מסכת אבות, מיסודות התורה שבעל פה, מלמדת את תורת המידות שבמשנה – ולכן מתאים להמליץ עליה את הביטוי שטבע רבי שמעון בר יוחאי: "שְׁנוּ מִדּוֹתַי".  לביטוי זה ישנם שני פירושים הנושקים זה לזה: שנו את תורתי, ושנו את מידותי הטובות. ומכיוון אי אפשר לתורה בלא מידות טובות, ואי אפשר למידות טובות בלא תורה – הרי ששניהם אחד ממש. רק מתוך הבנת תלות הדדית זו אפשר להבין מה עושה מסכת אבות, שעניינה מידות טובות, נמצאת בין שאר המסכתות התורניות־הלכתיות: היא ה"קב חומטון" של יראת שמים שבלעדיו כל שאר הלימוד חסר. ומכאן גם מה שאמרו חז"ל ש"גדול שימושה של תורה יותר מלימודה" – שכן העירוב ההכרחי בין תורה למידות טובות הוא המאפשר לתלמיד ללמוד מרבו לא רק את תורתו אלא את דרך חייו כולה.

ספר זה נולד מתוך סדר לימוד פרק משנה שבועי שהחל בשלהי שנת תשפ''א. כשהגיע הסדר למסכת אבות, רשם הרב מדי שבוע הערות על משניות הפרק, תוך התייחסות לביאורי הברטנורא ורש"י.

כדרכו של הרב - ההערות מטיילות בכל דרכי הפרד"ס: מביאורי קבלה וחסידות הנוגעות לעבודת ה', דרך ריבוי רמזים מופלג ומשובב נפש, ועד הבהרות הנוגעות בפשט – ומוסיפות ללומד נקודת מבט חדשה ומאירה על דברי חז"ל.

בספר 340 עמודים, כריכה רכה