מהפכה הכרחית

השאיפה לביאת המשיח ובנין המקדש נתפסת לעתים כשאיפה לעולם טוב יותר, קדוש ומרומם, אבל לא כהכרח קיומי. אפשר לחיות חיים יהודיים, ללמוד תורה ולקיים מצוות, ובזמני הפוגה משעבוד מלכויות ומשאר הצרות – נראה שהכל בסדר… זו, כמובן, טעות גמורה. מצב הגלות הוא עיוות נוראי, הפוגע בחיים יהודיים מלאים באמת, ובנין המקדש הוא תכלית קיום הבריאה, "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".

עולם של חולין, שאין בית מקדש במרכזו, הוא לא פחות מאסון. רובנו התרגלנו למציאות הזו, אך מי שזוכר וחווה ש"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" חי בדחיפה מתמדת לשינוי – חייבים להפוך את העולם היום! אי אפשר להמשיך לחיות ככה! לא מתקבל על הדעת שמשיח לא יבוא היום! עד מתי?!

גם מהפכת הפצת פנימיות התורה יכולה להיתפס כ'בונוס', תוספת המעשירה את החיים היהודיים, אבל גם בלעדיה אפשר לחיות חיי תורה ומצוות מלאים, להיות 'מאה אחוז בסדר'. מי שמרגיש ככה, גם אם זכה ללמוד קבלה וחסידות, לא יצא מגדרו כדי להפיץ את הדברים הלאה. די לו בקירוב יהודים לשמירת תורה ומצוות, ואת מי שכבר 'בסדר' אפשר להניח לנפשו בשקט… אבל מי שלבו נפתח באמת לפנימיות התורה מרגיש שבלעדיה לימוד התורה וקיום המצוות הם כגוף בלי נשמה – שהלב נותר ערל, "לב אבן" שצריך להפכו ל"לב בשר" – ובודאי שבלעדיה אין סיכוי לקרב לה' את כל עם ישראל ואת כל באי עולם.

הוא מרגיש שהפצת פנימיות התורה היא לא רק 'מבצע' חשוב שהוא זוכה ליטול בו חלק, או 'פרס' עבור מי שיזכה בה, אלא הכרח גמור. לבו מלא רחמים על כל מי שלא זכה עדיין למאור שבתורה, והוא נדחף להתמסר למהפכה ההכרחית הזו – שינוי התודעה של העולם כולו, פקיחת עיניו ופתיחת לבבו לנוכחות ה' ולהדרכותיו הפנימיות בכל תחומי החיים.

הא בהא תליא: החויה הקיומית של המשיח (358) היא 'אני לא בסדר' (358), וכך גם העולם כולו לא בסדר, ובהכרח לשנות זאת (בעוד מי שמרגיש ש'אני בסדר' יכול להשאר בישיבה, בלי לחוש שחובה לחבר יחד את כל ממדי התורה ולהאיר באורם את העולם כולו, על כל פרטיו). זו בעצם חויה של דאגה קיומית – "דאגה בלב איש" (358) – עליה נאמר "אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו". יש כאן 'מעגל קסם': מי שלבו נפתח לרזי התורה מבין את ההכרח בתיקון העולם, ו"לבו דואג בקרבו" על ביאת המשיח ובנין המקדש, וכאשר "לבו דואג בקרבו" מוסרין לו עוד ועוד "רזי תורה" כדי להפיצם וכך לתקן את העולם כולו.

המשיח אמר לבעל שם טוב שיבוא כאשר "יפוצו מעינותיך חוצה" – הפצת מעינות החסידות, הממשיכים לפכות בעוז, הם המהפכה ההכרחית כדי להביא גאולה לעולם.