מכון גל עיני
נכתב עלידי
אֲנִי רוֹצֶה לְהַזְמִין אֶתְכֶם הַפַּעַם לְקוּרְס מְזֹרָז שֶׁל… בְּנִיַּת מִקְלָטִים! בִּצְפוֹן הָאָרֶץ וּבִדְרוֹמָהּ אָנוּ נְתוּנִים עֲדַיִן תַּחַת אֵשׁ, וְלָכֵן נִרְאֶה לִי שֶׁמִּקְלַט בְּיָמִים אֵלּוּ הוּא מִצְרָךְ נָחוּץ וְחָשׁוּב.
אָז לֹא, אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לְמִקְלְטֵי הַבֵּטוֹן אוֹ חַדְרֵי הַמָּמָ”ד שֶׁקַּיָּמִים בְּכָל בַּיִת. בָּרוּר, בְּנִיָּה כָּזוֹ אֲסוּרָה בְּשַׁבָּת, הִיא נִמְנֵית בֵּין ל”ט אֲבוֹת הַמְּלָאכָה וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר עָלֶיהָ אָסוּר. אֲנִי מִתְכַּוֵּן לִבְנִיָּה מִסּוּג אַחֵר, לְמִקְלָט רוּחָנִי.
אֵיךְ בָּנוּי מִקְלָט? יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה קִירוֹת עָבִים הָעֲשׂוּיִים מִבֵּטוֹן, הָעוֹמְדִים עַל רִצְפַּת בֵּטוֹן, כְּשֶׁמֵּעַל הַכֹּל נִצֶּבֶת תִּקְרַת הַבֵּטוֹן. בְּדוֹמֶה לַמִּקְלָט הַגַּשְׁמִי, גַּם לַמִּקְלָט הָרוּחָנִי שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִבְנוֹת יִהְיוּ אַרְבָּעָה קִירוֹת, רִצְפָּה וְתִקְרָה, אֲבָל בַּמִּקְלָט הַזֶּה יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד שֶׁאֵין בַּמִּקְלָט הַגַּשְׁמִי. כְּמוֹ צָב הַנּוֹשֵׂא אֶת בֵּיתוֹ עַל גַּבּוֹ, אֶת הַמִּקְלָט הַזֶּה אָנוּ עוֹמְדִים לָקַחַת אִתָּנוּ לְכָל מָקוֹם.
מִצְווֹת תְּמִידִיּוֹת
כַּמָּה מִצְווֹת יֵשׁ לָנוּ? שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה. מִי לֹא יוֹדֵעַ? תַּרְיָ”ג מִצְווֹת! אֲבָל מִבֵּין כָּל הַמִּצְווֹת יֵשׁ שֵׁשׁ מִצְווֹת בַּעֲלוֹת תְּכוּנָה מְיֻחֶדֶת – אֵלּוּ הַמִּצְווֹת אוֹתָן אָנוּ יְכוֹלִים לְקַיֵּם בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן. לַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ קוֹרְאִים מִצְווֹת תְּמִידִיּוֹת. לָמָּה? כִּי אָנוּ יְכוֹלִים לְקַיֵּם אוֹתָן תָּמִיד.
לְדֻגְמָה: אֶת מִצְוַת שְׁמִירַת שַׁבָּת אֲנִי יָכוֹל לְקַיֵּם רַק בְּשַׁבָּת. אֶת מִצְוַת נְטִילַת לוּלָב אֲנִי יָכוֹל לְקַיֵּם רַק בְּחַג הַסֻּכּוֹת. לְעֻמַּת זֹאת, אֶת מִצְוַת נְתִינַת צְדָקָה אֲנִי יָכוֹל לְקַיֵּם בְּכָל הַשָּׁנָה, וְלָכֵן הִיא לִכְאוֹרָה שַׁיֶּכֶת לְכָל זְמַן, אֲבָל לֹא בְּכָל מַצָּב אֲנִי יָכוֹל לְקַיֵּם אוֹתָהּ. מָה יִקְרֶה אִם אֲנִי נִמְצָא לְבַדִּי בַּמִּדְבָּר אוֹ בְּלֵב יָם – לְמִי אֶתֵּן? אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ אוּכַל לְקַיֵּם רַק כַּאֲשֶׁר נִמְצָא בְּקִרְבָתִי אָדָם עָנִי שֶׁחָסֵר לוֹ כֶּסֶף.
הַמִּצְווֹת הַתְּמִידִיּוֹת הֵן מִצְווֹת שֶׁאֵינָן שַׁיָּכוֹת לִזְמַן, לְמָקוֹם אוֹ לְמַצָּב מְסֻיָּם. נִתָּן לְקַיֵּם אוֹתָן תָּמִיד! כָּל מִצְוָה כָּזוֹ הִיא דֹּפֶן בַּמִּקְלָט הָרוּחָנִי שֶׁנִּבְנֶה. כַּאֲשֶׁר נְסַיֵּם אֶת הַבְּנִיָּה נִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ מֻקָּפִים בָּהֶן וּמוּגַנִּים!
הֲגַנָּה שְׁמֵימִית
בָּרְחוֹב שֶׁלָּנוּ הָרְסוּ בַּיִת יָשָׁן וּבִמְקוֹמוֹ בָּנוּ בַּיִת גָּדוֹל וְחָדָשׁ. מִיָּד לְאַחַר הֲרִיסַת הַמִּבְנֶה הַיָּשָׁן וַחֲפִירַת הַשֶּׁטַח, הֻנְּחוּ הַיְּסוֹדוֹת וְעַל גַּבָּם נוֹצְקָה רִצְפַּת הַמִּבְנֶה הָעֲתִידִי. לָכֵן אַתֶּם וַדַּאי מְצַפִּים לִשְׁמֹעַ מִמָּה עֲשׂוּיָה הָרִצְפָּה בַּמִּקְלָט הָרוּחָנִי שֶׁלָּנוּ, אֲבָל אֲנִי מַעֲדִיף לְהַתְחִיל דַּוְקָא מֵהַתִּקְרָה. כֵּן, כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁמְּדֻבָּר בִּבְנִיָּה יִחוּדִית, לֹא? אָז אֶצְלֵנוּ תִּקְרָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד גַּם לִפְנֵי שֶׁיֵּשׁ קִירוֹת…
הַתִּקְרָה שֶׁלָּנוּ הִיא מִצְוַת הָאֱמוּנָה בַּה’. אֱמוּנָה פֵּרוּשָׁהּ לִהְיוֹת קָשׁוּר אֶל ה’ בְּכָל הַכֹּחַ גַּם בְּלִי שֶׁאֲנִי מֵבִין בַּשֵּׂכֶל לָמָּה וּמַדּוּעַ. פָּשׁוּט כִּי אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת, כִּי אֲנִי וַה’ אֶחָד מַמָּשׁ! בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת אֶת הַתִּקְרָה עָלַי לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ וּלְהַבִּיט לְעֵבֶר מָה שֶׁנִּמְצָא מֵעָלָי, וְלָכֵן הַתִּקְרָה שֶׁתַּעֲנִיק לִי בִּטָּחוֹן מִלְּמַעְלָה הִיא הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁיֵּשׁ לִי עִם ה’ וְהָאֱמוּנָה הַחֲזָקָה שֶׁלִּי בּוֹ. עַל הַתִּקְרָה שֶׁלָּנוּ חָקוּק הַדִּבֵּר הָרִאשׁוֹן: “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ”!
קַרְקַע בְּטוּחָה
כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ תִּקְרָה, נוּכַל לְהַצִּיב תַּחְתֶּיהָ אֶת רִצְפַּת הַמִּקְלָט. רִצְפָּה הִיא הַקַּרְקַע הַיַּצִּיבָה שֶׁמַּעֲנִיקָה לִי רֹגַע וּבִטָּחוֹן. תָּאֲרוּ לָכֶם אֵיךְ תֵּרָאֶה שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלִּי אִם הַמִּטָּה בַּבַּיִת מֻנַּחַת עַל רְצָפוֹת מִתְנַדְנְדוֹת… אֶת הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע הַמְּיֻחָלִים אוּכַל לְקַבֵּל רַק כַּאֲשֶׁר אַפְסִיק לְהַאֲמִין לְכָל מִינֵי הַבְטָחוֹת מְשֻׁנּוֹת וְלִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן. יֵשׁ לִי אֶת בַּעַל הַבַּיִת הָאֲמִתִּי – ה’ יִתְבָּרַךְ – אָז מָה חָסֵר לִי?
הָרִצְפָּה הֲכִי יַצִּיבָה שֶׁלִּי הִיא הַפְסָקַת אוֹתוֹ מִרְדָּף מְיֻתָּר – “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי“! בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי הוֹדֵף מִמֶּנִּי אֱמוּנָה זָרָה אֲנִי מִתְחַבֵּר שׁוּב לַה’ בֶּאֱמוּנָה חֲזָקָה, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הַדֶּרֶךְ הִיא הֲפוּכָה. בִּמְקוֹם לְהַרְגִּישׁ מָה כֵּן, אֲנִי מַרְגִּישׁ חָזָק מְאֹד מָה לֹא – אֲנִי מִתְנַגֵּד לְהַאֲמִין לְכָל מָה שֶׁאֵינוֹ ה’. אֵין לִי תַּחְלִיפִים וַאֲנִי לֹא מוּכָן לִשְׁמֹעַ וְלֹא לִסְמֹךְ עַל אַף אֶחָד אַחֵר, רַק עַל ה’ בִּלְבַד!
לֶאֱהֹב מִיָּמִין, לִירֹא מִשְּׂמֹאל
מְעֻלֶּה! יֵשׁ לָנוּ כְּבָר תִּקְרָה וְרִצְפָּה, וּמָה שֶׁנּוֹתַר לָנוּ הוּא לְהַצִּיב אֶת אַרְבַּעַת הַקִּירוֹת לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. אֶת הַקִּיר הַיְּמָנִי נִבְנֶה בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וַעֲנָקִית לַה’ – “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ“. יָד יָמִין (אֵצֶל רֹב בְּנֵי הָאָדָם) הִיא הַיָּד הַחֲזָקָה, הַ’זוֹרֶמֶת’ וְהַפּוֹעֶלֶת בְּחָפְשִׁיּוּת וְלָכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁנַּבִּיט יָמִינָה נַרְגִּישׁ אֶת הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל ה’ אֵלֵינוּ וְנִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲזִיר אַהֲבָה בְּאוֹתָהּ מַטְבֵּעַ. אַגַּב, ה’ יִתְבָּרַךְ יָדוּעַ כְּאוֹהֵב יְהוּדִים, כָּךְ שֶׁאַהֲבָה כֵּנָה כְּלַפָּיו כּוֹלֶלֶת גַּם אֶת אֲהוּבָיו, וְלָכֵן קִיר יָמִין בַּמִּקְלָט שֶׁלָּנוּ יְעוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל יְהוּדִי.
בְּדִיּוּק מִמּוּל הַקִּיר הַיְּמָנִי בַּמִּקְלָט נַצִּיב אֶת הַקִּיר הַשְּׂמָאלִי וּנְצַפֶּה אוֹתוֹ בְּשִׁכְבָה עָבָה שֶׁל יִרְאָה וּפַחַד – מִצְוַת יִרְאַת ה’. מַבָּט בְּצִדּוֹ הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַמִּקְלָט יַזְכִּיר לָנוּ מַהוּ הַמֶּרְחָק הָאֵין סוֹפִי שֶׁלָּנוּ מֵה’, עַד כַּמָּה עָלֵינוּ לְדַיֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ אִתּוֹ וְעַד כַּמָּה עָלֵינוּ לִהְיוֹת זְהִירִים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ. אַדְרִיכָלִים מִקְצוֹעִיִּים מַזְהִירִים שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּק רַק בַּקִּיר הַיְּמָנִי וְשֶׁחוֹבָה עָלֵינוּ לִתְמֹךְ אוֹתוֹ בַּקִּיר הַשְּׂמָאלִי שֶׁעוֹמֵד בְּדִיּוּק מוּלוֹ.
קָדִימָה, ה’ אֶחָד!
וּמִמָּה עָשׂוּי הַקִּיר הַקִּדְמִי? הוּא יְסַמֵּן לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ קָדִימָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיְּהוּדִי הוֹלֵךְ וּלְכָל מָקוֹם אֵלָיו הוּא מַיְשִׁיר אֶת מַבָּטוֹ הוּא רוֹאֶה רַק דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד – “אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ”! “ה’ אֶחָד”! הוּא לֹא רַק מַאֲמִין, הוּא מַמָּשׁ רוֹאֶה בָּעֵינַיִם.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים לְוַתֵּר עַל הַקִּיר הַקִּדְמִי. לָמָּה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר הַקִּיר פָּתוּחַ? מַתְאִים לָהֶם לִצְפּוֹת בַּנּוֹף… אֵיזֶה מִן בַּיִת הוּא לְלֹא הַקִּיר שֶׁזּוֹעֵק וּמַזְכִּיר לָנוּ שֶׁ”ה’ אֶחָד”? מִי שֶׁגָּר בַּבַּיִת כָּזֶה עָלוּל לִטְעוֹת וְלַחֲשֹׁב שֶׁהַכֹּל מִקְרֶה בָּעוֹלָם. לִפְעָמִים הוֹלֵךְ טוֹב וְלִפְעָמִים לֹא, לִפְעָמִים בָּאסָה וְלִפְעָמִים סָבַּבָּה… קִיר קִדְמִי מַרְאֶה לָנוּ שֶׁכָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֻפְלָאָה. לֹא רַק זֶה, הָעִקָּר הוּא שֶׁהַכֹּל נַעֲשָׂה לְטוֹבָתֵנוּ, כְּדֵי לְקָרֵב אוֹתָנוּ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר! הַמִּצְוָה הַבּוֹנָה אֶת הַקִּיר הַקִּדְמִי הִיא מִצְוַת יִחוּד ה’!
זְהִירוּת מֵאָחוֹר!
מִמָּה חַיָּלִים צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בִּשְׂדֵה הַקְּרָב? מֵאֵיזֶה כִּוּוּן הֵם עֲלוּלִים לִהְיוֹת מֻפְתָּעִים? מֵאָחוֹר. בַּהֲלִיכָה לְעֵבֶר הַמַּטָּרָה נְשׂוּאוֹת הָעֵינַיִם קָדִימָה תּוֹךְ כְּדֵי הַפְנָיַת הַמַּבָּט לַצְּדָדִים, אֲבָל דַּוְקָא הַשֶּׁטַח שֶׁכְּבָר סָרַקְתִּי וְעָבַרְתִּי עָלוּל לִהְיוֹת בְּעָיָתִי. הָאוֹיֵב מַמְתִּין בְּדִיּוּק לָרֶגַע בּוֹ תַּפְנֶה אֶת הַגַּב מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁהַסַּכָּנָה כְּבָר חָלְפָה.
כָּאן מַגִּיעַ תַּפְקִיד הַקִּיר הָאֲחוֹרִי וְהוּא בָּנוּי מִמִּצְוָה תְּמִידִית מְיֻחֶדֶת: “לֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם”! כֵּן, הַלֵּב עָשׂוּי לִהְיוֹת מֻתְקָף דַּוְקָא מֵ”אַחֲרֵי”. כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת עֲלוּלוֹת לִתְפֹּס אוֹתִי בִּזְמַן שֶׁאֵינִי דָּרוּךְ. אָז לֹא, אֵין יְצִיאָה לְחֻפְשָׁה. תָּמִיד צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַצַּב כּוֹנְנוּת לִבְלֹם אֶת הָאוֹיֵב. נְמַלֵּא אֶת הַלֵּב בְּמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְלֹא נִתֵּן לָאוֹיֵב לְהַפְתִּיעַ אוֹתָנוּ מֵאָחוֹר.
זֶהוּ, הִבְטַחְתִּי קוּרְס מְזֹרָז אָז אֲנִי כְּבָר חַיָּב לְסַיֵּם…
שֶׁנִּזְכֶּה לִבְנוֹת לַה’ בַּיִת מוּגָן בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלָּנוּ!
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
רָזִי
