לעבוד את ה’ בקטנות

לפעמים אדם נופל לקטנות מוחין בלי סבה גלויה, ולפעמים המצב החיצוני הוא היוצר מתח ולחצים. בין כך ובין כך, במצב של קטנות מוחין האדם שבוי בידי יצריו הטבעיים, דואג לעצמו וכועס על כל מי ומה שנדמה לו שפוגע בו (כשבדרך כלל כמעט כל הסביבה נתפסת לו כמאיימת עליו ומנסה לדחוק את מקומו…).

אמנם, אחד מיסודות תורת מורנו הבעל שם טוב הוא שצריך וניתן לעבוד את ה’ בכל מצב, כמובן בגדלות אך גם בקטנות – “ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, גם את זה לעֻמת זה עשה הא-להים”.

ה’ נמצא בכל מקום – לא רק מקום גשמי, אלא גם כל מקום-מצב נפשי. האמונה בכך מאפשרת לסבול את המצב, להתמודד איתו ולעבוד את ה’ בתוכו. יתר על כן, ה’ משגיח על הכל בהשגחה פרטית. לא רק שה’ נמצא איתי בקטנוּת, הוא-הוא שהביא אותי לכאן, תוך ציפיה שאתפקד באופן מסוים. הוא נותן לי כח לעמוד בנסיון ולעבוד אותו גם כאן, ובסופו של דבר הוא גם יחלץ אותי מהמשבר “ברכוש גדול”.

כשהולכים עוד צעד קדימה עם ההכרה הזו מתגלה מפתח עיקרי להתמודדות עם מצבי קטנות: יש לחזק את האמונה והבטחון שבורא עולם, אבינו אב הרחמן, יוציא אותי בקרוב מן המצר אל המרחב – מחר כבר לא אהיה כאן! לצד זאת, עומדת גם הידיעה שהיום, במקום הזה, אני יכול לעשות נחת רוח מיוחדת לקדוש ברוך הוא, כזו שמחר כבר לא אוכל לעשות. ה’ מקבל תענוג יחודי דווקא מצעקת הלב מתוך החושך, מהשתדלות קטנה בתוך הקושי הגדול, מהתמסרות ורצון טוב גם כשהמח והלב אטומים ומצומצמים. מחר בע”ה כבר לא אהיה כאן, אז כדאי לחטוף מה שאפשר היום בתוך קטנות המוחין.

מחשבה זו אינה רק חיזוק להתמודדות או עידוד משמח – דברים חשובים לכשעצמם – אלא היא מקור לשחרור והתעלות מיניה וביה: בקטנות האדם שקוע בעצמו, פועל מתוך תלות בשיקולים אנוכיים, מוּנע על ידי מניעים “שלא לשמה”. המחשבה על נחת הרוח המיוחדת של ה’ ממצבי הקטנות כבר מוציאה את האדם מעצמו. פתאום, במקום לחשוב על עצמו, על קשייו הנוכחיים ועל הכדאיות (ובעיקר אי-הכדאיות) של מעשיו, הוא נזכר בה’ ובשאיפה לגרום לו נחת רוח, עובר לתודעת “לשמה”.

זהו פירוש עמוק של “מתוך שלא לשמה בא לשמה” – נקודת ה”תוך” של ה”שלא לשמה”, התכלית לשמה ה’ הביא אותה לקטנות המוחין, היא-היא העבודה “לשמה”, לעשות לה’ נחת רוח. הזכרון של ההזדמנות היחודית שיש במצב הקטנות הופך את התודעה ומתחיל להעלות את האדם לגדלות מוחין.

ובסגנון קצת אחר: הבעל שם טוב אומר שלעתים ה’ מפיל אנשים גדולים למצבי קטנות כדי שיוכלו להזדהות עם מי שמקומו הראשוני קטן ונחות ולעזור לו להתרומם (לשוב בתשובה או אפילו להתגייר). גם בתוך הקטנות יש להשאר בתודעה של משפיע, תוך אמונה שדווקא הנפילה מאפשרת לי לדאוג לזולת, והדאגה לזולת היא המפתח ליציאה מקטנות המוחין בה האדם סובב סביב עצמו.

—

פורסם לראשונה בעלון שבת בשבתו

(עפ”י הספר פנים אל פנים מאת הרב גינזבורג)

לקריאה נוספת:  torathanefesh.org