חג החגים

הרבי הריי"צ מכנה את י"ט כסלו "חג החגים" – החסידות מלמדת לשמוח "שמחה בטהרתה" וכך מוסיפה חיוּת ושמחה בכל מעגל השנה (כאשר י"ט כסלו נתפס כנקודת האמצע של מחוגה המשרטטת את מעגל חגי השנה). והנה, חג החגים עולה ז פעמים חג, רמז לשבעת החגים במעגל השנה, לפי הסדר מי"ט כסלו ואילך – חנוכה, פורים, פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות (כולל שמע"צ).

שבעת החגים מקבילים לשבע מדות הלב: בפירוש מצינו ששלשת הרגלים מקבילים לשלש המדות חג"ת – פסח בחסד (חג האהבה באביב), שבועות בגבורה (מתן תורה מפי הגבורה) וסוכות בתפארת ("ויעקב נסע סכֹתה"), והחגים דרבנן, חנוכה ופורים, לנצח והוד. יום כיפור, יום התשובה והטהרה על ידי צום, שייך לקדושת היסוד, וראש השנה, יום המלכת ה', למלכות.

לכל אחד משבעת החגים יש 'מכלול' שונה הרמוז באותיות חג: בפסח חרות-גאולה (בראשון ושביעי של פסח), בשבועות חבויה-גנוזה (שני ביטויים על התורה), בסוכות חסד-גבורה (המתייחדים בעבודת החג), בחנוכה חיוהי-גרמוהי (האורות והכלים של נרות חנוכה), בפורים חך-גרון (הנהנים במשתה היין), ביום כיפור חלק-גורל (גילוי ה"חלק אלוה ממעל ממש" והטלת הגורל בעבודת היום) ובראש השנה חפצא-גברא (ממד הקביעות וממד השינוי של הזמן שמתחיל בראש השנה).

לכל חג טעם משלו, המעורר בנפש את זכרונו, כפי שטעם מוכר של מאכל-ילדות מציף בנפש זכרונות. בי"ט כסלו מומלץ לעשות סעודה הכוללת את כל המאכלים (בצירוף ניגונים מתאימים לכל אחד מהחגים): מצות מפסח, בלינצ'ס משבועות, תמרים (ביד ימין) ורבת אתרוגים (ביד שמאל) מארבעת המינים של סוכות, יין מפורים, לביבה חמה ומתוקה מחנוכה, דג ממפטיר-יונה של יום כיפור ותפוח בדבש מראש השנה (ומי שלא הספיק לנהוג כך בו-ביום, יכול להשלים גם בימים הבאים עלינו לטובה…).

את שבעת החגים ניתן להקביל גם לשבע ערי-קדש בארץ ישראל, בהם מומלץ להתוועד בחגים: רבי אברהם אזולאי כותב שארבעת ערי הקדש צפת-טבריה-חברון-ירושלים הן כנגד הספירות נצח-הוד-יסוד-מלכות – צפת וטבריה הן "עומק רום" (נצח) ו"עומק תחת" (הוד), בחברון כח החיבור של היסוד וירושלים היא "עיר הצדק", עיר מלוכה של דוד המלך. אליהן נוסיף את באר שבע, בה נטע אברהם אשל, בחסד; שכם, המועדת לפורענות, בגבורה; ויריחו, עיר הריח והירח, כנגד התפארת (הבריח התיכון המבריח מן הקצה העליון, הריח שבכתר, עד הקצה התחתון, הירח-המלכות).

לכן, באחד מימי הפסח יש להדרים לבאר שבע, בשלשת ימי הגבלה שלפני שבועות להתוועד בשכם, באחד מימי הסוכות ביריחו, בחנוכה להצפין לצפת, בפורים לסעוד בטבריה, ביום כיפור או בסמיכות לו (בסעודה מפסקת או במוצאי היום הקדש, 'שם השם') להתוועד בחברון ובראש השנה לעשות 'קיבוץ' בירושלים ולהמליך בה את ה'.