כֻּלָּנוּ חֲכָמִים (א)

שָׁלוֹם יְלָדִים!

כֻּלָּם כְּבָר מוּכָנִים לְלֵיל הַסֵּדֶר? אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן רַק לְנִקְיוֹנוֹת הַפֶּסַח אוֹ לִקְנִיּוֹת הַבְּגָדִים. אֲנִי מִתְכַּוֵּן לַשְּׁאֵלוֹת שֶׁתָּכִינוּ וְתִשְׁאֲלוּ אֶת אַבָּא. זֶה הַזְּמַן! לֵיל הַסֵּדֶר הוּא הַזְּמַן הֲכִי הַמַּתְאִים לְכָךְ. הַמַּצָּה נִקְרֵאת “לֶחֶם עֹנִי” מִשּׁוּם שֶׁ”עוֹנִים עָלָיו דְּבָרִים הַרְבֵּה”, וְאִם עוֹנִים הַרְבֵּה סִימָן שֶׁיֵּשׁ קֹדֶם הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת. אָז קָדִימָה!

טוֹב, אֶת אַרְבַּע הַקֻּשְׁיוֹת אַתֶּם וַדַּאי זוֹכְרִים וּמְדַקְלְמִים בְּעַל פֶּה עוֹד מֵאָז שֶׁהֱיִיתֶם בַּגַּן. אֲפִלּוּ שִׁימִי, אֲחִי הַקָּטָן, כְּבָר מוּכָן פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר לַהוֹפָעָה, אָז אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מִתְכַּוֵּן שֶׁרַק תְּדַקְלְמוּ כָּמוֹהוּ. אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁתִּשְׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת מִשֶּׁלָּכֶם, שְׁאֵלוֹת חֲכָמוֹת שֶׁל יְלָדִים חֲכָמִים, כְּמוֹ זוֹ שֶׁל הַבֵּן הֶחָכָם מֵהַהַגָּדָה.

אָז מָה בְּעֶצֶם שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ הַבֵּן הֶחָכָם?

חֲסֵרָה הָעֵדוּת

גּ’וֹנִי הוּא בַּרְנָשׁ מְפֻקְפָּק. הוּא נִצְפָּה לָרֹב בְּחֶבְרַת נַעֲרֵי רְחוֹב בַּטְלָנִים שֶׁמַּעֲבִירִים אֶת זְמַנָּם בְּהֶבֶל וָרִיק. לַיְלָה אֶחָד בְּשָׁעָה 03:27 הִתְקַבְּלָה בַּמִּשְׁטָרָה קְרִיאָה בְּהוּלָה: “פְּרִיצָה לַבַּנְק בִּרְחוֹב הַתְּאֵנָה, תַּגִּיעוּ מִיָּד!”. צֶוֶת מִשְׁטַרְתִּי בְּלִוּוּי בַּלָּשִׁים הִגִּיעַ לַמָּקוֹם וּפָתַח בִּסְרִיקוֹת, אֲבָל לַפְּרִיצָה הַמְּתֻחְכֶּמֶת לֹא נִמְצְאוּ שׁוּם עֲקֵבוֹת. בְּשֶׁל תַּקָּלָה טֶכְנִית לֹא הֻפְעֲלָה הָאַזְעָקָה וְגַם בְּמַצְלֵמוֹת הָאַבְטָחָה לֹא נִמְצְאוּ שׁוּם מִמְצָאִים. אֲבָל סִיּוּר מִשְׁטַרְתִּי שֶׁעָבַר בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ עָצַר אֶת גּ’וֹנִי, מְיֻדָּעֵנוּ, כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵעַ בִּמְהִירוּת בְּאֹפֶן מַחְשִׁיד. גּ’וֹנִי מִלֵּא אֶת פִּיו מַיִם וְלֹא נִדֵּב שׁוּם מֵידָע מַשְׁמָעוּתִי. “לֹא יוֹדֵעַ, לֹא יוֹדֵעַ”, הוּא חָזַר וְאָמַר שׁוּב וָשׁוּב.

הַאִם נִתָּן לְהַאֲשִׁים אֶת גּ’וֹנִי בַּמַּעֲשֶׂה? זוֹ בְּעָיָה. לַמְרוֹת הַנְּסִבּוֹת הַמַּחֲשִׁידוֹת אֵין בְּיָדֵינוּ רְאָיָה נִצַּחַת הַקּוֹשֶׁרֶת אוֹתוֹ בְּוַדָּאוּת לַמַּעֲשֶׂה. בִּשְׁבִיל לִקְבֹּעַ אַשְׁמָה עָלֵינוּ לְקַבֵּל עֵדוּת נֶאֱמָנָה שֶׁל שְׁנֵי עֵדִים שֶׁרָאוּ בְּמוֹ-עֵינֵיהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה. מָה אֲנִי לוֹמֵד מִכָּאן? שֶׁעֵדוּת הִיא קְבִיעָה שֶׁחַיֶּבֶת לְהִתְבַּסֵּס אַךְ וְרַק עַל מִישֶׁהוּ שֶׁנָּכַח בְּעַצְמוֹ בָּאֵרוּעַ עָלָיו הוּא מֵעִיד.

חֻקָּה חָקַקְתִּי

וְאֵיךְ קָשׁוּר הַסִּפּוּר שֶׁל גּ’וֹנִי לַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ, הַסִּפּוּר שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם? כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים, וְכָךְ גַּם אָנוּ לוֹמְדִים מִדְּבָרָיו שֶׁל הַבֵּן הֶחָכָם, מִתְחַלְּקוֹת מִצְווֹת הַתּוֹרָה לִשְׁלֹשָׁה סוּגִים – עֵדוֹת, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.

חֻקִּים הֵם הַמִּצְווֹת שֶׁאֵין לָנוּ בָּהֶן כָּל הַשָּׂגָה. גַּם אִם נְנַסֶּה – נִתְקַשֶּׁה לָתֵת לָהֶן טַעַם הֶגְיוֹנִי שֶׁיִּתְיַשֵּׁב בְּשִׂכְלֵנוּ. פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא דֻּגְמָה לְכָךְ. יוֹתֵר מִזֶּה, לִפְעָמִים אֲפִלּוּ עֲלוּלוֹת לְהִתְעוֹרֵר אֶצְלֵנוּ קֻשְׁיוֹת עַל טַעֲמָן שֶׁל אוֹתָן מִצְווֹת, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁגּוֹי הָעוֹמֵד וְרוֹאֶה אוֹתָנוּ מְקַיְּמִים אוֹתָן יָכוֹל לִלְעֹג לָנוּ. אֲבָל אֵיךְ אוֹמְרִים? חֹק הוּא חֹק, בֵּין אִם הֵבַנְתָּ אֶת טַעְמוֹ וּבֵין אִם לֹא – אַתָּה חַיָּב לְבַצֵּעַ.

מָה לְדַעְתְּכֶם יוֹתֵר קָשֶׁה: לִכְתֹּב מִכְתָּב בְּעֵט אוֹ לַחְקֹק אֶת הָאוֹתִיּוֹת עַל גַּבֵּי אֶבֶן? הַחֻקִּים שֶׁה’ חָקַק הֵם מִצְווֹת מֵהַסּוּג שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ מַאֲמָץ מְיֻחָד, כְּמוֹ זֶה שֶׁבַּחֲקִיקַת הָאוֹתִיּוֹת בְּסֶלַע. זוֹהִי עֲבוֹדָה שֶׁל קַבָּלַת עֹל. עָלֵינוּ לְהַנִּיחַ אֶת שִׂכְלֵנוּ בַּצַּד וּלְקַיֵּם אֶת רְצוֹן ה’, כְּפִי שֶׁהוּא פָּקַד עָלֵינוּ, גַּם אִם אֵין לָנוּ כָּל הַשָּׂגָה וַהֲבָנָה בְּטַעֲמָן שֶׁל מִצְווֹת אֵלּוּ.

מִשְׁפְּטֵי ה’ צָדְקוּ

לֹא כָּל הַמִּצְווֹת בִּלְתִּי מוּבָנוֹת לָנוּ. לְהֶפֶךְ, יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁמַּמָּשׁ מִתְבַּקְּשׁוֹת. כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת הַסִּפּוּר עַל דָּמָא בֶּן נְתִינָא הַגּוֹי. אֲפִלּוּ הוּא, בְּלִי לִהְיוֹת יְהוּדִי שֶׁקִּבֵּל תּוֹרָה, הֵבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁכִּבּוּד אָב הוּא עֵרֶךְ גָּדוֹל וַעֲבוּר עֵרֶךְ זֶה הָיָה מוּכָן לְוַתֵּר עַל רֶוַח כַּסְפִּי גָּדוֹל. אָז אִם גּוֹי מְסֻגָּל לְהָבִין בֶּטַח שֶׁגַּם אֲנִי יָכוֹל. הַמִּצְווֹת מִסּוּג זֶה נִקְרָאוֹת מִשְׁפָּטִים. כְּמוֹ אוֹתִיּוֹת הַמִּצְטָרְפוֹת לְמִלִּים וּמִלִּים הַמִּצְטָרְפוֹת לְמִשְׁפָּט בָּרוּר וּמוּבָן – כָּךְ גַּם טַעְמָם שֶׁל הַמִּשְׁפָּטִים מִתְיַשֵּׁב עַל לִבֵּנוּ לְלֹא מַאֲמָץ מְיֻחָד.

שֶׁלֹּא נִטְעֶה! הַטַּעַם שֶׁמּוּבָן לָנוּ בְּשִׂכְלֵנוּ הַדַּל וְהַגַּשְׁמִי אֵינוֹ טַעְמָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַמִּצְוָה. הֲרֵי מִי שֶׁנָּתַן אוֹתָהּ הוּא ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁשִּׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ נִשְׂגָּבִים מִבִּינָתֵנוּ. רְצוֹן ה’ הוּא לְמַעְלָה מִכָּל טַעַם וְדַעַת וְלָכֵן עָלֵינוּ לְקַיֵּם גַּם מִצְווֹת מִסּוּג זֶה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל גְּמוּרָה. בְּכָל זֹאת, הַהֶסְבֵּר הַמִּתְיַשֵּׁב עַל דַּעְתֵּנוּ גּוֹרֵם לָנוּ לְהַרְגִּישׁ פָּחוֹת אֶת הַקֹּשִׁי וְהַמַּאֲמָץ הַנִּדְרָשׁ בְּקִיּוּמָן.

אַתֶּם עֵדַי

בֵּין הַחֻקִּים הַבִּלְתִּי נְתֻנִים לְהַשָּׂגָה וְהַמִּשְׁפָּטִים הַמּוּבָנִים לָנוּ עוֹמֵד סוּג שְׁלִישִׁי שֶׁל מִצְווֹת: אֵלּוּ הֵן הַעֵדוֹת – מִצְווֹת שֶׁהֵן עֵדוּת לִמְאֹרָעוֹת שֶׁקָּרוּ לָנוּ. לְדֻגְמָה: מִצְוַת תְּפִלִּין. בַּתּוֹרָה מוּבָא בְּפֵרוּשׁ נִמּוּק לְהַנָּחַת הַתְּפִלִּין: “וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ… כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה’ מִמִּצְרָיִם”. לִכְאוֹרָה יֵשׁ פֹּה הֶסְבֵּר וְנִמּוּק שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהָבִין אוֹתוֹ גַּם בַּשֵּׂכֶל שֶׁלִּי. הָיִינוּ עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם וְיָצָאנוּ מִשָּׁם, הַיְּצִיאָה הִיא מְאֹרָע חָשׁוּב בְּיוֹתֵר וְלָכֵן הֶגְיוֹנִי שֶׁאֶת הָעֵדוּת לְכָךְ נְצַיֵּן בְּדֶרֶךְ מַעֲשִׂית כָּלְשֶׁהִיא. אֲבָל כָּאן מַגִּיעַ הַחֵלֶק שֶׁפָּחוֹת מוּבָן וּבָרוּר: לָמָּה דַּוְקָא בְּאֶמְצָעוּת פַּרְשִׁיּוֹת מֵהַתּוֹרָה הַכְּתוּבוֹת בִּדְיוֹ עַל קְלָף? מַדּוּעַ הֵן צְרִיכוֹת לִהְיוֹת מוּנָחוֹת דַּוְקָא בְּתוֹךְ קֻבִּיּוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁרְצוּעוֹת עוֹר מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת מֵהֶן? לָמָּה שֶׁלֹּא נִשְׁמֹר אֶת הַקְּלָף בְּתוֹךְ הָאַרְנָק שֶׁבְּכִיסֵנוּ?

יוֹצֵא לָנוּ, שֶׁהָעֵדוֹת הֵן בְּעֶצֶם מִצְווֹת שֶׁבֵּין חֻקִּים לְמִשְׁפָּטִים. מִצַּד אֶחָד מוּבָן לִי הָעִקָּרוֹן שֶׁבָּעֵדוֹת, כְּמוֹ בַּמִּשְׁפָּטִים, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי נִשְׁאָרִים פִּרְטֵי קִיּוּם הַמִּצְוָה מֵעֵבֶר לְהַשָּׂגָה שֶׁלִּי, כְּמוֹ בַּחֻקִּים.

מִצְווֹת אֵלּוּ הֵן מְסִירַת הָעֵדוּת שֶׁלָּנוּ. בְּקִיּוּמָן אָנוּ מְעִידִים עַל כָּךְ שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. לֹא רַק בָּרָא פַּעַם, בֶּעָבָר, אֶלָּא גַּם כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ זֶה שֶׁמְּנַהֵל אוֹתוֹ. הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהָעֵדוּת שֶׁלָּנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר חַדָּה: אָנוּ מַצְבִּיעִים עַל כָּךְ שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בָּעוֹלָם שֶׁאֵינָהּ ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ – “אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ”! אָנוּ הַיְּחִידִים שֶׁיְּכוֹלִים לִמְסֹר אֶת הַמֵּידָע הַזֶּה! אַף אֶחָד מִלְּבַד עַם יִשְׂרָאֵל לֹא מַכִּיר אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ כְּפִי שֶׁאָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ וְלָכֵן רַק הָעֵדוּת שֶׁלָּנוּ קְבִילָה וַאֲמִינָה!

מָה הָעִנְיָן?

טוֹב, אָז אִם הֵבַנּוּ אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין שְׁלֹשֶׁת סוּגֵי הַמִּצְווֹת זֶה כְּבָר סִימָן שֶׁאֲנַחְנוּ בָּנִים נְבוֹנִים, מֵהַסּוּג שֶׁל הַבֵּן הֶחָכָם. מַהִי שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַבֵּן? “מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם”. הַאִם הוּא בֶּאֱמֶת מְתַכְנֵן לִשְׁמֹעַ כָּעֵת רְשִׁימַת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת? לֹא נִרְאֶה כָּךְ. אִם הוּא מַצְלִיחַ לְתָאֵר אֶת כָּל אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת סוּגֵי הַמִּצְווֹת – עֵדוֹת, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים – סִימָן שֶׁהוּא כְּבָר מֵבִין עַל מָה מְדֻבָּר. גַּם הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל בַּהַגָּדָה אֵינָהּ נִרְאֵית קְשׁוּרָה לִשְׁאֵלָה זוֹ.

שְׁאֵלַת הַבֵּן הֶחָכָם מְקֻפֶּלֶת בַּמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבִּדְבָרָיו: “מָה?”. אֲנִי מְחַפֵּשׂ לָדַעַת מַשֶּׁהוּ עָמֹק שֶׁמִּסְתַּתֵּר בְּכָל אוֹתָן מִצְווֹת שֶׁצִּוָּה ה’ אוֹתָנוּ.

סַקְרְנִים לָדַעַת מַהוּ? מֻזְמָנִים לְדַלֵּג אֶל הפרק הַבָּא….

ֹאָז בֵּינְתַיִם – שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

פֶּסַח כָּשֵׁר וְשָׂמֵחַ!

רָזִי