשרם של דברים, וזו היתה תשובתו: “כל זמן שהן מדברות איתי, הן עסוקות וכך הן לא יכולות לדבר עם יהודים אחרים בנסיון לצוד את נפשם”…

“למרות היותו נצר למשפחה אדמו”רית”, סיפר בנו, “אבא היה ידוע בעיקר כרב ופוסק הלכה והיה בקשר עם כל גדולי הפוסקים בכל העולם, כפי שניתן לראות בשו”ת ‘מבשר טוב’ שלו. גם במשפחה התייחסו כך לאבא וכל בני המשפחה, ששמשו רביים לחסידים רבים, היו מפנים את שאלותיהם בהלכה לאבא”. ובכל זאת, את עבודת הקירוב והשליחות, ראה הרב אייזיקזאהן כמרכז חייו. “באחד הארועים המשפחתיים, ישבו סבי ואבי יחד עם דודיי, ודודי האדמו”ר מזוטשקא פנה לאבי בשאלה: ‘מה אתה עושה בפילדלפיה, מה השגת שם? בוא לבורו-פארק, ושם תהיה הרב הפוסק של כולם’. חשוב להבין שאנו מדברים על שנות החמישים, בהם כמעט ולא היו רבנים פוסקים בניו יורק, בטח לא בסדר גודל של אבא” מחדד בנו את הדילמה. “אבא ענה לדודי: ‘ומה אתה השגת בבורו-פארק, מה פעלת שם באידישקייט, מה יצרת?’. די היה בתשובה של אבא לא רק בכדי לרצות את דודי, אלא אף בכדי לפעול על המשך דרכו. מאז אותם חילופי דברים, החל הדוד להתפלל בשבתות במניין ותיקין חדש שהקים, ולאחר התפילה, כשהוא עטור בלבושו הרבני עם שטריימל, מלבוש עליון וגרביים לבנות, החל להסתובב ברחובות הסמוכים, לדפוק על דלתות חנויותיהם של יהודים ולשכנע אותם לסגור את החנות בשבת. ואכן, הדוד ופעלו זכורים לטוב כמי ששינו את צביון השכונה”.

בשנת תשל”ה עבר הרב אייזיקזאהן לשכונת סטטן איילנד בניו יורק וגם שם פתח בית כנסת והמשיך בפועלו, עד שנת תש”ס בה נפטר לבית עולמו.

כשאומרים ‘אדמו”ר’, חושבים רבים על משרה נוחה, מעמד או קהילה מסודרת. אבל רבי מאיר מרומאן לא ראה זאת כך. במקום שבו אפשר היה לראות הישגים, הוא ראה יצירה. יצירה של יהודי ועוד יהודי, קהילה מתפתחת ועוד אחת. הוא היה, כפי שכונו צדיקי פולין, “א גוטער איד” במלוא מובן המילה, יהודי טוב ומתוק המקרין לסביבתו את טוב ה’. מה מסמלת עבורנו דמותו של ה’מבשר טוב’?

כפי שצריך האדם רבי, כך ראוי לאמץ גם דמות של צדיק המהווה מודל של יהודי אידיאלי ואוהב ישראל. למעשה, אצל רבים זוהי הדמות הראשונה שהם מתחנכים לאורה או מתקרבים דרכה אל היהדות ועבודת ה’. גם אם לאחר מכן מקבל עליו האדם רבי ומאמץ את דרכו, הצדיק עדיין חי בו ומאיר את נשמתו בדרכו הייחודית. הבחנה זו יכולה להקל על מצוקתם של רבים, הרואים ברבם את גדול הדור אך נבוכים ביחסם לצדיקים אחרים. כרבי מאיר עצמו, שהיה חסיד ורבי של שושלת נדבורנא אך חיבב את כל הצדיקים ולמד מהם, יכול וצריך כל אחד לשמור פינה חמה בלב לצדיקים מאירים שהפנו את דרכו אל יעדה.