בִּשְׁעַת הַדְּחָק

שַׁרְשֶׁרֶת מְסִירַת הַתּוֹרָה עוֹבֶרֶת מִדּוֹר לְדוֹר. אֵיךְ אוֹמְרִים בְּפִרְקֵי אָבוֹת? “מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ…” עַד אֵלֵינוּ. בְּשַׁרְשֶׁרֶת זוֹ כְּלוּלִים חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, סִפְרֵי הַנָּ”ךְ, הַמִּשְׁנָה, הַגְּמָרָא וְהַפּוֹסְקִים. אֲבָל הַמְּיֻחָד בְּיוֹם לָ”ג בָּעֹמֶר, אוֹתוֹ נַחְגֹּג בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, קָשׁוּר עִם שַׁרְשֶׁרֶת נוֹסֶפֶת-נִסְתֶּרֶת. הַכַּוָּנָה לְשַׁרְשֶׁרֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, תּוֹרַת הַסּוֹד.

הַאִם בִּכְלַל טוֹב לְגַלּוֹת סוֹדוֹת? זוֹ בְּעָיָה, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה מְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד הוּא כְּבָר מַפְסִיק לִהְיוֹת סוֹד, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁתּוֹרַת הַסּוֹד הֹעַבְרָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת בַּחֲשַׁאי. רַק מְעַטִּים הֻרְשׁוּ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ וְלִטְעֹם מִפֵּרוֹתֶיהָ, וּדְבָרֶיהָ נִמְסְרוּ בְּעַל-פֶּה, מֵרַב לְתַלְמִיד, כִּמְעַט בְּלִי שֶׁהַדְּבָרִים יַעֲלוּ עַל הַכְּתָב. בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, חָל שִׁנּוּי שֶׁל מַמָּשׁ בַּנּוֹשֵׂא הַזֶּה: כְּכָל שֶׁאָנוּ מִתְקָרְבִים לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ הוֹפֶכֶת תּוֹרַת הַסּוֹד לְנַחֲלַת רַבִּים. “מִצְוָה לְגַלּוֹת זֹאת הַחָכְמָה”, מוֹרֶה הָאֲרִיזָ”ל לְתַלְמִידָיו. “יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה”, מַפְצִיר הַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ בַּבַּעַל שֵׁם טוֹב.

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁגִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הִתְחִיל עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. כָּךְ נָהַג בַּעַל הַהִלּוּלָא שֶׁלָּנוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. הוּא מֵעִיד עַל עַצְמוֹ כִּי קִיֵּם אֶת הַפָּסוּק “הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד”!

אִחַרְתִּי אֶת הָרַכֶּבֶת

הִגַּעְתִּי לַלִּמּוּדִים בְּאוֹתוֹ יוֹם עִם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְצִפִּיָּה דְּרוּכָה, לֹא דָּבָר שֶׁל מָה בְּכָךְ לַחֲזֹר לַכִּתָּה אַחֲרֵי הֵעָדְרוּת כָּזוֹ מְמֻשֶּׁכֶת. אִמָּא שֶׁלִּי בְּעִקָּר חוֹשֶׁשֶׁת מֵהַפַּעַר הַלִּמּוּדִי שֶׁנּוֹצַר בַּתְּקוּפָה בָּהּ נֶעֱדַרְתִּי. סַךְ הַכֹּל בְּחָדְשַׁיִם מַסְפִּיקִים לֹא מְעַט חֹמֶר, שֶׁגַּם עִם עֶזְרָה פַּרְטָנִית לֹא קַל לִסְגֹּר, אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם מְנַחֲשִׁים אוֹתִי הַדָּבָר הִטְרִיד פָּחוֹת. עִם לִמּוּדִים מִסְתַּדְּרִים, הָעִקָּר שֶׁאוּכַל כְּבָר לַחֲזֹר אֶל הַחֶבְרֶ’ה.

כַּצָּפוּי, הַמִּפְגָּשׁ הָיָה מְרַגֵּשׁ. אֶת הַהַפְסָקוֹת נִצַּלְנוּ עַד תֹּם. לְהַשְׁלִים חָדְשַׁיִם בְּאַרְבַּע הַפְסָקוֹת בְּנוֹת עֶשֶׂר דַּקּוֹת? לֹא פָּשׁוּט. טִיּוּל לַצָּפוֹן, שׁוּק פּוּרִים, חִידוֹן בְּהִלְכוֹת פֶּסַח וָעוֹד. אֲבָל עִזְבוּ מָה שֶׁהָיָה, הָעִקָּר מִבְּחִינָתִי הוּא דַּוְקָא מָה שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת – מְסִבַּת סוֹף הַשָּׁנָה וְהַהֲכָנוֹת אֵלֶיהָ שֶׁכְּבָר בְּעִצּוּמָן. לֹא פֶּלֶא שֶׁקָּבַעְנוּ לְהִפָּגֵשׁ שׁוּב מִיָּד בְּסוֹף הַלִּמּוּדִים, אַחֲרֵי שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, כַּמּוּבָן.

רַק שֶׁתֵּדְעוּ, שֶׁעִקַּר הַהֲכָנוֹת לַמְּסִבָּה הַמְּדֻבֶּרֶת מִתְרַחֵשׁ דַּוְקָא מִחוּץ לִתְחוּמֵי בֵּית הַסֵּפֶר, בְּמִפְגְּשֵׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם. אוּלַי זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁאֶת הָאַכְזָבָה הַגְּדוֹלָה חַשְׁתִּי רַק שָׁם. כֻּלָּם הָיוּ שְׁקוּעִים עָמֹק בָּעִנְיָנִים. הַתַּפְקִידִים בַּהַצָּגָה חֻלְּקוּ כְּבָר מִזְּמַן, וְלַמְרוֹת שֶׁשָּׁמְרוּ גַּם לִי מַשֶּׁהוּ, הוּא הָיָה נִרְאֶה יוֹתֵר כְּמוֹ פְּרָס תַּנְחוּמִים שֶׁהֻשְׁחַל בְּצוּרָה מְלָאכוּתִית רַק כְּדֵי שֶׁאַרְגִּישׁ חֵלֶק. הֲכִי הֵצִיק לִי שֶׁאֶת רֹב הַבְּדִיחוֹת שֶׁרָצוּ בָּאֲוִיר לֹא מַמָּשׁ הֵבַנְתִּי. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי הֶסְבֵּרִים הַתּוֹצָאָה הָיְתָה גְּרוּעָה עוֹד יוֹתֵר. אַף אֶחָד לֹא אָמַר לִי אֶת זֶה בְּצוּרָה יְשִׁירָה, אֲבָל הַתְּחוּשָׁה שֶׁלִּי הָיְתָה שֶׁאֲנִי לֹא מַמָּשׁ שַׁיָּךְ לְמָה שֶׁקּוֹרֶה פֹּה. אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ? הַחְמָצָה. כְּמוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁפִסְפֵס אֶת הָרַכֶּבֶת. אָז יֵשׁ לִי כַּרְטִיס בַּיָּד, אֲבָל מָה אֲנִי כְּבָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ?

לְהִדָּחֵק מִחוּץ לָאוֹתִיּוֹת

תְּחוּשַׁת חֹסֶר שַׁיָּכוּת כָּזוֹ עֲלוּלָה לִפְגֹּשׁ אוֹתִי בְּכָל מִינֵי מַצָּבִים בַּחַיִּים. מָתַי? לְדוּגְמָה: אֲנִי פּוֹתֵחַ סֵפֶר הֲלָכָה וְלוֹמֵד כֵּיצַד עָלַי לָקוּם בַּבֹּקֶר כְּמוֹ אַרְיֵה מֵהַמִּטָּה וּלְהַתְחִיל אֶת הַיּוֹם כִּיהוּדִי, וַאֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי – לָמָּה כָּל כָּךְ קָשֶׁה לִי? לָמָּה בַּסֵּפֶר זֶה פָּשׁוּט וְאֶצְלִי זֶה ‘נִתְקַע’ עַל הַהַתְחָלָה? אֲנִי גַּם שׁוֹמֵעַ סִפּוּרִים עַל גְּדוֹלֵי עוֹלָם, כְּמוֹ הָרַבִּי הָרָשָׁ”בּ לְמָשָׁל, שֶׁהֵעִיד עַל עַצְמוֹ כִּי עַד גִּיל בַּר-מִצְוָה כְּבָר הִסְפִּיק לְאַמֵּן אֶת גּוּפוֹ לְהִתְנַהֵג עַל פִּי הַכָּתוּב בְּסֵפֶר שֻׁלְחָן עָרוּךְ. אָז נָכוֹן, גַּם אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם כָּל מָה שֶׁאֲנִי לוֹמֵד, כָּךְ לְפָחוֹת אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לִפְנֵי הַלִּמּוּד, אֲבָל הִשְׁתַּדְּלוּת לְחוּד וְהַצְלָחָה לְחוּד. בִּרְגָעִים מְסֻיָּמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁכָּל מָה שֶׁכָּתוּב הוּא אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, נָכוֹן וְיָפֶה, אֲבָל… אוּלַי זֶה מַתְאִים לְצַדִּיקִים בִּלְבַד? אֵיפֹה אֲנִי וְאֵיפֹה הֵם! מָה עִם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים כָּמוֹנִי, שֶׁלֹּא הַכֹּל ‘חָלָק’ אֶצְלָם?

הַהַרְגָּשָׁה הַזּוֹ הִיא סוּג שֶׁל דְּחַק – נִדְחַקְתִּי לַפִּנָּה. אֲנִי עוֹמֵד בִּקְצֵה הַחֶדֶר וְרוֹאֶה אֶת כֻּלָּם שֻׁתָּפִים בַּדִּיּוּן וּמְקַנֵּא… לָמָּה אֲנִי לֹא כָּךְ? בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה כְּתוּבוֹת אוֹתִיּוֹת שְׁחֹרוֹת עַל גַּבֵּי קְלָף לָבָן, אָז בִּרְגָעִים אֵלּוּ נִדְמֶה לִי שֶׁמִּישֶׁהוּ דָּחַף אוֹתִי אֶל מִחוּץ לָאוֹתִיּוֹת, לָרְוָחִים הַלְּבָנִים שֶׁבֵּינֵיהֶן…

כָּאן מַגִּיעַ לְעֶזְרֵנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. “כְּדַאי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִסְמֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק“, פּוֹסְקִים חֲזַ”ל בַּגְּמָרָא. תּוֹרַת הַסּוֹד שֶׁמְּגַלֶּה רַבִּי שִׁמְעוֹן נוֹעֲדָה בְּדִיּוּק לְמִי שֶׁחָשׁ כָּךְ. פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה יוֹרֶדֶת לָעוֹלָם בְּדִיּוּק עֲבוּר מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ דָּחוּק בַּפִּנָּה, מִי שֶׁכִּבְיָכוֹל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לֹא מַצְלִיחִים לַחְדֹּר אֵלָיו וּלְחַיּוֹת אוֹתוֹ. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, מִי שֶׁהִמְשִׁיךְ אֶת גִּלּוּי תּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּדּוֹרוֹת שֶׁלָנוּ, אָמַר כִּי תּוֹרַת הַחֲסִידוּת נוֹעֲדָה דַּוְקָא עֲבוּר מִי שֶׁמָּצוּי בְּמַצָּב דָּחוּק שֶׁל ‘קַטְנוּת הַמּוֹחִין’.

לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה

וְיֵשׁ סוּג נוֹסָף שֶׁל לְחוּצִים. כֻּלָּנוּ רוֹצִים שֶׁיָּבוֹא כְּבָר מָשִׁיחַ. מִי לֹא? אֲבָל גַּם כָּאן, יֵשׁ לִרְצוֹת וְיֵשׁ לִרְצוֹת. יֵשׁ רָצוֹן רָגוּעַ: אֲנִי מַאֲמִין שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא כְּבָר מָתַי שֶׁהוּא, וּבְקָרוֹב מַמָּשׁ, אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹצֵא מִכֵּלַי. לְעֻמַּת זֹאת, יֵשׁ מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהַמְתִּין אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. מָשִׁיחַ חַיָּב כְּבָר לָבוֹא, וּכְמוֹ שֶׁמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ אָמַר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: “הַיּוֹם!”.

מִי שֶׁבָּקִיא בַּהִסְטוֹרְיָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וַדַּאי יוֹדֵעַ שֶׁהָיוּ מִקְרִים רַבִּים בָּהֶם נִסּוּ יְהוּדִים לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁל מַמָּשׁ בְּמַטָּרָה לְהָחִישׁ אֶת הַגְּאֻלָּה. בְּנֵי אֶפְרַיִם נִסּוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם לִפְנֵי הַזְּמַן הַמְּיֹעָד, בַּר כּוֹכְבָא נִסָּה אֶת כֹּחוֹ בַּמֶּרֶד בָּרוֹמָאִים וּשְׁתֵּי הַדֻּגְמָאוֹת הַלָּלוּ הִסְתַּיְּמוּ לֹא טוֹב. בְּנֵי אֶפְרַיִם נֶהֶרְגוּ בַּדֶּרֶךְ, בַּר כּוֹכְבָא כָּשַׁל בַּמֶּרֶד, וְעִמּוֹ נָפְלוּ חֲלָלִים מֵאוֹת אַלְפֵי יְהוּדִים הֲרוּגִים.

הַאִם הַמַּסְקָנָה מִכִּשְׁלוֹנוֹת אֵלּוּ הִיא שֶׁאֵין לְנַסּוֹת וְלִפְעֹל לַהֲחָשַׁת הַגְּאֻלָּה? בְּהֶחְלֵט לֹא. הָרַבִּי מִלְּיוּבָּאוִויטְשׁ תּוֹבֵעַ מֵאִתָּנוּ לִהְיוֹת מֵהָעַקְשָׁנִים שֶׁזּוֹעֲקִים “עַד מָתַי?” וּפוֹעֲלִים לְאוֹר זְעָקָה זוֹ. הַאִם אֵין חֲשָׁשׁ לִפְעֹל כָּךְ? יֵשׁ, אֲבָל כָּאן מַגִּיעַ שׁוּב רַבִּי שִׁמְעוֹן. “כְּדַאי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִסְמֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחַק”. בְּשָׁעָה שֶׁיְּהוּדִי מֵרִים עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְ’דּוֹחֵק’ בְּזַעֲקַת “עַד מָתַי”, עָלָיו לִסְמֹךְ וּלְהִשָּׁעֵן בְּכָל כֹּחוֹ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְמַמְשִׁיכֵי דַּרְכּוֹ.

וּמַהִי הַדֶּרֶךְ? הֲפָצַת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה חוּצָה!

שֶׁנִּזְכֶּה לִסְמֹךְ עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְלַהֲפֹךְ אֶת הַדְּחָק לְאוֹר שֶׁל גְּאֻלָּה!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי