ללמד בני יהודה קשת

צבא ישראל צריך לנהוג בהתאם ל’מוסר המלחמה’ של תורתנו הקדושה, תורת אמת ותורת חיים (ולא לשאוב בלא אבחנה ממקורות זרים, או לפעול לפי רגש בלתי מבורר). ואלו כמה מן היסודות שלאורם נלך:

א. מטרתו העיקרית של צבא ישראל היא לשמור על עַם ישראל מיד אויביו[1] ולכבוש-לשחרר את הארץ מידי זרים[2]. הצלת נפשות היא מצוה רבה וחובת קדש שאסור להתרשל בה, “לא תעמוד על דם רעך”[3].

ב. “התורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו”[4]! מכאן יש לגזור את ‘הוראות הפתיחה באש’, במגמה להשכים-להקדים לפגוע ברודף ולא להמתין לרגע האחרון ולסכן בכך חיי חיילים או אזרחים.

ג. חיינו קודמים לחיי האויב! על כן, לדוגמה: כאשר מחבל מסתתר בתוך בניין, יש להפציץ את המבנה ולא לסכן את חיי חיילינו (ואפילו חייל אחד) בפעולה קרקעית מיותרת[5]. האוכלוסיה האזרחית המחפה על פשע ומהווה ‘חממה’ תומכת-מעודדת-מגדלת טרור – אינה יכולה להעניק חסינות למחבלים (ועל כיוצא בזה נאמר “טוב שבגוים בשעת מלחמה הרוג”[6]). מדיניות תקיפה והחלטית ברוח זו, גודעת את תקוות האויב, ובע”ה מכריעה את המערכה ומפחיתה את שפיכות הדמים!

נלמד מדברי האמת של הרבי מליובאוויטש אשר זעק במציאות דומה שיש להשתמש בתותחים במקום להסתכן בלחימה בשטח בנוי, “וכאשר הצד השני יכיר בעובדה שהכוונה היא אכן להשתמש בתותחים אלו – הרי בוודאי שייכנעו תיכף ומיד… ובאופן כזה יכולים לסיים את הפעולה בשלמותה מבלי לאבד אפילו נפש אחת מישראל… ויתירה מזו, לא יהיה צורך לפגוע אפילו בגוים”[7].

רחמים נכונים

ישראל הם רחמנים בטבעם[8], ומצווים ללכת בדרכי ה’ “מה הוא נקרא רחום אך אתה היה רחום”[9].

אך הרחמים צריכים להיות מכוונים לפי הדעת, ויש מקומות בהם הרחמים הם חטא ופשע: אסור לרחם על הרודף, “לא תחֹס עינך”[10]; אסור לרחם על האויב במלחמה, “אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך”[11]; והמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים[12]. “עת להרוג ועת לרפוא… עת מלחמה ועת שלום”[13].

תיקון “טוהר הנשק”

לצערנו, ראשי המדינה והצבא כיום נוהגים בהפקרות פושעת ובלתי-מוסרית ומסכנים את חיי חיילינו לשוא (ואף מתפארים בכך[14]). דמים רבים של חיילים ואזרחים נשפכו במשך השנים בשם “טוהר נשק” מעוות, כמו שהתרחש לאחרונה בג’נין (היא “עין גנים” היהודית[15]) בפעולה בה נהרג נועם רז הי”ד.

למעשה, כדי ‘להראות יפה’ בעיני עצמנו ובעיני העולם (הנוהג בצביעות ודורש מאתנו להגיש את הלחי השניה ולהניח לאויב להרגנו), או מחמת פחד נפרז וחוסר אמונה, נשלחים בחורי ישראל היקרים למות בידי האויב! כך מחלחלת ‘קליפת שפיכות הדמים’[16] לצבא והרקבון פושה בחוט השדרה הפנימי.

לעומת זאת, בתיקון המדינה, יש להעמיד תפיסת בטחון בריאה ואיתנה על יסודות התורה, כתפקיד המלך “לעשות משפט ומלחמות”[17], ולתת לרוח מסירות הנפש המפעמת בחיילים להוביל ולנצח[18].