מכון גל עיני
נכתב עלידי
שָׁלוֹם יְלָדִים!
פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים נִפְתַּחַת בַּצִּוּוּי לְהַעֲמִיד עַל תִּלָּהּ מַעֲרֶכֶת מִשְׁפַּט צֶדֶק הַפּוֹעֶלֶת לְפִי חֻקֵּי הַתּוֹרָה – "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". זוֹ מִצְוָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְסִדְרַת הַמִּצְווֹת הַמְּיֻחָדוֹת לָנוּ בָּאָרֶץ, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מְכוֹנְנִים בָּהּ אֶת מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל הַמְּיֻחֶלֶת. אֶחָד מִתַּפְקִידָיו הַחֲשׁוּבִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הוּא לִדְאֹג שֶׁהַצֶּדֶק יִשְׂרֹר בָּאָרֶץ, וְסִכְסוּכִים שֶׁעֲלוּלִים לְהִוָּצֵר בֵּין אֲנָשִׁים יִפָּתְרוּ בְּבֵית הַדִּין.
אַחַד הָעֶקְרוֹנוֹת הַחֲשׁוּבִים שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתָנוּ מוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הוּא שֶׁהַתּוֹרָה נִצְחִית, וְכִי הִיא שַׁיֶּכֶת בְּכָל זְמַן, בְּכָל מָקוֹם וְאֵצֶל כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ. מִנּוּי שׁוֹפְטִים שַׁיָּךְ גַּם כַּיּוֹם, כַּאֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לְמֶלֶךְ צַדִּיק שֶׁיַּנְהִיג אוֹתָנוּ וּלְבֵית מִשְׁפָּט צֶדֶק שֶׁשּׁוֹפֵט עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְהַעֲמִיד שׁוֹפְטִים בַּשְּׁעָרִים הָאִישִׁיִּים שֶׁלּוֹ. בַּחֲסִידוּת מוּבָא, כִּי בְּגוּף הָאָדָם מֻצָּבִים שִׁבְעָה שְׁעָרִים: שְׁתֵּי הָעֵינַיִם, שְׁתֵּי הָאָזְנַיִם, שְׁנֵי נְחִירֵי הָאַף וְהַפֶּה. עַל שְׁעָרִים אֵלּוּ עָלָיו לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים, שֶׁיִּבְדְּקוּ מִי נִכְנָס דַּרְכָּם וּמִי יוֹצֵא בַּעֲדָם, וְיִפְסְקוּ אֶת פְּסַק הַדִּין הַמַּתְאִים.
מְעֻלֶּה, הַכֹּל טוֹב. נָכוֹן? אֲבָל רֶגַע… בִּבְדִיקָה שֶׁעָרַכְתִּי לָאַחֲרוֹנָה גִּלִּיתִי עֻבְדָּה נוֹסֶפֶת. מִסְתַּבֵּר שֶׁבְּכָל שַׁעַר שֶׁבּוֹ אֲנִי מְעֻנְיָן לְהַצִּיב שׁוֹפֵט כְּבָר הִקְדִּים אוֹתִי מִישֶׁהוּ…
סְלִיחָה, זוֹ רַק דַּעְתְּךָ
"מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהָעֵצָה שֶׁלִּי טוֹבָה שֶׁיָּרִים אֶת יָדוֹ". חַיִּים בָּחַן אֶת הַסּוֹבְבִים בְּמַבָּט מֻפְתָּע. לְמַחֲזֶה מִסּוּג זֶה הוּא לֹא הָיָה רָגִיל. אֵין אֶצְלֵנוּ תֹּאַר רִשְׁמִי שֶׁל "מֶלֶךְ הַכִּתָּה", מִי שֶׁעַל פִּיו יִשַּׁק כָּל דָּבָר, אֲבָל בְּפֹעַל חַיִּים מְמַלֵּא אֶת הַתַּפְקִיד דֵּי בְּהַצְלָחָה. אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁהַסִּבָּה הִיא דַּוְקָא הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ. לֹא שֶׁהוּא טִפֵּשׁ, אֲבָל הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לְדַעְתִּי הִיא הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁהוּא מַפְגִּין. בְּכָל תְּחוּם יֵשׁ לוֹ מָה לוֹמַר, מִמֶּזֶג הָאֲוִיר וְסוּגֵי מְכוֹנִיּוֹת וְעַד לַחֲדָשׁוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. כָּךְ אוֹ כָּךְ, כַּאֲשֶׁר חַיִּים מַבִּיעַ אֶת עֶמְדָּתוֹ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶהוּ הָאוֹת לְכָךְ שֶׁהַדִּיּוּן עוֹמֵד לְהֵחָתֵם, כֵּיוָן שֶׁרֹב הַיְּלָדִים נוֹטִים לְהִשְׁתַּכְנֵעַ מִדַּעְתּוֹ.
אֲבָל הַפַּעַם, כָּאָמוּר, זֶה לֹא קָרָה. דַּוְקָא בַּדִּיּוּן הַסּוֹעֵר הַזֶּה מָצָא חַיִּים אֶת דַּעְתּוֹ בְּמִעוּט. הָיוּ אָמְנָם כַּמָּה יְלָדִים שֶׁשָּׁמְרוּ לוֹ אֱמוּנִים וְתָמְכוּ בְּדַעְתּוֹ, אֲבָל הָרֹב דַּוְקָא נָטָה לְקַבֵּל אֶת הַדֵּעָה הַהֲפוּכָה שֶׁל מוֹטִי. "מִצְטַעֵר", הוֹדִיעַ לוֹ מוֹטִי, "הַפַּעַם תֵּאָלֵץ לְוַתֵּר". "אֲבָל אַתֶּם מָה-זֶה טוֹעִים!", טָעַן חַיִּים, "אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי צוֹדֵק. יֵשׁ לְךָ בִּכְלָל נִסָּיוֹן בָּזֶה?". הַשְּׁאֵלָה הַיְּשִׁירָה שֶׁל חַיִּים הִצְלִיחָה קְצָת לְבַלְבֵּל אֶת מוֹטִי וּלְהַחְלִישׁ לוֹ לְרֶגַע אֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי, אֲבָל לֹא לִזְמַן רַב. מוֹטִי הִצְלִיחַ לְהִתְעַשֵּׁת וְעָנָה: "חַיִּים, אֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁאַתָּה בָּטוּחַ בְּצִדְקַת דַּעְתְּךָ. וּבְכָל זֹאת, מָה לַעֲשׂוֹת? יֵשׁ כְּלָלִים. הָרֹב קוֹבֵעַ".
הַוִּכּוּחַ בֵּין מוֹטִי לְחַיִּים מְשַׁקֵּף שְׁנֵי טִפּוּסִים שׁוֹנִים. חַיִּים מְדַבֵּר כְּמוֹ מֶלֶךְ. הוּא הִתְרַגֵּל, בְּטָעוּת, לַחֲשֹׁב שֶׁכְּמוֹ רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה – הוּא הַשּׁוֹלֵט בַּכִּתָּה. כַּמּוּבָן, הוּא לֹא הִשְׁתַּלֵּט עַל אַף אֶחָד בְּכֹחַ, הוּא רַק שִׁכְנֵעַ אֶת כֻּלָּם בִּנְכוֹנוּת דַּעְתּוֹ, אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַהֶרְגֵּל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. מוֹטִי, לְעֻמָּתוֹ מְדַבֵּר כְּמוֹ שׁוֹפֵט. כַּאֲשֶׁר מִתְיַשֵּׁב הַשּׁוֹפֵט עַל כֵּס הַמִּשְׁפָּט וּמְעַיֵּן בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּפָנָיו הוּא יָכוֹל לְהַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ, וּבַצּוּרָה הֲכִי נֶחֱרֶצֶת, אֲבָל עָלָיו לִזְכֹּר דָּבָר חָשׁוּב: אַתָּה לֹא לְבַד, אֵינְךָ דַּיָּן יְחִידִי. יַחַד עִמְּךָ יוֹשְׁבִים (לְפָחוֹת) שְׁנֵי שׁוֹפְטִים נוֹסָפִים, וְדַעְתְּךָ תִּתְקַבֵּל רַק אִם תַּשִּׂיג אֶת דַּעַת הָרֹב וְתַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ לְפָחוֹת אֶת אֶחָד מֵהֶם.
מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ
נַחֲזֹר רֶגַע אֵלֵינוּ, אֶל הַשּׁוֹפְטִים שֶׁאָנוּ מְצֻוִּים לְהַצִּיב עַל שַׁעֲרֵי הַגּוּף שֶׁלָּנוּ. הַשּׁוֹפֵט הַמֻּצָּב עַל שַׁעֲרֵי הַפֶּה, לְדֻגְמָא, אָמוּר לִבְחֹן אֶת טִיב הַמַּאֲכָלִים הַנִּכְנָסִים דַּרְכּוֹ, שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת, וְאֶת הַדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ. בְּמִקְרֶה שֶׁל חֲשָׁשׁ שֶׁקֶר אוֹ לָשׁוֹן הָרַע עָלָיו לְהַדְלִיק תַּמְרוּר אָדֹם וּלְהוֹרוֹת עַל הוֹצָאַת צַו מִיָּדִי לְהַפְסָקַת עֲבוֹדָה. זוֹ דַּעְתּוֹ הַנֶּחֱרֶצֶת, אֲבָל לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הוּא מוֹצֵא בְּשַׁעֲרֵי הַפֶּה שׁוֹפֵט נוֹסָף עִם דֵּעוֹת מִשֶּׁלּוֹ. "מָה הַבְּעָיָה?", טוֹעֵן עֲמִיתוֹ לַמִּקְצוֹעַ, "לְפִי מָה שֶׁלָּמַדְתִּי אֵין שׁוּם בְּעָיָה". "מְמְמָה???", פּוֹעֵר הַשּׁוֹפֵט שֶׁלִּי אֶת פִּיו, "אֵין שׁוּם בְּעָיָה? מֵאֵיפֹה הֵבֵאתָ אֶת זֶה?". "זֶה לְתוֹעֶלֶת", פּוֹסֵק הַשּׁוֹפֵט הַמְּלֻמָּד תּוֹךְ הַרְכָּנַת הַמִּשְׁקָפַיִם בְּמוֹרַד הָאַף. "וְחוּץ מִזֶּה, אִם לֹא אִכְפַּת לְךָ, כֻּלָּם כְּבָר יוֹדְעִים, כָּךְ שֶׁאֵין כְּבָר שׁוּם אִסּוּר בַּדָּבָר".
אַתֶּם כְּבָר וַדַּאי מְנַחֲשִׁים נָכוֹן. זוֹהִי הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁלָּנוּ, שֶׁהַפַּעַם בָּחֲרָה לָבוֹא בִּדְמוּת שׁוֹפֵט מְלֻמָּד. מַכִּירִים אֶת סוּג הַדִּיּוּנִים הָאֵלּוּ? עוֹד רֶגַע וְהָאוּלָם מִתְמַלֵּא בִּסְפָרִים שֶׁיָּבִיא כָּל אֶחָד מֵהַצְּדָדִים לְהוֹכָחַת צִדְקָתוֹ. הָאֱמֶת, לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁיִּתְוַכְּחוּ עַד מָחָר, אֲנִי מִצִּדִּי יוֹדֵעַ מִי צוֹדֵק, אֲבָל יֵשׁ כָּאן בְּעָיָה קְטַנָּה. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁבְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה אַף פַּעַם לֹא תִּהְיֶה הַכְרָעָה בֵּין הַצְּדָדִים. בְּבָתֵּי דִּין לְסִכְסוּכֵי מָמוֹן יוֹשְׁבִים שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים, מִסְפָּר אִי-זוּגִי, כָּךְ שֶׁתָּמִיד הַדִּין מֻכְרָח לִהְיוֹת מֻכְרָע, לְכָאן אוֹ לְכָאן. תָּמִיד יִהְיֶה שׁוֹפֵט אֶחָד בְּדֵעָה אַחַת וּשְׁנַיִם לְעֻמָּתוֹ. אֲבָל בַּדִּיּוּנִים הָאֵלּוּ יֵשׁ שְׁנֵי שׁוֹפְטִים בִּלְבַד, וְהֵם עַקְשָׁנִים לֹא קְטַנִּים בִּכְלָל. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא מַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ. הָעֵסֶק תָּקוּעַ…
הַמַּכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם
בְּסֵפֶר הַתַּנְיָא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן עִקָּרוֹן חָשׁוּב: יֵשׁ הַכְרָעָה! כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מִתְמוֹדֵד עִם נִסְיוֹנוֹת מִשֶּׁלּוֹ. לְכָל אֶחָד יֵצֶר הָרַע וְנֶפֶשׁ בַּהֲמִית וְהַהִתְמוֹדְדוּת לֹא תָּמִיד קַלָּה. אֵצֶל הַבֵּינוֹנִי, שֶׁבְּעֶצֶם עַל כֻּלָּנוּ לִפְעֹל כְּמוֹתוֹ, אֵין הַכְרָעָה. הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית הִיא דֵּעָה חֲשׁוּבָה, מֻתָּר לָהּ לוֹמַר מָה שֶׁהִיא רוֹצָה, אֲבָל הִיא לֹא הַשּׁוֹלֶטֶת. מוּלָהּ עוֹמֵד יָרִיב לֹא קַל, שֶׁטּוֹעֵן בְּעִקְּשׁוּת וּבְתִחְכּוּם לְצִדְקָתוֹ. מִי יוּכַל לְהַכְרִיעַ בְּתוֹכִי אֶת הַמַּעֲרָכָה?
הַמַּעֲרָכָה הַזּוֹ נוֹתֶרֶת בִּלְתִּי-פְּתוּרָה כָּל עוֹד אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶסְתַּדֵּר לְבַד, בְּכֹחוֹת עַצְמִי. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי מֵרִים אֶת עֵינַי לַשָּׁמַיִם וְנוֹשֵׂא תְּפִלָּה – בָּאָה הַכְרָעָה. "יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ – אֵין יָכוֹל לוֹ". כַּאֲשֶׁר אֲנִי זוֹכֵר כִּי הַכֹּחַ לְנַצֵּחַ מַגִּיעַ אֵלַי מִגָּבוֹהַּ, מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּא וּמִתְעָרֵב לְטוֹבָתִי, אֲנִי מְסֻגָּל לְנַצֵּחַ. מֵרֶגַע זֶה אֲנִי הוֹפֵךְ מִבַּעַל דֵּעָה לְבַעַל שְׁלִיטָה. מִשּׁוֹפֵט אֲנִי נַעֲשָׂה מֶלֶךְ!
שֶׁנִּזְכֶּה לַהֲשָׁבַת הַשּׁוֹפְטִים כְּבָרִאשׁוֹנָה!
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
רָזִי
