סיפורי צדיקים

רבי נתן הכהן אדלר נולד ב-י’ בטבת תק”ב לאביו רבי שמעון ולאמו צרלה בעיר פרנקפורט דמיין, גרמניה, למשפחה המיוחסת לרבי שמעון הדרשן מפרנקפורט, בעל ה’ילקוט שמעוני’. נודע כילד מחונן ושקדן, עד שפעמים רבות מרוב שקידתו הגיע לתפילה אחרי ‘עלינו לשבח’ [כשביקר החיד”א בק”ק פפד”מ ונוכח באיחורו של הנער המחונן, קרא עליו את האמור באלישע “הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא, עובר ‘עלינו’ תמיד”…]. רבי נתן אדלר היה תלמידם בנגלה של בעל ה’פני יהושע’, רבי משה ראפף, ורבי דוד טעבלי כ”ץ שיף, וקבלה למד אצל רבי אבוש — רבה של פרנקפורט. רבי נתן אדלר היה רבו המובהק של ה’חת”ם סופר’, שמזכירו בספריו בכינויי הערצה — “החסיד שבכהונה”, “נהירין לו שבילי דרקיעא יותר ממלאך” ועוד. לצד התנהגותו בפשטות ובשפלות כלפי כל אדם, רבי נתן אדלר נודע בהנהגותיו יוצאות הדופן בעבודת ה’. היה מניח תפילין דרש”י ור”ת יחד, התפלל בנוסח האריז”ל ובמבטא ספרדי — וכך גם עבר לפני התיבה בכל ביכ”נ בו התפלל – נשא כפיו בכל יום, צם והסתגף רבות ועוד. בשל הנהגותיו המיוחדות הוחרם ע”י רבני פרנקפורט ונאלץ לעזבה עם תלמידיו. לאחר מספר שנים, בהן כיהן כרבה של בוסקוביץ’ שבמורביה, בוטל החרם והוא שב לפרנקפורט. הסתלק זמן קצר לאחר מכן, בכ”ז אלול תק”ס, ומנו”כ בבית החיים העתיק בפרנקפורט. רבי נתן לא הניח אחריו חידושי תורה כתובים, כי גרס שהיתר כתיבת תורה שבעל פה לא נאמר לאדם כמותו, שלא שייכת אצלו שכחה.

פעם אחת מצאו מתנגדי רבי נתן אדלר ז”ל עילה לתופסו, היות כי יצא דבר המלך ליתן כל כלי הכסף לצורך המדינה. ולהגאון רבי נתן אדלר ז”ל הי’ לו טבעות של כסף על עץ חיים של ספר תורה שלו, ומסר אחד עליו דבר זה.

ויהי בחשכת הלילה בעת ישבם ללמוד הרב עם התלמיד שמעו מן העליה (שם היה טמון ספר התורה), איזה קול שאון. ציוה הרב רבי נתן אדלר ז”ל לתלמידו הבחור משה [הוא החת”ם סופר] שיעלה מעלה על גב העליה לראות מה זה ועל מה זה קול המון הזה. והגם שפחד לעלות, כי אולי גנבים שם ויעשו לו רעה? אבל מצות רבו היתה לו לחובה, ועלה אל העליה. וראה מרחוק איש זקן וזקנו לבן כשלג, ומכה בפטיש. ופחד מהמראה הזה, וכאשר סר לראות מי הוא זה השתומם מחדש: כי מצא את הגאון בעל מחצית השקל ז”ל שמכה בפטיש להפריד ולהסיר את הטבעות של כסף מן הס”ת וכאשר ראה את הבחור משה, ביקש ממנו שלא יגלה הדבר כי עשה בחשאי למען לא יוודע להגאון רבי נתן אדלר ז”ל מהמסירה ושלא יצטער אותו צדיק אם יבואו לחפש אחרי הטבעות. מזה נראה גודל חביבותו של רבי נתן אדלר ז”ל אצל בעל מחצית השקל ז”ל.

כאשר פעם אחרת באו פקידי הממשלה על ידי מסירה לבית הגאון רבי נתן אדלר ז”ל לחפש אחר הס”ת ההוא, בחפזו לקח הס”ת ונתנו על יד תלמידו משה סופר והעמידו באמצע החדר ופקידי הממשלה חפשו בחפש מחופש בכל זוית ובכל פנה, ולא הרגישו בנושא הספר – כי עשאו רבו לרואה ואינו נראה. וכאשר סיפר פעם זקני ז”ל [החת”ם סופר] הדבר, אמר שאין להפליא על רבו בגוף העניין אבל מסוכן הדבר לעשותה.

פעם אחת הלך עם רבו לעיר וייען [וינה] בעניין נחוץ, גם כן איזו מסירה, ובבואם מקיר העיר חוצה תרדמה נפלה על מנהל הסוסים, ובתוך ערך שתי שעות באו לוייען ונראה בעליל כי קפצה להם הארץ. ובהקיצם את מנהל הסוסים, וירא כי כבר באו למטרת חפץ נסיעתם, ולא ידע מה זאת, איך מיהרו לבוא שמה.

[חוט המשולש החדש]

מסופר, כי הבעש”ט אמר פעם: “יהודי פולין — יאמינו בה׳ עד ביאת המשיח, יהודי גרמניה — לא אוכל לעזור להם עד שיגיע המשיח, ואילו אני באתי עבור יהודי רוסיה — הפוסחים על שני הסעיפים“. הביטוי הזה, שלקוח מדברי אליהו הנביא, מלמד כי הבעל שם טוב היה כאליהו – מבשרה של גאולת משיח. אך רבי נתן אדלר, שהוא ותלמידיו פעלו בגרמניה, היה מבשר הגאולה ליהודי גרמניה דווקא, כעין בעל שם טוב ליהודים אלה. הדברי חיים מצאנז העיד בשם רבי נפתלי מרופשיץ משמו של רבי אלימלך מליז’נסק, שמלבד נשמת הבעש”ט לא ירדה נשמה קדושה כשלו בדורות האחרונים.

אכן, הדמיון ביניהם בולט מאוד: עמידה בתוקף מול מתנגדים (גם יהודים, וגם, להבדיל, גויים), קפיצת הדרך כשהעגלון ישן, שינוי במנהגי הקהילות במקומם, ועוד. ה”בעל שם’סקע מעשה” שפעל, רואה ואינו נראה, הוא בגימטריא ישראל, וגם שנות חייהם (ח”ן שנים של רבי נתן, ועוד ס”ב של הבעש”ט), משלימות למאה ועשרים שנה – כשנות חייו של משה, הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון.  אך מה סודו של רבי נתן, שפעל במקום מורכב כל כך?

שם משפחתו של הצדיק, אדלר, הוא בעברית נשר (עוד רמז לבירור גרמניה, שסמלה נשר). בהיפוך אותיות זהו רדל”א – רישא דלא ידע ולא אתיידע, החלק העליון ביותר בספירת הכתר ובו “חביון עוז העצמות”. שמו הפרטי, נתן, רומז לכך שזכה ל”עבודת מתנה אתן את כהונתכם”: אהבה בתענוגים, הניתנת כמתנה משמיים לאדם השלם ביראה. (כל זה רומז לכך, ששורש נשמתו חצוב מפרצוף עתיק שבכתר עליון – כשהאהבה בתענוגים שייכת למידות דעתיק ואילו רדל”א למוחין דעתיק, וד”ל.)

לסיום, נביא עוד סיפור מרבי נתן – המדגיש גם הוא את הדמיון הרב שבין הצדיקים: “אמר פעם החת”ם סופר לתלמידיו: “לערוך קפיצת הדרך עם שמות – אין זו גדולה”. והוסיף כי “למורי החסיד שבכהונה, היתה קפיצת הדרך בלי פעולה כלל!” הדבר מזכיר מאוד את שיטת הבעל שם טוב, המפרש גם באיזה כח מתחוללים מופתים כאלה: מסופר, כי עבר פעם בילדותו את הנהר בעזרת שם, ולאחר מכן הצטער על כך מאוד ושב בתשובה. ולא נתקררה דעתו, עד שהזדמן לו לעבור את אותו הנהר, בעזרת אמונה פשוטה בלבד. אכן, אותה אמונה פשוטה היא היא פנימיות הכתר – ממנה נחצבה נשמת רבי נתן.