מלכות שבהוד – וידוי המלך

מה בין שאול לדוד? כאשר הנביא הוכיח את שאול המלך על חטאו, הוא ניסה תחילה להצטדק. אך כאשר הנביא הראה לדוד את חטאו, דוד הודה מיד, התוודה ואמר “חטאתי לה'”. לכן מלכות שאול נפסקה ואילו דוד זכה במלכות לעולם. המלך אינו זה שאינו טועה (אין אחד כזה), אלא זה שיודע להודות בטעותו ובחטאו. תכונה זו מתחילה ביהודה שהודה במעשה תמר, ועברה בתורשה לצאצאו דוד. ההודאה-וידוי היא ביטוי ספירת ההוד, והודאת המלך היא המלכות שבהוד.

ראינו שהוד פירושו גם אור וזיו, הילה מקיפה. להוד כזה זוכה המלך-המנהיג הראוי, כפי שנאמר על שלמה המלך שה’ נתן עליו “הוד מלכות” (מזכיר את ‘מלכות שבהוד’). האור הזה הוא תוצאה ישירה של ההודאה והוידוי: מלך שיודע להכנע לה’, מלך שיודע להודות, להתוודות ולעשות תשובה – נושא חן, הוד והדר בעיני כל. על כך נאמר “אשר נשיא יחטא”, ופירשו חז”ל: “אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו”.

כזכור, כל אחד מאתנו הוא ‘מלך’ בתחום השפעתו. במקום הזה, יש לנו נטיה לא לחשוף את החולשות, הטעויות והחטאים שלנו. כעת למדנו שאדרבה, המלכות האמתית היא זו שיודעת להודות, לעשות תשובה ולתקן, ודווקא תכונה זו הופכת אותה ליפה ומאירה.

תרגיל מעשי

האם אנו יודעים להודות בטעות, כשלון או חטא, או שמא אנו מעדיפים לחיות בהכחשה (אולי אפילו כלפי עצמנו) כדי לא להודות בחסרוננו? חשבו על כך שהודאה בחסרון היא המפתח להוד מלכות אמיתי.