סיפורי צדיקים

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזַלץ), נולד בג' באב תרצ"ז לאברהם משה שטיינזלץ, מצאצאי האדמו"ר הראשון מסלונים, ורבקה לאה לבית קרוקוביץ' צאצאית רבי יצחק מוורקא. בשנות העשרה שלו חזר בתשובה בעזרת הרב שמואל אלעזר היילפרין, ולמד אצל הרב נחום שמריהו ששונקין והרב דב בער אליעזרוב בירושלים. בגיל שש עשרה וחצי החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים והיה אז לסטודנט הצעיר ביותר בה, ובמקביל למד בישיבת תומכי תמימים בלוד בהשפעת ר' שלמה חיים קסלמן. למד גם בישיבות תורת אמת ומיר. בגיל 24 מונה למנהל תיכון ממלכתי־דתי בבית הגדי, ובאותה שנה הוצעה לו משרת רבה של חולון, אך הוא סרב להצעה. בגיל 28 פתח ביוזמת התלמוד המבואר. בשנת תשכ"ה נישא לחיה שרה, בתו של הרב חיים הלל אזימוב. לזוג נולדו בת ושני בנים. בשנת תשנ"א  שינה את שם משפחתו ל'אבן ישראל', בהמלצת הרבי מליובאוויטש. חיבר למעלה מ-400 חיבורים – בעיקר בפרשנות התלמוד, המקרא והחסידות. בי"ז באב תש"פ נפטר, ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים.

מספר תלמידו: באחד ההריונות של אשתי, הסובלת מסוכרת נעורים, היולה 'נפילותסוכר' דרסטיות, מסוכנותובלתינשלטות. ערב שבת אחד פגשתי את הרב עדין בבית הכנסת.
הוא שאל 'מה העניינים?'. 'לא טוב בכלל' עניתי ומניתי את צרותינו.

הוא שאל על הרופאים ואני עניתי שניסינו הכל. הוא השפיל מבט, המתין מעט, הביט בי בעיניים עמוקות, ואמר: 'ואתה מתפלל?', האמת, קצת התעצבנתי: 'אתה באמת מאמין שתפילה יכולה לעשות משהו?', אמרתי. 'המילים הללו באמת יאזנו לה את הסוכר?'. הרב עדין האדים ואמר לי: 'תראה, אם אתה לא מאמין בתפילה אז הפתרון היחיד הוא שהקב"ה ידחוק אותך וילחץ אותך ויכאיב לך עד שבסוף אתה לא תתפלל אלא תצרח. ואז הוא יענה…'.

אני כמובן נלחצתי מאוד וגם קצת נפגעתי. התחלתי להתייפח בפניו בחוסר יכולת מוחלט לשלוט בזה, והוא מצידו הביט בי בעין טובה וחומלת, ברך אותי בשבת שלום ואני הלכתי לדרכי. השבת עברה, וראו זה פלא אבל מאותו היום ובמשך כל שארית חודשי ההריון לא הייתה לאשתי ולו ירידת סוכר משמעותית אחת. ובמילים אחרות – ניצלנו.

בתור חסיד ספקן, חיכיתי לסוף ההיריון כדי לספר לו. באחד הימים שאחרי הלידה נגשתי אליו ובחוצפה מהולה בהומור אמרתי לו: 'תמיד ידעתי שהרב תלמיד חכם אבל זה שהרב הוא גם בבא, זה כבר חידוש… הרב עשה נס! ההריון עבר בשלום!'. הוא כמובן מאוד שמח לשמוע אבל אז גם אמר לי משפט שבעבורי הוא אלמותי: 'תראה, אני לא יודע אם אני בבא, והתפילות שלי מתקבלות לא יותר משלך', הוא חייך והמשיך: 'אני דווקא חושב שהעניין הוא אחר. תראה, כשמספרים לחבר את הצרה שלך מעומק הלב, מנקודת הכאב – הקב"ה שומע. זה מקרא מפורש: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע". אתה דיברת מעומק הלב עם חבר טוב, וה' שמע'.

כשבאים אל רב או צדיק ושוטחים בפניו בעיה, מצפים ממנו בדרך כלל לפתרון, עצה פלאית או ברכה משמים. צדיקים וחסידים רבים נוהגים כך, אולם הרב עדין לא. הוא אמנם מנסה להפנות את תלמידו אל התפילה, אך לאחר מכן מסביר כי דווקא הבכי באוזניו שלו, השיח הכן והחברי, הוא זה שפעל את הישועה בלא כל עזרה מצידו. כיצד מקשיב ה' גם לזה שהתייאש מתפילה?

בכל יהודי ישנו חלק אלוק ממעל, ואהבת ישראל היא חלק הכרחי מאהבת ה'. בדיוק כך, גם בשיחת החברים הפשוטה חבויה תפילה, ובמפגש עם יהודי טמון מפגש עם אביו שבשמים. ביטוי מרחיק לכת עוד יותר נמצא בספר ישעיהו (מ"ה, י"ד), כשהוא פונה בנחמה אל ירושלים: "יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים, אנשי מדה עליך יעברו ולך יהיו. אחריך ילכו, בזקים יעברו, ואליך ישתחוו אליך יתפללו: אך בך א-ל ואין עוד, אפס אלקים". וכפי שמבאר המלבי"ם, "הגם שאין האדם מתפלל לאדם, רק לאלקים, יחשיבו אותך כאמצעי בינם לבין האלקים עד שייחדו תפלתם לך". כשם שהמלאכים יאמרו "קדוש" לפני הצדיקים (ועמך כולם צדיקים), כך יתפללו אליהם הגוים כשיכירו כי "אך בך א-ל". בכל יהודי מסתתר שם "א-ל", שניתן לפנות אליו בשיחה (יהודים) ותפילה (גוים). כאשר הלב מיואש ואטום בצרתו, דווקא אדם אחר מסוגל לפתוח אותו, ולגרום גם לה' להקשיב.

הפניה לצדיק, או לחבר, יכולה לכלול בקשת עצה ויכולה להיות שיתוף פשוט. אבל ישנה גם אפשרות שלישית, הממוקדת כולה בעצם המפגש: אודות רבי חנוך העניך מאלעסק מסופר, כי בא אליו חולה מסוכן בכדי שיתפלל עליו, אך הצדיק הורהו להשאר אצלו בשבת קודש. בזמן קבלת שבת התפלל הצדיק לפני התבה, ולפתע הסתובב והביט בפני החולה שהבריא בן רגע. לאחר מכן אמר, כי ישנן נשמות שכל תיקונן הוא לראות את פני הצדיק, ומביאים עליהן חולי כדי שיסעו אליו. מאחר שכבר הגיעו, אין עוד סיבה למחלה והיא יכולה להיעלם…

שלושה סוגים אלו של פגישה, מכוונים כנגד השלישיה החסידית של חש מל מל. מפגש הנשמות של הצדיק מאלעסק הוא בסוד חש, שתיקה מוחלטת; שפיכת הלב היא בסוד מל, כששמיעת הצדיק פועלת את מילת הלב של החסיד וההקשבה האלוקית; ונתינת עצה וברכה היא בסוד מל, מילול הצדיק ודיבורו. בין אם כך ובין אם כך, כאשר שני יהודים נועדים יחד באמת, תמיד תופיע שכינה ביניהם.