מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה

“מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה”, כָּךְ נֶאֱמַר בַּמִּשְׁנָה. הַאִם כַּוָּנַת חֲזַ”ל הִיא שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ נִתְהַלֵּךְ כְּשֶׁאֲרֶשֶׁת עֶצֶב נְסוּכָה עַל פָּנֵינוּ? מַמָּשׁ לֹא! הָרַבִּי מִקּוֹצְק הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר כִּי עַצְבוּת אֵינָהּ עֲבֵרָה בַּמּוּבָן הָרָגִיל. הִיא אֵינָהּ נִמְנֵית בֵּין שסה מִצְווֹת לֹא-תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲבָל כָּל הָעֲבֵרוֹת נִגְרָמוֹת כְּתוֹצָאָה מִמֶּנָּה. וְהַשִּׂמְחָה? גַּם הִיא אֵינָהּ מְנוּיָה בֵּין תריג הַמִּצְווֹת, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה הִיא זוֹ שֶׁגּוֹרֶמֶת לָנוּ לְקַיֵּם אוֹתָן – בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה!

לָכֵן, אֵצֶל חֲסִידִים נוֹהֲגִים לִקְרֹא אֶת הוֹרָאַת הַמִּשְׁנָה בְּתִקּוּן קַל שֶׁל הַפִּסּוּק: מִשֶּׁנִּכְנַס אָב עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַעֵט אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַבִּלְתִּי-רְצוּיִים, אֶת צָרוֹת הַגָּלוּת וְהַחֻרְבָּן. כֵּיצַד עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת? אֵיךְ מְמַעֲטִים אֶת הַגָּלוּת? כַּמּוּבָן, עַל יְדֵי שִׂמְחָה! “כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ”! מִשּׁוּם כָּךְ הִנְהִיג הָרַבִּי מִלְּיוּבָּאוִויטְשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַרְבּוֹת בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל חֹדֶשׁ אָב – וְאַף בַּיָּמִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם, בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲרֹךְ סִיּוּמֵי לִמּוּד שֶׁל מַסֶּכְתּוֹת מִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא, וְאַף לְכַבֵּד אֶת הָאֵרוּעַ בִּסְעוּדַת מִצְוָה.

וּבְכָל זֹאת, אָנוּ יוֹדְעִים כִּי בְּיָמִים אֵלּוּ קַיָּמוֹת מִגְבָּלוֹת עַל שִׂמְחָה גְּלוּיָה, כְּמוֹ קִיּוּם חֲתֻנּוֹת אוֹ אֲכִילַת בָּשָׂר וּשְׁתִיַּת יַיִן. כֵּיצַד נִתָּן לְהָבִין אֶת הוֹרָאַת חֲזַ”ל לְיָמִים אֵלּוּ?

אַל יֵאוּשׁ!

“רָזִי, מָה אִתְּךָ? קוּם כְּבָר…”. מִבַּעַד לַשְּׂמִיכָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת אִמָּא מְעִירָה אוֹתִי כְּבָר בַּפַּעַם הָרְבִיעִית. לֹא, אֲנִי בִּכְלָל לֹא יָשֵׁן. הִתְעוֹרַרְתִּי עוֹד לִפְנֵי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אָז לָמָּה אֲנִי לֹא קָם? שְׁאֵלָה טוֹבָה, אֲבָל לִי יֵשׁ שְׁאֵלָה יוֹתֵר טוֹבָה: בִּשְׁבִיל מָה בִּכְלָל לָקוּם?!

אַתֶּם בֶּטַח סַקְרָנִים לִשְׁמֹעַ מָה קָרָה לִי, הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי לֹא כָּל כָּךְ מְעֻנְיָן לְשַׁתֵּף בַּפְּרָטִים, כִּי זֶה מַשֶּׁהוּ קְצָת אִישִׁי. אֲבָל כֵּן רָצִיתִי לְתָאֵר לָכֶם אֶת הַתְּחוּשָׁה בַּלֵּב כְּשֶׁקּוֹרֶה לִי מַשֶּׁהוּ כָּזֶה מְצַעֵר. דָּבָר רִאשׁוֹן – לֹא בָּא לִי לִרְאוֹת אַף אֶחָד, כּוֹלֵל מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲזֹר לִי וְלָתֵת לִי עֵצוֹת. תּוֹדָה, אוּלַי בַּהֶמְשֵׁךְ. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי לֹא מְמַהֵר לָקוּם מֵהַמִּטָּה. אֲנִי מְשַׁחְזֵר לְעַצְמִי שׁוּב וָשׁוּב אֶת פִּרְטֵי הַמְּאֹרָע, וּבְכָל פַּעַם כָּזוֹ חוֹלֵף גַּל צְמַרְמֹרֶת בְּגוּפִי, וְלַמְרוֹת הַשְּׂמִיכָה הֶעָבָה שׁוּב קַר לִי. בַּסּוֹף, כַּאֲשֶׁר אֲנִי כְּבָר קָם, תְּנַחֲשׁוּ לְאָן? נָכוֹן, לַמְּקָרֵר… אוּלַי מִשָּׁם תָּבוֹא הַיְּשׁוּעָה…

הַבְּעָיָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁבָּעֶצֶב אֵינָהּ חֹסֶר הַמַּעַשׂ שֶׁלִּי. זוֹ בְּהֶחְלֵט בְּעָיָה, אֲבָל הִיא לְמַעֲשֶׂה כְּבָר הַתּוֹצָאָה. בָּרוּר, אַחֲרֵי שֶׁהִסְבַּרְתִּי לְעַצְמִי הֵיטֵב עַד כַּמָּה נְמוּכִים הַסִּכּוּיִים לְשִׁנּוּי אֵין פֶּלֶא שֶׁהִתְחַפְּרוּת בַּמִּטָּה הִיא הַמִּפְלָט הַנּוֹחַ. אֲנִי מְדַבֵּר כָּרֶגַע עַל שֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה. עַצְבוּת תּוֹקֶפֶת אוֹתִי בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁ… מַגִּיעַ לִי!

מַגִּיעַ לִי לְהַצְלִיחַ בַּמִּבְחָן כִּי אֶת הַחֹמֶר אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב, אָז לָמָּה אֲנִי מְגַלֶּה פִּתְאוֹם צִיּוּן ‘נִכְשַׁל’ עַל טֹפֶס הַבְּחִינָה? אוּף… מַגִּיעַ לִי לִשְׁמֹעַ אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת שֶׁל הֶחָבֵר הַטּוֹב שֶׁלִּי, אָז לָמָּה הוּא פִּתְאוֹם מַסְתִּיר אוֹתָם מִמֶּנִּי? מַעֲלִיב… אֲנִי מִתְאַמֵּץ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל אֲחֵרִים, אָז לָמָּה זֶה שׁוּב וָשׁוּב קוֹרֶה לִי? מְאַכְזֵב…

עַצְבוּת וְלֵב נִשְׁבָּר

כַּאֲשֶׁר מַעֲמִיד אָדָם אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּרְכָּז הוּא נִפְגַּע הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּקַלּוּת. וְ… כֵּן, אוּלַי מוּזָר לִשְׁמֹעַ, אֲבָל הָעַצְבוּת הַזּוֹ הִיא בְּעֶצֶם הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגַּאֲוָה, לַמְרוֹת שֶׁגַּאֲוָה הִיא תְּחוּשָׁה ‘עַל הַגֹּבַהּ’ וְעַצְבוּת הִיא שֶׁל שֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה. לָמָּה? כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי מִתְגָּאֶה אֲנִי שָׂם אֶת עַצְמִי בְּמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים, אֲנִי הֲכִי-הֲכִי, וְזֶה מִתְאַפְשֵׁר לִי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לִי ‘קַבָּלוֹת’ לַהַצְלָחָה שֶׁלִּי. אֲבָל מָה יִקְרֶה לִי כַּאֲשֶׁר אֲגַלֶּה פִּתְאוֹם שֶׁאֵין לִי אוֹתָן? שֶׁרַק דִּמְיַנְתִּי לְעַצְמִי שֶׁיֵּשׁ לִי? זֶה הָרֶגַע בּוֹ מִתְרַסֶּקֶת הַגַּאֲוָה שֶׁלִּי וְהוֹפֶכֶת לְעַצְבוּת. וְאָז אֲנִי שׁוּב בְּמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים. אֲנִי הֲכִי-הֲכִי מִסְכֵּן, וְלָכֵן כֻּלָּם-כֻּלָּם צְרִיכִים לְהִתְחַשֵּׁב בִּי… לְמַעֲשֶׂה, גַּאֲוָה וְעַצְבוּת הֵן שְׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁל אוֹתוֹ הַמַּטְבֵּעַ…

מָה הַתִּקּוּן לְאוֹתָהּ עַצְבוּת? בְּסֵפֶר הַתַּנְיָא מֻסְבָּר בַּאֲרִיכוּת כִּי גִּלּוּי הָעֻבְדָּה שֶׁאֵינִי עַל הַגֹּבַהּ וְהוֹדָאָה עַל הָאֱמֶת, אֵינָם חַיָּבִים לְהוֹבִיל אוֹתִי לִהְיוֹת עָצוּב אֶלָּא לְהַגִּיעַ לְרֶגֶשׁ אַחֵר, מְתֻקָּן וַאֲמִתִּי – לֵב נִשְׁבָּר. שִׂימוּ לֵב: עַצְבוּת וְלֵב נִשְׁבָּר נִשְׁמָעִים לָנוּ כְּמֻשָּׂגִים זֵהִים, אֲבָל הֵם רְחוֹקִים אֶחָד מֵהַשֵּׁנִי כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב. לֵב נִשְׁבָּר אֵינוֹ אָדִישׁ לַמַּצָּב וְאֵינוֹ מַשְׁלִים עִם קִיּוּמוֹ, הוּא כּוֹאֵב אוֹתוֹ וּמְמֻרְמָר עַל כָּךְ, אֲבָל הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל הוּא מִי פֹּה נִצָּב בַּמֶּרְכָּז – לֹא אֲנִי, אֶלָּא ה’ יִתְבָּרַךְ!

וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי

הַתְּכוּנָה שֶׁל לֵב נִשְׁבָּר שַׁיֶּכֶת לַמִּדָּה הַמְּיֻחֶדֶת לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם-אָב – מִדַּת הַשִּׁפְלוּת. זֶהוּ הַחֹדֶשׁ בּוֹ לָקִינוּ בְּכִפְלַיִם בִּשְׁנֵי הַחֻרְבָּנוֹת וְלָכֵן מַתְאִים שֶׁבּוֹ נְתַקֵּן אֶת מִדַּת הַשִּׁפְלוּת שֶׁלָּנוּ. שֵׁפֶל הוּא מָקוֹם אוֹ מַצָּב נָמוּךְ, וְלָכֵן שִׁפְלוּת הִיא הַתְּכוּנָה הַשַּׁיֶּכֶת לְמִי רָגִיל לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ לְמַטָּה, נָמוּךְ מִכֻּלָּם. כַּאֲשֶׁר הֶעֱלָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ אֶת אֲרוֹן ה’ לִירוּשָׁלַיִם הוּא פִּזֵּז וְרָקַד בְּכָל כֹּחוֹ יַחַד עִם פְּשׁוּטֵי הָעָם וְלֹא רָאָה בְּכָךְ כָּל פְּסוּל. לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הֶחָשׁוּב שֶׁבָּעַם, הוּא לֹא הִרְגִּישׁ כְּלַפֵּיהֶם כָּל חֲשִׁיבוּת. אֶת פֵּשֶׁר הִתְנַהֲגוּתוֹ הִסְבִּיר לְמִיכַל אִשְׁתּוֹ בַּמִּשְׁפָּט הַבָּא: “וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת [=לֹא אִכְפַּת לִי לְהִתְבַּזּוֹת עוֹד יוֹתֵר] וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינַי”. לָמָּה? כִּי לִפְנֵי ה’ אֵין יוֹתֵר חָשׁוּב אוֹ פָּחוֹת חָשׁוּב – כֻּלָּנוּ לְמַטָּה.

מָה עוֹד לָמַדְנוּ מֵהַנְהָגָתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ? שֶׁשִּׁפְלוּת וְהַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי לְמַטָּה אֵינָן שׁוֹלְלוֹת שִׂמְחָה. לְהֵפֶךְ, כְּכָל שֶׁאַתָּה יוֹתֵר שָׁפֵל אַתָּה יוֹתֵר שָׂמֵחַ. מִי יוֹתֵר שָׂמֵחַ – עָנִי שֶׁזָּכָה בַּלּוֹטוֹ אוֹ עָשִׁיר? בָּרוּר שֶׁהֶעָנִי. עֲבוּרוֹ כָּל שֶׁקֶל הוּא מִצְרָךְ נָדִיר, מַמָּשׁ אֲוִיר לִנְשִׁימָה, וְלָכֵן כְּכָל שֶׁגָּדֵל הַחִסָּרוֹן כָּךְ רַבָּה הַשִּׂמְחָה.

בְּסֵפֶר הַזֹּהַר מוּבָא, כִּי לִבּוֹ שֶׁל יְהוּדִי חָצוּי תָּמִיד לִשְׁנַיִם: חֶצְיוֹ הָאֶחָד מָלֵא שִׂמְחָה עֲצוּמָה עַל הַקִּרְבָה שֶׁלּוֹ לַה’ יִתְבָּרַךְ, וְאִלּוּ חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי שָׁבוּר וּמְמָרֵר בִּבְכִי מֵהַמֶּרְחָק מִמֶּנּוּ, מֵהָעֲבֵרוֹת הַמַּסְתִּירוֹת אֶת ה’ מֵאִתָּנוּ. “בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבָּאי מִסִּטְרָא דָּא וְחֶדְוָא תְּקִיעָא בְּלִבָּאי מִסִּטְרָא דָּא”.

“מְמַעֲטִין – בְּשִׂמְחָה”!

“מִשֶּׁנִּכְנַס אָב” אָנוּ עֲסוּקִים בִּמְלֶאכֶת הַמִּעוּט, אֲנַחְנוּ “מְמַעֲטִין”. לְאַחַר סִלּוּק הַשְּׁכִינָה וְהַיְּצִיאָה לַגָּלוּת  אָנוּ רְגִישִׁים עוֹד יוֹתֵר לַמֶּרְחָק מֵה’ וַאֲנַחְנוּ מְלֵאֵי גַּעֲגוּעַ לַחֲזָרַת ה’ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בִּכְלָל, תְּכוּנַת הַ’מִעוּט’ שֶׁלָּנוּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינֵי ה’ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל תְּכוּנָה אַחֶרֶת וְהוּא בָּחַר בָּנוּ מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ “הַמְּעַט מִכָּל הָעַמִּים”. אָנוּ יוֹדְעִים אֶת מִעוּט עֶרְכֵּנוּ לִפְנֵי ה’.

אֲבָל אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת? אֵיךְ לִהְיוֹת בְּשִׁפְלוּת בְּלִי לִפֹּל לַיֵּאוּשׁ וְלָעַצְבוּת הַמַּחֲלִישִׁים? הַתְּשׁוּבָה: “בְּשִׂמְחָה”. מֵהַגָּלוּת נֵצֵא מִתּוֹךְ זְעָקָה שֶׁל לֵב נִשְׁבָּר – “עַד מָתַי”?! – אוֹתָהּ נִזְעַק מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁ”הִנֵּה מָשִׁיחַ בָּא”! כִּי עֲבוֹדוֹת הַמִּעוּט וְהַשִּׂמְחָה קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ.

שֶׁנִּזְכֶּה לְשִׁפְלוּת וְשִׂמְחָה גַּם יַחַד!

רָזִי