סיפורי צדיקים

רבי נתן נטע שפירא נולד לרב שלמה שפירא בשנת שמ”ה, ונקרא על שם סבו, רבי נתן נטע אב”ד הורדנה בעל ה”אמרי שפר”. נודע על שם ספרו ‘מגלה עמוקות’ בו באר ברנ”ב אופנים [כמנין “רב לך”] את תפילת משה רבינו “אעברה נא” שבפרשת ואתחנן [ולימים הסתלק בסמיכות לפרשה זו]. ניהל את “בית הכנסת שעל הגבעה” שבקז’ימייז’. בשנת שע”ז , בהיותו בן שלושים ואחת, נתקבל לראש ישיבה ודרשן בקרקא במקום המקובל רבי משה מרדכי מרגליות, וממנו קיבל רבי נתן הדרכה במסתרי הקבלה. את כל תפקידיו הציבוריים מילא שלא על מנת לקבל פרס, כי חותנו סיפק לו את כל צרכיו יתר על כן הוא החזיק במוסדות הצדקה והקדיש כלי קודש ואריגים יקרי ערך לבית הכנסת בהם טס של כסף, פרוכת ומעילים ברקמת זהב ומרגליות. הצדיק חיבר חיבורים רבים, וביניהם: “חידושי אנשי שם” על הרי”ף, מגלה עמוקות על התורה, ואלף פירושים על ה’א’ זעירא’ שבויקרא – שרק מעטים מהם שרדו. לתלמידיו בישיבה לימד נגלה בדרך הפלפול, אולם כשדרש ברבים הסתמך גם על תורת הנסתר וכרך סודות עמוקים ופשטים מתוקים. נסתלק י”ג אב שצ”ג ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקא.

לאחר הסתלקות בעל “מגלה עמוקות”, בא יום אחד לקרקא אברך צעיר, שפנה אל גבאי בית הקברות כשבקשה בפיו: מכיון שראה כי בקרבת קברו של הגאון בעל מגלה עמוקות מצויה חלקת קבר פנויה, חפץ הוא לרכוש חלקה זו עבור עצמו. כששמע הגבאי את דברי האברך, החל לגעור בו: “מי אתה כי תחשוב עצמך ראוי לשכב במקום קדוש כזה? אולם האברך לא הרפה. הוא היה מוכן לשלם סכום נכבד עבור רכישת הקבר. חלפו ימים, ויום אחד החל הגבאי לחשוב בעניין ואמר לעצמו: הן הוצאות שמירת בית הקברות מרובות, הקופה ריקה, והנה הזדמנות נדירה בפני למלא את הקופה… אגש אל האברך, אמכור לו את הקבר, ואז יסודר הכל – אני זקן וימי ספורים, ואילו אברך זה בבוא יומו – לא ידע למי לפנות כדי להוכיח את הקניה… וממחשבה למעשה: נטל את הכסף מן האברך, אך את הקבר לא רשם על שמו.

אך הנה, באותו היום – נסתלק לפתע האברך לבית עולמו. נחרד הגבאי, שכן אפילו את שמו לא היה מוכן האברך למסור. מי יודע מיהו, ואם הוא ראוי למקום המכובד? אך במחשבה שניה נרגע הגבאי: הן אין לאברך קרובים וידידים, ואם כן אין מי שידע מכל המעשה. מה עוד שהכסף הלך למטרות צדקה וזכות גדולה היא  לאברך זה. נקבר האברך בחלקה צדדית, ולא בחלקה שרכש לעצמו בחייו.

בלילה, ראה הגבאי בחלומו את האברך שבא אליו בטענה: הרי עשינו עסקה ואתה לא קיימת את חלקך, לכן אני תובע אותך בבית דין של מעלה! נחרד הגבאי מאוד, אולם משהגיע הבוקר אמר לעצמו: “חלומות שוא ידברון”. אולם לאחר הישנות החלום פעמיים ושלוש, ראה כי אין הדבר פשוט כלל. נכנס אפוא הגבאי אל בעל הב”ח זי”ע, שכיהן כרב בקרקא, סיפר לו את כל המעשה, ואמר כי אינו מוצא מרגוע לנפשו.

השיבו הב”ח: כי יבוא האברך שנית בחלומך, אמור לו כי לא בשמיים היא. אם הנו חפץ בדין תורה, יבוא לדין תורה בתאריך פלוני בפני הרב. עשה הגבאי כדברי הרב, והאברך הסכים לכך מיד. התקינו מחיצה בבית הכנסת, וכאשר הגיע זמן דין התורה שמעו כמין רעש מאחורי המחיצה והבינו כי האברך בא לדין.

ציווה הרב על האברך כי יטען את טענותיו, וכאשר גמר לספר את הסיפור פנה הב”ח אל הגבאי ושאל: מה יש לך להשיב? השיב הגבאי: אכן כך היה מעשה, אולם מעולם לא עלה בדעתי לקברו במקום זה, שכן אין זה לפי כבודו של הרב בעל מגלה עמוקות! מה עוד, שאפילו את שמו אין אני יודע, מאחר שלא רצה לומר לי… פנה הרב לעבר המחיצה ואמר: אמור לנו מי אתה ומה שמך, ואז נדע אם אתה ראוי לשכב ליד המגלה עמוקות. אך האברך לא הסכים בשום אופן, וטעמו שמור עמו.

אז פסק הרב: לכאורה, חייבים אנו לקבור את האברך בחלקה, עליה שילם במיטב כספו. אך מאידך גיסא איננו יודעים מיהו, ואולי אין זה לפי כבודו של הרב מגלה עמוקות כי אברך זה ישכב לצידו. אשר על כן, אנו נפתח את הקבר ליד בעל מגלה עמוקות, ואתה – פנה אל האברך – אם ראוי אתה למקום, עבור אתה אל החלקה אשר קנית בחייך…

הגבאים עשו כך, ולמחרת עם בוקר באו לבית הקברות ויחרדו אל ליבם: קברו של האברך היה ריק,ואילו הקבר ליד בעל ה”מגלה עמוקות” היה מלא… הקימו הגבאים מצבה על קברו וכתבו עליה:

פה נטמן האברך לא נודע מיהו, “יגיד עליו רעו”…

לאחר שנים נמחק הכתוב מן המצבה. בשנת תקצ”ב הקימו מצבה חדשה על ציונו וחרטו עליה את הדברים הבאים:

“ציון לנפש חיה פה מצאנו/לדעת שמה לריק יגענו/יען נמצא קבור באשמנים/ותמחנה אותותיו מרוב שנים/אכן יגיד עליו רעו גאון עוזנו/מגלה עמוקות ומגיה חשכנו/כי רב כבודו בשם תפארת/להישאר בדור דורים למזכרת/גבאי הח”ק זאת אל לבם השיבו/ומצבה חדשה על קברו הציבו/תקב”ץ לפ”ק לבריאת ארץ ושמים”.

כדי לפענח את הסיפור הזה, נעתיק עוד סיפור שנרשם בפנקס החברה קדישא: בחור אחד, לא נודע מאין הנהו, בא לקרקא וחפש לו מעמד לשרת שמה. ונשתכר אצל בעל בית אחד בעל חנות גדולה, להיות משרת בחנותו. ועשה עבודתו באמונה, והתנה עם בעל הבית בפירוש, כי על זה האופן יהיה אצלו משרת: שיוכל לילך ערב ובקר לתפלה אל בית הכנסת. והסכים על זה בעל הבית, ומאז בא הבחור אל החנות נתברך העסק והמסחר למעלה ראש בשפע ברכה.

פעם אחת, הלך הבחור המשרת הזה לבית הכנסת להתפלל תפלה שחרית כמנהגו, ובתוך כך באו סוחרים ממרחקים והמון אדם רב אל חנותו של בעל הבית עד שלא היה יכול למלא לכל אחד משאלותיו, והבחור הלזה אחר מלבא, ושאל הבעל הבית כמה פעמים את המשרת איפה הוא, והשיבו לו כי עדיין לא בא מבית הכנסת.

וילך הבעל הבית בחרי אף, לראות מדוע בושש מלבא: אם האריך בתפלתו יסלח לו, ואם מבלה זמנו בבטלה – אז יקח נקם ממנו. כאשר בא לבית הכנסת, ויראהו עומד ומסתכל כלפי מעלה על ציורי התקרה, ואין אומר ואין דברים בפיו – ורץ אליו בחמת רוחו ויכהו מכת לחי, וכל המתפללים שמה נאספו לראות מה זאת.

בעל הבית עזב את בית הכנסת וילך לחנותו, והבחור הלז לא שב לבית אדוניו עוד, אך הלך אל הרב הקדוש בעל מגלה עמוקות, מכירו מלשעבר, ליטול רשות ולהפרד ממנו. ויתמרמר הרה”ק לנגדו: למה זה תעזבני? אבל לשוא היה כל הפצרותיו. ויאמר לו הרה”ק: על כל פנים אל תפטור אותי אלא מתוך דבר הלכה, למען יהי’ לי למזכרת נצח. הנה יגעתי בחיבורי מגלה עמוקות ואמרתי רנ”ב אופנים על פסוק “וידבר ה’ אלי אל תוסף לדבר אלי עוד בדבר הזה”, כמנין ר”ב ל”ך, על הפצרת משה רבינו ע”ה ליכנס לארץ ישראל. יאמר לי גם כבודו משהו אשר לא הבאתי בספרי!

ויאמר לו הבחור: יש אתי רמז שלא מובא בספרים: להיות שיש ארבע חיות הקודש הנושאות המרכבה העליונה, וכנגד שלשה רגלים הם שלושת האבות, רצה משה רבינו ע”ה ליכנס לארץ ישראל – ועל ידי קדושת הארץ יוכל להיות רגל רביעי שבמרכבה. אמר לו הקב”ה: “רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה” – כי כבר הכינותי את דוד עבדי להיות ברגל הרביעי. וזהו “בדבר הזה” כי בדב”ר ראשי תיבות: “בן דוד ברגל רביעי”. ויפטרו ממנו ופרח לו איש האמת.

בעל החנות, בראותו כי הבחור לא שב אליו, התחרט מאוד על זה שביישו ברבים. הלך במר נפש אל המגלה עמוקות, ובבואו לביתו אמר לו הרב: מה שהיכית אותו על הלחי, הוא לא הרגיש כלל ולו לא עשית מאומה. אך לי עשית! הרחקת ממני אוהב ורע, והוא רחוק עתה ת”ק פרסה ולא אראה אותו עוד, אך שש אנוכי על אמרותיו שהניח לי…

[זכרונם לברכה]

מי יכול להיות המשרת המסתורי? אליהו הנביא, שידוע בהיעלמויות כאלו? אם נקבל את ההנחה של מספר הסיפורים, לפיה המשרת הוא גם האברך רוכש הקבר, הרי זה לא יתכן כלל… אך ישנו מישהו הקשור מאוד לאליהו, והמיתה אכן אפשרית לגביו: זהו מלך המשיח, הנולד כל פעם מחדש ונפטר כשדורו לא זוכה לגאולה. אפילו לגבי המשיח האמתי, שיזכה לחיים נצחיים, ישנה דעה בגמרא שגם הוא ימות – ובנו ונכדו יירשו את מלכותו.

ומה פשר הידידות העזה בינו לבין רבי נתן, בעל ה’מגלה עמוקות’? ניתן להבין זאת, לאור עיסוקו הנרחב של רבי נתן במשה רבינו ובסירוב ה’ להכניסו לארץ. אחד הדברים המובאים בשמו בחסידות, הוא שלו היה משה נכנס לארץ – היה בית המקדש נצחי ולא נחרב (ואילו ה’ רצה, שהעבודה בארץ ישראל תהיה באופן של “מלמטה למעלה”: עבודה אנושית, עם כל הארעיות וסכנת הנפילה שבה, חביבה על ה’ יותר מבית שכולו נס המחזיק מעמד לנצח).

מכך שהסירוב והשלכותיו מעסיקים כל כך את רבי נתן, מובן כי הוא עצמו היה משה רבינו שבדורו. הווארט אתו נפרד ממנו משיח שבדור, דוד המלך של הדור, היה בעצם ביטוי לקשר ביניהם. גם רצונו בקבר סמוך למגלה עמוקות, הוא חיבור דוד למשה. כמבואר במאמר “הרכבת אנוש”, ו”הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון”, גם משה רבינו הוא משיח באופן מסוים: כפי שישנו משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ישנו רעיא מהימנא, משיח שהוא הוא משה רבינו. בסופו של דבר, גם משה רבינו יכנס לארץ: שניהם יקומו יחד מקברם המשותף בקראקא, ויגיעו ישר לארץ ישראל.

ורמז לסיום: משה עולה בגי’ יה פעמים חיה ושאיפתו היתה להגיע ליחידה, בחינת משיח. והנה נתן נטע (משה נותן תורה לישראל ו”חיי עולם נטע בתוכנו”) עולה טוב (“ותרא אותו כי טוב”, “יבוא טוב כו'”) פעמים יחידה (ארבעת המכפילים: 23, 15, 37, 17 = ד [ממוצע] פעמים 23-חיה, הבסיס של משה – הכל משה).