מכון גל עיני
נכתב עלידי
הַסִּפּוּר הַבָּא מְסֻפָּר עַל רַבִּי יִצְחָק מִווֹרְקָא, מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידָיו שֶׁל הָרַבִּי מִקָּאצְק:
פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן לוֹ בְּדַרְכּוֹ לְהִכָּנֵס לַעֲיָרָה שֶׁבָּהּ הִתְגּוֹרְרוּ יְהוּדִים רַבִּים. הַצַּדִּיק שָׂם פְּעָמָיו לְעֵבֶר הָאַכְסַנְיָה בָּהּ אָמוּר הָיָה לִשְׁהוֹת בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְזֹאת בְּטֶרֶם נוֹדְעָה בָּרַבִּים בִּיאָתוֹ לַמָּקוֹם. וְהִנֵּה, בַּהֲלִיכָתוֹ עָבְרָה מוּלוֹ אִשָּׁה, הִתְבּוֹנְנָה בּוֹ וּפִתְאוֹם פָּתְחָה בְּסִדְרַת גִּדּוּפִים וּקְלָלוֹת לְעֶבְרוֹ: “חָצוּף, אַכְזָרִי, רָשָׁע שֶׁכְּמוֹתְךָ. אֵיךְ אַתָּה לֹא מִתְבַּיֵּשׁ? כָּךְ לְהַשְׁאִיר אִשָּׁה וִילָדִים לְבַדָּם?”. הָאִשָּׁה לֹא הִסְתַּפְּקָה בְּכָךְ – הִיא הֵרִימָה אֶת יָדָהּ וְסָטְרָה לַצַּדִּיק עַל פָּנָיו.
רַבִּי יִצְחָק לֹא הֵגִיב. כְּשֶׁסִּיְּמָה הָאִשָּׁה לִצְעֹק, הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר.
עַל מִי הִיא צָעֲקָה?
בֵּנְתַיִם עָשְׂתָה לָהּ הַשְּׁמוּעָה כְּנָפַיִם: הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִווֹרְקָא נִמְצָא בְּעִירֵנוּ! הוּא שׁוֹהֶה בָּאַכְסַנְיָה הַמְּקוֹמִית. בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב יְקַבֵּל קָהָל, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא וּלְהִתְבָּרֵךְ מִפִּיו מֻזְמָן!
עַד מְהֵרָה הִשְׂתָּרֵךְ תּוֹר אָרֹךְ שֶׁל תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה לְיַד דֶּלֶת מְעוֹנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק. בֵּין הָאֲנָשִׁים עָמְדָה בַּתּוֹר לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר… אוֹתָהּ אִשָּׁה מְגַדֶּפֶת. כַּמּוּבָן, הִיא לֹא שִׁעֲרָה כְּלָל שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁכְּלַפָּיו הִתְפָּרְצָה בְּזַעַם הוּא-הוּא רַבִּי יִצְחָק.
כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרָהּ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה אֶל הַקֹּדֶשׁ זִהֲתָה מִיָּד אֶת הַצַּדִּיק וְהֵבִינָה אֶת עֹמֶק טָעוּתָהּ. מַרְאֶה פָּנָיו הִתְחַלֵּף לָהּ בְּפָנָיו שֶׁל בַּעֲלָהּ, זֶה שֶׁעָזַב אוֹתָהּ לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים לַאֲנָחוֹת וְהוֹתִיר אוֹתָהּ עֲגוּנָה לְבַדָּהּ עִם יְלָדֶיהָ (אִשָּׁה עֲגוּנָה הִיא מִי שֶׁבַּעֲלָהּ עָזַב אוֹתָהּ בְּלִי לָתֵת לָהּ גֵּט, וְלָכֵן הִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּשֵׂא לְאַף אָדָם אַחֵר). כָּעֵת הִיא קָלְטָה שֶׁרַק בְּטָעוּת פָּרְקָה אֶת זַעְמָהּ בָּרְחוֹב עַל הַצַּדִּיק. עַל הָאִשָּׁה נָפְלָה בּוּשָׁה נוֹרָאִית. הִיא פָּרְצָה בִּבְכִי תּוֹךְ שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק.
אֲבָל רַבִּי יִצְחָק לֹא הִתְרַגֵּשׁ כְּלָל. הוּא מָחַל לָהּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבֵרֵךְ אוֹתָהּ שֶׁתִּזְכֶּה לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת בְּשִׂמְחָה, בְּחֵיק מִשְׁפַּחְתָּהּ הַמְּאֻחֶדֶת.
כְּשֶׁיָּצְאָה הָאִשָּׁה פָּנוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו בִּפְלִיאָה: “רַבֵּינוּ, אֵיךְ מָחַלְתָּ לָהּ בְּלֵב שָׁלֵם? הֲרֵי הִיא בִּזְּתָה אוֹתְךָ בָּרַבִּים!”.
עָנָה וְאָמַר לָהֶם הַצַּדִּיק: “דְּעוּ לָכֶם, אוֹתָהּ אִשָּׁה צָעֲקָה – אַךְ לֹא עָלַי. הִיא סָטְרָה עַל הַפָּנִים – אֲבָל לֹא שֶׁלִּי. הַצְּעָקוֹת וְהַסְּטִירָה כֻּוְּנוּ לְעֶבְרוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ, אוֹתוֹ הִיא הֶחֱלִיפָה בְּטָעוּת בִּי. וְלוֹ – בַּעֲלָהּ – מַגִּיעַ עַל מַעֲשָׂיו הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ! בְּיַחַס לְמָה שֶׁבֶּאֱמֶת מַגִּיעַ לְאוֹתוֹ בַּעַל – רְאוּיָה אִשָּׁה זוֹ לְהַעֲרָכָה רַבָּה עַל הָאִפּוּק וְהַהַבְלָגָה שֶׁנָּהֲגָה…”.
הַכֹּל לְטוֹבָה
אֲנַחְנוּ עֲדַיִן צוֹעֲדִים בְּפָרָשׁוֹת הַשָּׁבוּעַ עִם דְּמוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, הַ”צַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם”, וְהַפַּעַם נִלְמַד מִמֶּנּוּ תְּכוּנָה יְסוֹדִית נוֹסֶפֶת – לִמּוּד זְכוּת. יוֹסֵף הַצַּדִּיק סָפַג מֵאֶחָיו הַשְׁפָּלָה גְּדוֹלָה. בִּתְחִלָּה הֵם זִלְזְלוּ בּוֹ וּבַחֲלוֹמוֹתָיו, הֶחֱרִימוּ אוֹתוֹ וְלֹא דִּבְּרוּ אִתּוֹ מִטּוֹב וְעַד רַע. אַחַר כָּךְ הֵם זָמְמוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ וּלְבַסּוֹף מָכְרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים תְּמוּרַת כֶּסֶף, תּוֹךְ שֶׁהֵם מִתְעַלְּמִים מִתַּחֲנוּנָיו וּמִבַּקָּשַׁת רַחֲמָיו.
וְאָז, כַּאֲשֶׁר הִתְגַּלָּה אֲלֵיהֶם יוֹסֵף וְחָשַׂף אֶת זֶהוּתוֹ הָאֲמִתִּית, הֵם נִבְהֲלוּ. אַחֲרֵי הַהַפְתָּעָה הָרִאשׁוֹנִית הֵם הִתְחִילוּ לַחֲשֹׁשׁ מִתְּגוּבַת נְקָמָה שֶׁתָּבוֹא מִצִּדּוֹ. יוֹסֵף הִבְחִין בְּאוֹתוֹ חֲשָׁשׁ וּמִיָּד הִרְגִּיעַ אוֹתָם: אֵין לִי שׁוּם טַעֲנָה נֶגְדְּכֶם, אֲפִלּוּ שֶׁ”אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה”. הֲרֵי הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֵאֵת ה’ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא לֹא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר סְתָם כָּךְ. הַכֹּל אֶצְלוֹ מְתֻכְנָן וּלְטוֹבָתֵנוּ – “אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה”.
הָעַיִן הַטּוֹבָה שֶׁל הַצַּדִּיק הִיא זוֹ שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת לִרְאוֹת בְּכָל דָּבָר אֶת הַטּוֹב שֶׁמִּתְחַבֵּא בּוֹ. בְּתוֹךְ הָעֲלִילָה שֶׁעָבַר יוֹסֵף מִתְחַבֵּא טוֹב, וְגַם אֵצֶל הָאַחִים שֶׁלּוֹ, אֵלּוּ שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה, מִתְחַבֵּא הַטּוֹב. כָּךְ גַּם הָאִשָּׁה הַמְּמֻרְמֶרֶת עַל בַּעֲלָהּ – הִיא וַדַּאי לֹא אֲשֵׁמָה.
אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב
הָרַבִּי הַרָיָי”צ, בְּעוֹדוֹ יֶלֶד, שָׁאַל פַּעַם אֶת אָבִיו, הָרַבִּי הָרָשָׁ”בּ: אַף – יֵשׁ לָנוּ אֶחָד; פֶּה – אֶחָד; מַדּוּעַ עֵינַיִם יֵשׁ לָנוּ שְׁתַּיִם? עָנָה לוֹ אָבִיו: מִשּׁוּם שֶׁלְּכָל עַיִן תַּפְקִיד מִשֶּׁלָּהּ. עַיִן יָמִין נוֹעֲדָה לְהַבִּיט הַחוּצָה, עַל הַזּוּלָת, לְחַפֵּשׂ וְלִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ; עַיִן שְׂמֹאל נוֹעֲדָה לְהִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה, לְתוֹךְ עַצְמֵנוּ, בְּבִקֹּרֶת נוֹקֶבֶת, וְלִמְצֹא אֶת הַדְּבָרִים שֶׁדְּרוּשִׁים תִּקּוּן.
וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה כַּאֲשֶׁר הֶחָבֵר פּוֹגֵעַ בִּי? בְּאוֹתוֹ רֶגַע מִתְחַשֵּׁק לִי לְהַחֲזִיר לוֹ, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוּא נָהַג בִּי. גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַבְלִיג וּמַחֲלִיט שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיר לוֹ בְּאוֹתָהּ מַטְבֵּעַ – עֲדַיִן יֵשׁ לִי עָלָיו בִּקֹּרֶת. אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדָּאוּת שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה פְּסוּלָה, וְלֹא רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא כִּוֵּן אוֹתָהּ כְּלַפַּי.
מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק אָנוּ לוֹמְדִים אֶת הָעִקָּרוֹן שֶׁעַל פִּיו יֵשׁ לִנְהֹג בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ. כַּאֲשֶׁר אֲנִי זוֹכֵר כִּי כָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עָלַי הוּא מֵאֵת ה’ וּלְטוֹבָה, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֶחָבֵר שֶׁפָּגַע בִּי הָיָה רַק הַשָּׁלִיחַ. מִסִּבָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא יְדוּעָה לִי, אָמוּר הָיָה לִקְרוֹת לִי מָה שֶׁקָּרָה. וְהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁל הֶחָבֵר? מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ יַעֲשֶׂה זֹאת בַּזְּמַן הַנָּכוֹן וּבַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.
בְּרֶגַע שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי אֶת הַדִּין, הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת חֶסֶד. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתִי, וְאִלּוּ הַזּוּלָת – רַחְמָנוּת עָלָיו. בַּהֶמְשֵׁךְ אֶהְיֶה מְסֻגָּל גַּם לְהִתְבּוֹנֵן עָלָיו בְּעַיִן יָמִין: הוּא יְהוּדִי! יֵשׁ לוֹ חֵלֶק אֱלוֹ-הַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ! הָאֱמֶת הִיא שֶׁהוּא מְעֻנְיָן רַק לַעֲשׂוֹת טוֹב. לִפְעָמִים יוֹצֵא לוֹ בְּטָעוּת הַהֵפֶךְ, אֲבָל זֶה מַמָּשׁ לֹא הוּא!
שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יְהוּדִי!
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
רָזִי
