סיפורי צדיקים

רבי משה קורדובירו נולד בשנת רפ"ב לרבי יעקב. מקום לידתו אינו ידוע, אך שם משפחתו מעיד על כך שמוצא משפחתו מהעיר קורדובה בספרד. הוא גדל וגר בצפת, למד גמרא והלכה אצל רבי יוסף קארו. לפי אחת המסורות, הוסמך ע"י רבי יעקב בירב [מחדש הסמיכה]. התחתן עם אחותו של רבי שלמה אלקבץ ובגיל עשרים החל בלימוד קבלה אצל גיסו. לאחר מספר שנים החל לשמש כראש ישיבה בצפת. בין תלמידיו נמנו רבי חיים ויטאל ורבי אליהו די וידאש, מחבר הספר "ראשית חכמה". ספרו "פרדס רימונים" נדפס עוד בחייו והפך לספר יסוד בתורת הקבלה, אך ספריו האחרים – "אלימה", ו"שיעור קומה", המבארים את שיטתו בקבלה, נדפסו הרבה יותר מאוחר. בספריו מביא הרמ"ק גם תמצות משיטות הקבלה של הראשונים, דן בהן ומכריע ביניהן. כמו כן חיבר הרמ"ק פירוש לספר הזוהר ולתיקוני הזוהר בשם "אור יקר" וספר מוסר בשם "תומר דבורה" המיוסד על י"ג מידות הרחמים והציווי של "והלכת בדרכיו". בשנת שכ"ב, בגיל 40, נולד בנו רבי גדליה. רבי משה הסתלק בכ"ג בתמוז שנת ש"ל, ונטמן בבית העלמין בצפת.

ביום שנפטר הרמ"ק ז"ל באו תלמידיו ושאר החכמים לבקרו. אמר להם: דעו לכם רבותי, שאיש אחד יקום אחרי ויאיר עיניכם בחכמת הקבלה, והגם שתבינו שהוא חולק על דברי, אין זה אמת כי הכל אחד. אלא לפי שבימי היו צינורי הקדושה סתומים, כתבתי דברי בסיתום גדול בבחינת ספירות, אבל אחרי מותי יתגלו יותר הצנורות ויפרש האיש דבריו בבחינת פרצוף וכו', ומפני זה יֵראה לכם שחולק על דברי. לכן אני מזהיר אתכם שלא תחלקו עליו, כי כך קבלה נשמתו מהר סיני ובפרט שניצוץ נשמתו מרבי שמעון בר יוחאי ז"ל.

כשמוע תלמידיו דברים אלו, הפצירו בו שיאמר להם מי הוא זה ולא רצה, באומרו: אחר שהוא אינו רוצה לגלות עצמו, גם אני איני רוצה לגלותו. אמנם סימן אחד אני אומר לכם, שמי שיזכה לראות עמוד הענן ההולך לפני מטתי, הוא האיש אשר דיבר בו ה' להיות נגיד ומצוה על עמו ישראל. וכן היה, שנושאי ארונו כשהגיעו לבית החיים רצו לחפור לו קבר אצל גדולי הדור, ואמר להם האר"י: אין זה מקומו, שעמוד הענן שהולך לפני ארונו הלך להלאה ונח שם במקום פלוני. מיד הרגישו שהוא האיש אשר אמר עליו הרמ"ק ז"ל.

פעם אחת היה האר"י דורש בלילה אחת לחברים, והיה שם תלמיד אחד מתלמידי רבי משה קורדובירו ז"ל, וענה ואמר לרב על אותו ענין שהיה דורש בו שאין כן דעת רבו הרמ"ק ז"ל. פנה הרב ז"ל לצד אחד ושתק. ואמר אותו תלמיד: על מה האדון שתק? אמר לו: תדע איך נשמתו של הרמ"ק יושבת באותו כסא ושומעת דבריך ואמרה לך ששקר אתה דובר! אמר לו אותו תלמיד: מאן מוכח? אמר לו הרב ז"ל: המתן.

פנה פעם אחרת לאותו צד וִדּבר עמו (עם נשמת הרמ"ק), וחזר ואמר לאותו תלמיד: כה דיבר אלי, שתלך לאשתו ותאמר לה שתתן לך ספר פלוני ופתח בדף פלוני בעמוד פלוני ותמצא שם סברתו מַסכמת לדבַרי. וכן עשה, וימצא כתוב הדבר כדברי הרב זלה"ה.

(תולדות האר"י)

דברים רבים ניתן לראות בסיפור המופלא הזה: ענוותנותו של הרמ"ק, רוח הקודש של האר"י, והפער הגדול בין המחלוקות המדומות – להערכה ההדדית וההשלמה האמיתיות. מעניין גם לראות, שאף כי הרמ"ק כתב על עניין הפרצופים, בכל זאת לא הדפיס את ספריו אלה עד שבא האר"י וגילה את תורתו (כפי שמשתקף גם בסיפור, אודות כתב היד שהיה ברשות אלמנת הרמ"ק ואימת את דברי האר"י). אך מה פשר המהלך שמותווה כאן? מדוע גלגלה ההשגחה את העניין כך, שרק האר"י יגלה את עומק כוונת הרמ"ק?

אין זאת אלא, שבתורת הרמ"ק כפי שהיא טמון סוד, הנותר משמעותי ורלוונטי גם לאחר תורת האר"י. כדי להבין מהו, נפתח בסיפור חסידי:

לפעמים, כשהיה הבעש"ט אומר תורה, היה ה'תולדות' צועק באמצע: "באר"י כתוב אחרת!". ופעם, בליל שבת, למד הבעש"ט עם האר"י איזה מאמר, והעיר הבעש"ט את ר' זאב קיצעס שישן שם, שיראה ויהיה עד שכך למד עמו האר"י הקדוש, אם יצעק ה'תולדות' שלא כך כתוב באר"י.

וכך היה, שלמחרת, בעת שחזר הבעש"ט על המאמר, צעק ה'תולדות': "באר"י לא כתוב כך!" וקרא הבעש"ט לר' זאב קיצעס להעיד שכך שמעו לומד עם האר"י הקדוש (סיפורי מרן הרמ"ח, עמ' כו).

ההיסטוריה חוזרת… את אותה הטענה שטענו תלמידי הרמ"ק נגד האר"י, טוענים לומדי תורת האר"י נגד הבעש"ט. ובאותו האופן שעונה האר"י – עונה גם הבעש"ט. והנה, הדברים מפליאים עוד יותר כאשר מסתבר, כי הבעש"ט הציג את עצמו כממשיכו של הרמ"ק דווקא! "השיטה שהאין סוף ברוך הוא הוא ממלא כל עלמין ומסבב ובתוך, ולית אתר פנוי מיניה ואפילו בדברים הנמוכים, זהו שיטת קבלת הרמ"ק זלה"ה, ועליו בניתי ויסדתי גם שיטתינו האמיתית".

מי אם כן מדויק יותר? האר"י, שהרי הסכים עמו הרמ"ק, או הרמ"ק – עליו מיוסדת תורת  הבעש"ט, שזכתה בסיפור להסכמת האר"י?

האמת היא, כפי שאומר רבי אייזיק מהומיל, שאלו שלושה שלבים של התפתחות הקבלה. השתלשלות – קבלת הרמ"ק, המתארת את שלבי הבריאה ואת התפתחות הריבוי מתוך האחדות. תמונת העולם המצטיירת ממנה היא כשלשלת של טבעות האחוזות זו בזו, החל מהבורא ועד לעולמות התחתונים. התלבשות – קבלת האר"י, המציירת את הבריאה כמערכת של פרצופים, צורות שונות של ה"אישיות האלוקית" המתלבשות זו בזו כנשמה בתוך גוף.

לבסוף באה ההשראה – קבלת הבעל שם טוב, המתארת כיצד יכולים נבראים מוגבלים לחוש את האינסוף שורה סביבם ומשפיע עליהם. קבלת האר"י בנויה על יסודות קבלת הראשונים, מפרשת ומוסיפה, ווקבלת הבעש"ט מדייקת ומעמיקה את הקבלות שלפניה:

ההבדל שלכאורה בין הבעש"ט לאר"י, בא לידי ביטוי בסוד הצמצום: הלומד את כתבי האריז"ל יכול לחשוב שהצמצום הוא כפשוטו – כלומר, שהאור אין סוף הסתלק ואיננו נוכח בעולמות. אך לפי הבעש"ט כל תאור הצמצום הוא משל, מנקודת מבטנו שלנו, ואת נוכחות ה' ואורו יכולים גם אנחנו לחוש בתוך חלל הצמצום בו אנו חיים. אכן, דווקא אצל הרמ"ק לא קיים מושג הצמצום, אלא רק השתלשלות מה' בעצמו ועד סוף העולמות הנבראים. מכך לוקח  הבעש"ט את השראה לדבריו, שכל אותם חידושים שחידש האריז"ל אינם כפשוטם.

קבלת הרמ"ק היא פשוטה ובסיסית יותר, וישנן דקויות ורבדים שהיא מתייחסת אליהם פחות. אך דווקא בזכות הפשיטות הזו, יכל הבעש"ט להפשיט מגשמיות את דברי האר"י הקדוש ולהשלים את התהליך שהחל בו הרמ"ק והמשיך בו האר"י: האר"י חשף את עומק כוונתו של הרמ"ק ואת העושר הגלום בקבלה המצומצמת שחשף, ובזכות ראייתו של הרמ"ק, שהמציג את העולם והאלוקות כשרשרת רציפה אחת, גילה הבעש"ט את עומק כוונתו של האר"י.

(על פי שיעור כג תמוז תשס"ג)