יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה

בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ מְקַבֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ צִיּוּן לִשְׁבָח עַל פָּעֳלוֹ, וְאֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל בַּפַּעַם הַזּוֹ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, וְהוּא נֶאֱמַר לוֹ רַק לְאַחַר עֲמִידָתוֹ בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה. אַתֶּם וַדַּאי יוֹדְעִים שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ מִצְטַיֵּן בְּמִדַּת הָאַהֲבָה – הוּא אוֹהֵב אֶת ה’, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמִתְמַסֵּר לְהֵטִיב עִם כֻּלָּם.

אֲבָל לְאַחַר נִסְיוֹן הָעֲקֵדָה מְצַיֵּן אוֹתוֹ ה’ לִשְׁבַח דַּוְקָא בִּגְלַל הַמִּדָּה הַהָפְכִית לָאַהֲבָה – מִדַּת הַיִּרְאָה. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַרְגִּישׁ קָרוֹב לְמִישֶׁהוּ – קַל לִי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ, אַךְ כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמֶּנִּי – אֲנִי יָרֵא מִפָּנָיו. רַק לְאַחַר שֶׁמִּתְגַּבֵּר אַבְרָהָם עַל רֶגֶשׁ הָאַהֲבָה הַטִּבְעִי שֶׁהוּא רוֹחֵשׁ לִבְנוֹ יְחִדּוֹ, פּוֹעֵל בְּנִגּוּד לַהֲבָנָה שֶׁלּוֹ וּמְצַיֵּת לְדִבְרֵי ה’ לְלֹא כָּל תְּנַאי – מִתְגַּלֶּה עַד כַּמָּה הוּא יָרֵא אֶת ה’. עַל כָּךְ מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ ה’ וְאוֹמֵר לוֹ: “עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה“.

אֶת מִדַּת הַיִּרְאָה מַנְחִיל לָנוּ בְּעִקָּר יִצְחָק אָבִינוּ. מְעַנְיֵן, הַרְבֵּה פְּעָמִים נוֹהֵג הַבֵּן בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁל אָבִיו, וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ הֲפוּכָה מַמָּשׁ. אַבְרָהָם הוּא עַמּוּד הָאַהֲבָה וְאִלּוּ יִצְחָק הוּא עַמּוּד הַיִּרְאָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הַבֵּן הוּא בֵּן. אֶת אוֹתָהּ דֶּרֶךְ שׁוֹנָה וְאֶת הַתְּכוּנוֹת הַהֲפוּכוֹת שֶׁלּוֹ הוּא יוֹרֵשׁ דַּוְקָא מֵ… אָבִיו!

יִרְאַת הָעֹנֶשׁ

“אַתָּה בָּא אִתִּי לַמַּכֹּלֶת?” פּוֹנֶה אֵלַי חַיִּים, בְּדִיּוּק כְּשֶׁנִּשְׁמַע צִלְצוּל סִיּוּם הַהַפְסָקָה. “לַמַּכֹּלֶת?! אֵיךְ? עַכְשָׁו מַתְחִיל שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן”, אֲנִי עוֹנֶה. “עֲזֹב”, אוֹמֵר חַיִּים, “כַּמָּה דַּקּוֹת, לֹא יִקְרֶה כְּלוּם. חוּץ מִזֶּה, הַשּׁוֹמֵר בַּכְּנִיסָה לֹא נִמְצָא הַיּוֹם…”. הָאֱמֶת שֶׁהַהַצָּעָה הָיְתָה מְפַתָּה, אֲבָל לְהִסְתַּבֵּךְ עִם הַמּוֹרֶה מַמָּשׁ לֹא בָּא לִי, וְאִם הַסִּפּוּר עָלוּל לְהַגִּיעַ לַהוֹרִים שֶׁלִּי אָז בִּכְלָל…

מִמָּה אֲנִי מְפַחֵד? מֵהַתּוֹצָאָה. אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּבֵּךְ. הַאִם הַפַּחַד שֶׁלִּי מְלַמֵּד עַל כָּךְ שֶׁמִּקְצוֹעַ הַחֶשְׁבּוֹן כָּל כָּךְ חָשׁוּב לִי? שֶׁאֲנִי לֹא מְעֻנְיָן לְהַפְסִיד אֲפִלּוּ דַּקָּה אַחַת מֵהַשִּׁעוּר? לֹא בָּטוּחַ. אֲנִי פָּשׁוּט לֹא מְעֻנְיָן בָּעֹנֶשׁ. אֲנִי מְפַחֵד מִמֶּנּוּ. פַּחַד מֵעֲנִישָׁה לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל כְּלָלִים קַיָּם גַּם אֵצֶל הַמְּבֻגָּרִים. לְדֻגְמָה, מִי שֶׁעוֹבֵר עַל כְּלָלֵי הַנְּהִיגָה עָלוּל לְהִקָּנֵס בִּסְכוּם נִכְבָּד, וּבְמִקְרִים חֲמוּרִים אַף נִשְׁלֶלֶת מִמֶּנּוּ הַזַּכָּאוּת לִנְהֹג בְּרֶכֶב.

גַּם בַּעֲבוֹדַת ה’ אָנוּ מוֹצְאִים עֲנִישָׁה וּפַחַד מִפָּנֶיהָ. פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם (לְפָחוֹת) אָנוּ קוֹרְאִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע עַל הַשָּׂכָר הַמֻּבְטָח לְמִי שֶׁיִּשְׁמַע בְּקוֹל ה’ וְיֵלֵךְ בִּדְרָכָיו, וְעַל הָעֹנֶשׁ שֶׁיְּקַבֵּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ הֲפוּכָה – “וְחָרָה אַף ה’ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'”. לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה מְקַבְּלִים הַצַּדִּיקִים גְּמוּל בְּגַן עֵדֶן וְאִלּוּ הָרְשָׁעִים בָּאִים עַל עָנְשָׁם בַּגֵּיהִנּוֹם. לְיִרְאָה מִסּוּג זֶה קוֹרְאִים יִרְאַת הָעֹנֶשׁ.

לְפַחֵד מֵהַמַּקֵּל?

הַאִם יִרְאַת הָעֹנֶשׁ הִיא דָּבָר טוֹב? לֹא הֲכִי… לְקַיֵּם מִצְווֹת רַק בִּגְלַל הַפַּחַד מִפְּנֵי הַתּוֹצָאָה פֵּרוּשָׁהּ לְפַחֵד מֵ… הַמַּקֵּל! תְּדַמְיְנוּ אֶת הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ מַקֵּל אָרֹךְ שֶׁאוֹחֵז ה’ בְּיָדָיו הַמֻּנַּף אֶל-עַל, וַאֲנַחְנוּ מִתְרוֹצְצִים תַּחְתָּיו בַּחֲרָדָה שֶׁמָּא בְּכָל רֶגַע הוּא יֻנְחַת עָלֵינוּ. אָז בְּעֶצֶם מִמִּי אֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים – מֵה’ אוֹ מֵהַמַּקֵּל?

וְאַף עַל פִּי כֵן, לִפְעָמִים אָנוּ מֻכְרָחִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּלִי הַזֶּה. נָכוֹן, הִיא לֹא הַמַּדְרֵגָה הֲכִי גְּבוֹהָה בַּעֲבוֹדַת ה’. אָנוּ מְעֻנְיָנִים לַעֲבֹד אֶת ה’ מִתּוֹךְ רָצוֹן וְחֵשֶׁק, וְלֹא מִפַּחַד הַתּוֹצָאָה, אֲבָל אָסוּר לְזַלְזֵל בְּיִרְאַת הָעֹנֶשׁ. מַדּוּעַ? כִּי לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ פְּחָדִים. יֵשׁ מִי שֶׁמְּפַחֵד מִכְּלָבִים, יֵשׁ מִי שֶׁמְּפַחֵד לָלֶכֶת לְבַד בַּלַּיְלָה בָּרְחוֹב, וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁסְּתָם נִבְהַל כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרָיו וּפִתְאוֹם מַפְתִּיעַ אוֹתוֹ בִּשְׁאָגָה… אָז אִם הָיִינוּ כָּאֵלּוּ ‘אַמִּיצִים’, כָּאֵלּוּ שֶׁשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא מַפְחִיד אוֹתָם, הָיִינוּ יְכוֹלִים לוֹמַר שֶׁעֲבוֹדַת ה’ מִתּוֹךְ פַּחַד הָעֹנֶשׁ לֹא שַׁיֶּכֶת אֵלֵינוּ. תַּכְלֶ’ס, בֵּינֵינוּ, לִפְעָמִים הַפַּחַד מֵהָעֹנֶשׁ הוּא זֶה שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן.

יִרְאָה תַּתָּאָה – יִרְאַת הַמַּלְכוּת

הָרַב חַיִּים הוּא הָרַב הֲכִי מַפְחִיד בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה. אֵין עַל זֶה וִכּוּחַ. מַכִּירִים אֶת הַמּוֹרִים שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם נִכְנָסִים לַכִּתָּה מִשְׂתָּרֶרֶת מִיָּד דְּמָמָה? אָז הָרַב חַיִּים הוּא מֵאֵלּוּ. אֶצְלוֹ גַּם אַף אֶחָד לֹא מֵעֵז לְאַחֵר. כְּשֶׁהוּא מוֹדִיעַ עַל מִבְחָן – אֵין טַעַם לְהִתְוַכֵּחַ, כִּי כָּךְ יִהְיֶה, וְזֶהוּ. חָשַׁבְתִּי פַּעַם לְעַצְמִי: מָה כָּל כָּךְ מַפְחִיד בּוֹ? הֲרֵי יֵשׁ מוֹרִים שֶׁמְּחַלְּקִים עֳנָשִׁים עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, וְדַוְקָא הָרַב חַיִּים כִּמְעַט לֹא מַעֲנִישׁ. הוּא גַּם מְאוֹד מַצְחִיק וְשׁוֹפֵעַ בְּדִיחוֹת לָרֹב. אָז לָמָּה מַבָּט אֶחָד שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה אֶת אוֹתָהּ פְּעֻלָּה? מִמָּה אֲנַחְנוּ חוֹשְׁשִׁים?

הַיִּרְאָה שֶׁלָּנוּ מֵהָרַב חַיִּים הִיא מֵהָאִישִׁיּוּת שֶׁלּוֹ. יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ מַפְחִיד וְנוֹקֵב גַּם בְּלִי שֶׁהוּא מַעֲנִישׁ. אוּלַי זֶה מָה שֶׁקּוֹרְאִים הַמְּבֻגָּרִים ‘סַמְכוּתִי’. אַתָּה מַרְגִּישׁ בָּעֲמִידָה שֶׁלּוֹ, בְּטוֹן הַדִּבּוּר וּבִתְנוּעוֹת הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ רְצִינוּת גְּמוּרָה. כָּךְ הוּא מִתְיַחֵס גַּם לְחֹמֶר הַלִּמּוּד וְלִכְלָלֵי הַכִּתָּה. הוּא לֹא מְדַבֵּר סְתָם, הוּא מִתְכַּוֵּן לַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ בֶּאֱמֶת.

יִרְאָה מִסּוּג זֶה נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן הַחֲסִידוּת יִרְאַת הַמַּלְכוּת. מַדּוּעַ? כִּי הִיא מַזְכִּירָה לָנוּ אֶת הַיִּרְאָה מִפָּנָיו שֶׁל מֶלֶךְ. אֶת הַמֶּלֶךְ אֲנִי לֹא מַכִּיר בְּאֹפֶן אִישִׁי, מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ וְיִתָּכֵן שֶׁגַּם לְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה אוֹתוֹ. מָה אֲנִי יוֹדֵעַ עָלָיו? שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְמוֹן עֲנָקִי וּמְפֹאָר, שֶׁהוּא נוֹסֵעַ בְּרֶכֶב שְׂרָד מְפֹאָר בְּתוֹךְ שַׁיָּרָה, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁכֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לוֹ וְסָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ. הוּא מַחֲלִיט עַל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר בַּמְּדִינָה. אָז אִם כֻּלָּם שׁוֹמְעִים לוֹ, מְכַבְּדִים אוֹתוֹ וִירֵאִים מִפָּנָיו – כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת רְצִינִי. לֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לְהִצְטָרֵף…

יִרְאָה עִלָּאָה – יִרְאַת הַבּוּשָׁה

יוֹם אֶחָד אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה וּמוֹצֵא בְּתֵבַת הַדֹּאַר מִכְתַּב הַזְמָנָה. אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַמַּעֲטָפָה וּמְגַלֶּה מִכְתָּב רִשְׁמִי מִמִּשְׂרַד רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וּבוֹ הַזְמָנָה אֵלַי, בִּשְׁמִי הַפְּרָטִי, לְבִקּוּר בִּמְעוֹנוֹ הַמְּיֻחָד. כָּאן יֵשׁ כְּבָר מַשֶּׁהוּ אַחֵר – אֲנִי הוֹלֵךְ לְהִפָּגֵשׁ אִתּוֹ בְּאֹפֶן אִישִׁי וּלְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. בִּפְגִישָׁה אִישִׁית אֲנִי יָכוֹל לְהִתְרַשֵּׁם לֹא רַק מֵהַכָּבוֹד שֶׁרוֹחֲשִׁים הָאֲנָשִׁים וּמֵהָאֵימָה שֶׁהֵם חָשִׁים כְּלַפָּיו, אֶלָּא מִמֶּנּוּ, מֵהָאִישִׁיּוּת שֶׁלּוֹ.

תְּתָאֲרוּ לָכֶם שֶׁהַהַזְמָנָה לַפְּגִישָׁה הִיא לֹא לִפְגִישָׁה עִם רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, אֶלָּא עִם צַדִּיק גָּדוֹל מְאוֹד, כָּזֶה שֶׁהָאִישִׁיּוּת שֶׁלּוֹ הִיא בֶּאֱמֶת מַשֶּׁהוּ שֶׁיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. עַד הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי עָלָיו הַרְבֵּה סִפּוּרֵי מוֹפְתִים, עַל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ, עַל גְּאוֹנוּתוֹ בַּתּוֹרָה, עַל הַמִּדּוֹת הַנַּעֲלוֹת שֶׁלּוֹ, אֲבָל לֹא זָכִיתִי לְהַכִּיר אוֹתוֹ מִקָּרוֹב. אֲנִי רַק יוֹדֵעַ שֶׁאֲפִלּוּ רַבָּנִים חֲשׁוּבִים מְדַבְּרִים עָלָיו בְּהַעֲרָצָה, אָז קַל וָחֹמֶר שֶׁכָּךְ הִרְגַּשְׁתִּי בְּעַצְמִי.

אֲבָל אִם אֶזְכֶּה לְהִכָּנֵס אֵלָיו לִיחִידוּת תַּהֲפֹךְ הַהַעֲרָצָה שֶׁלִּי וְהַפַּחַד מִפָּנָיו לְבוּשָׁה – פָּשׁוּט אֶתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו. הַאִם הוּא יַעֲנִישׁ אוֹתִי? מַמָּשׁ לֹא. הַאִם הַפַּחַד מִפָּנָיו הוּא בִּגְלַל מָה שֶׁמְּסַפְּרִים עָלָיו? לָאו דַּוְקָא. הַבּוּשָׁה וְהַיִּרְאָה הִיא מֵהַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ. לְיָדוֹ אֲנִי פָּשׁוּט מַרְגִּישׁ מְיֻתָּר, מְגֻשָּׁם כָּזֶה… לְיִרְאָה מֵה’ מִסּוּג זֶה קוֹרְאִים יִרְאָה עִלָּאָה.

שֶׁנִּזְכֶּה לְפַחֵד אַךְ וְרַק מֵה’ יִתְבָּרַךְ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי