האיתן שבנשמה – לשאוב עוצמה מהעתיד

רבים ממאמרי החסידות פותחים בשאלה מדוע ירדה הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ממקור חוצבה האלקי לגוף הגשמי ולחושך העולם הזה. אף שהמאמר עונה היטב, בהסברת השליחות המופלאה “לעשות לו יתברך דירה בתחתונים” והרווח האין-סופי של הנשמה מהירידה-צורך-עליה, גם המאמר שאחריו יפתח באותה שאלה, דבר המלמד שזו קושיא-קיומית המנקרת באדם תמיד.

אחת הדרכים להתמודד עם הקושיות והקשיים שמערימה המציאות, עד לחוית “נח לו לאדם שלא נברא משנברא”, היא ההתעצמות עם האמון בטוּב ה’, החפץ להיטיב עמנו: אם הקב”ה הטוב והמיטיב הוריד אותנו ל”עמק הבכא” ודאי מובטחות תוצאות טובות וכדאיות באופן מוחלט וחד-משמעי, וכנראה שלא רק למעטים העוברים את המבחן בציון 100, אלא גם לריקנים שקלקלו הרבה וצברו מעט מצוות (וכדברי חז”ל “מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי” – כדאי לעבור את כל יסורי הגיהנם כדי לזכות לעונג העולם הבא). חוית קשיי העולם ממחישה את הטוב ה’קשיח’ ורב-העצמה המובטח כתוצאה מהירידה אליו.

השבוע יחול י”ט כסלו, ראש השנה לחסידות, בו רבבות יתחילו מחדש ללמוד בספר התניא, ספר היסוד של החסידות, המוגדר גם כ”ספר לקוטי עצות לתחלואי הנפש”. התניא, “ספרן של בינונים”, מתאפיין במבט מפוכח על המציאות, בקביעתו ש”כל מעשה העולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו” ובתחזית של’בינוני’ צפויים חיי מאבק בלתי פוסק (וכלשונו: “ואם כן למה זה ירדו נשמותיהם לעולם הזה ליגע לריק ח”ו להלחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו”).

עם זאת, אדמו”ר הזקן מנחם את ה’בינונים’, מדריך כיצד נגיע לשמחה בתכלית הבריאה ונקבל כחות לעבודת ה’ בתוכה. מוסבר שכבר בשם הספר טמונה תשובה והבטחה: תניא אותיות איתן – ספר התניא מגלה את האיתן שבנשמה.

בתנ”ך איתן מתפרש כקשה-תקיף וגם כעתיק-קדום: האיתן שבנשמה הוא נקודה עצמית, שרשית וקדומה, ששלמותה אינה נפגעת בתלאות המציאות, בחיבוטי הנפש ובנפילות האדם ומבטיחה ש”לא ידח ממנו נדח”. זו נקודה איתנה ורבת עצמה שקיימת בלבו של כל יהודי, נותנת לו תוקף לעמוד בקשיים ולעבוד את ה’ בכל מצב ומבטיחה שבסופו של דבר יצלח את הדרך וימלא את יעודו.

כיצד מגלים את נקודת התוקף הקדומה? איתן הן האותיות המשמשות לעתיד (אהיה, יהיה, תהיה, נהיה), רמז שגילוי האיתן שבנשמה במלואו יהיה לעתיד לבוא. כך “איתן האזרחי” הוא מחד אזרח המקום מאז ומעולם (עתיק ולכן גם מבוסס ותקיף), ולאידך הוא עתיד לזרוח (“אזרח” בלשון עתיד). גילוי האיתן תלוי ביכולת לנעוץ את הנפש כבר בהווה בטוב העתידי – האמונה והבטחון בטוב ה’, המאפשרים לחוש בקשיי העולם המחשה לעצמת הטוב שתתגלה מתוכם, חושפים כי הטוב העצמתי הזה טמון בנפש וזמין כמקור כח עבורה כבר בהווה.

הקרנת ה”אור חדש על ציון תאיר” מהעתיד אל ההווה מתבטאת בחידושי תורה הנובעים מ”תורה חדשה מאתי תצא” שתתגלה בימות המשיח. האופי החדשני, המהפכני והממתיק-כל של הווארטים החסידיים מרפא ומחזק את הנפש על ידי חשיפתה למבט חדש על התורה העתיקה, לאור החדש של תורת הגאולה.

— 

לקריאה נוספת:  torathanefesh.org