בשערי עזה

לאחר ‘סבב לחימה’ נוסף מול האויב הערבי היושב בחבל עזה, מן הראוי לחזור על דברים פשוטים.

פותחים בברכה: ברכת יישר כח על חיסול כמה מראשי המחבלים, “כן יאבדו כל אויביך ה'”[1]. אך לא די בכך. המטרה הברורה צריכה להיות חיסול כולל של ארגוני הטרור, ובפרט צמרת הפיקוד. בכולם יש לקיים “הבא להרגך השכם להרגו”[2], ויפה שעה אחת קודם. זוהי מלחמת מצוה של “עזרת ישראל מיד צר”[3], ובה יש ליטול את היוזמה לידינו, כדברי דוד המלך “ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם”[4].

כאשר המחבלים משתמשים באוכלוסייה אזרחית כ’מגן אנושי’, מותר וצריך לפגוע במחבלים גם אם יפגעו אחרים בסביבתם (ודמם יחול על ראש המחבלים). יתרה מזו, המציאות בחבל עזה איננה של אוכלוסיה אזרחית תמימה חפה מפשע, אלא אוכלוסיה שברובה הגדול מזדהה עם המחבלים, מעודדת אותם ומחפה עליהם. על כן, שלומם וביטחונם של האזרחים והחיילים שלנו קודם לחיי אזרחי האויב.

חבל עזה הוא חלק מארץ ישראל המובטחת, אשר ניתנה לאבותינו ולנו נחלת עולם. במלחמת ששת הימים, כבשנו ושחררנו בעזרת ה’ ובחסדיו את חבל עזה, יחד עם מרחבי יהודה ושומרון, אך חטאנו בכך שלא נהגנו כבעלי הבית במקום זה. הוספנו חטא על פשע בחורבן היישובים היהודים בחבל ימית ואחר כך בגוש קטיף: זהו מתן פרס לאויב, המגביר את הסכנה הבטחונית (כפי שאנו רואים שוב ושוב); זוהי כפיות טובה כלפי מתנת הקב”ה; וזוהי עבירה על מצוות התורה שאין למסור את הארץ בידי זרים[5].

הפתרון היסודי יהיה רק כאשר נחזור לעזה, באופן מלא ומתוקן. יש להכין ‘תכנית מגירה’ לכיבוש מחודש של חבל עזה (תוך שימוש מושכל באיומים כדי להביא לכניעה וכיו”ב), תכנית שתכלול פתרון לאוכלוסיה הערבית: סילוק הגורמים העוינים מתוכה; עידוד הגירה לארצות אחרות; ולקיחת אחריות על חינוך האוכלוסיה שתישאר לחיות תחת שלטוננו (בהתאם לעקרונות “גר תושב”[6], הכוללים נאמנות לשלטון היהודי ולערכי התורה האוניברסליים). נזכה מהרה לחידוש היישוב היהודי בעזה ובגוש קטיף, כדבר הנביא “וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם… וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים”[7].  ויתקיימו בנו דברי רבי ישראל נג’ארה, רב קהילת עזה “חִזְקִי רַעְיָה חִכֵּךְ כְּיֵין טוֹב. כִּי צִיץ יִשְׁעֵךְ רַעֲנָן רָטוֹב. וּלְצָרַיִךְ אֶכְרוֹת וְאֶחְטֹב. וְחִישׁ אֶשְׁלַח אֶת סְג

[1] שופטים ה, לא.

[2] ברכות נח, א. סנהדרין עב, א. יומא פה, ב.

[3] רמב”ם הלכות מלכים פ”ה ה”א.

[4] תהלים יח, לח.

[5] רמב”ם הלכות עבודה זרה פ”י ה”ד. רמב”ן הוספות לסהמ”צ מ”ע ד.

[6] הלכות איסורי ביאה פי”ד ה”ז.

[7] עובדיה יח-יט.