מלכות שבחסד – האהבה שולטת

הקב”ה ברא את העולם עם חוקי טבע. ישנם חוקי טבע גשמיים, המנהיגים את המציאות הפיזיקלית, וישנם חוקי טבע רוחניים, המנהיגים את המציאות הפנימית והנפשית שלנו. בשני המישורים, חוק הטבע הבסיסי ביותר הוא חוק המשיכה – החוק לפיו יש כח המושך את כל הדברים זה אל זה (כח המשיכה הוא חד-סטרי – מושך ואינו דוחה). בעומק, כח המשיכה הוא בעצם כח של אהבה: הטבע מוטבעת אהבה גדולה, הגורמת לכל הדברים להמשך זה אל זה. ה’ ברא את העולם באהבה ומולך בו באהבה. זוהי המלכות שבחסד: היות האהבה חוק הטבע האוניברסלי ביותר.

לאחר שה’ ברא את העולם באהבה, הוא המשיך לגלות לנו את מלכותו באהבה במתן תורה. הדימוי המפורסם לפיו ה’ “כפה עלינו הר כגיגית” כמלך המצווה על עמו, מוסבר לפי החסידות דוקא כגילוי של אהבה רבה לעם ישראל. ‘כפיית ההר’ היתה בעצם חיבוק ענקי אחד שהציף אותנו באור של אהבה, בבחינת “ימינו תחבקני” (ימין בקבלה הוא צד החסד, לעומת השמאל שהוא צד הגבורה). מתן תורה אף הוא גילוי של המלכות שבחסד – הופעה של אהבה בלבוש של ציווי מלכותי. ברובד הנגלה של התורה אנו בעיקר חווים את ה’ כמלך, אך ברובד הנסתר של התורה – בפרט החסידות, העולה בגימטריא חֹק המשיכה – מתגלה דמותו של ה’ כבן זוג אוהב.

לכל אחד ואחת מאתנו שדה השפעה שבו אנו מהווים מעין ‘מלך’ – דמות משפיעה עם כח, סמכות ואחריות. דבר זה נובע מכך שבכולנו קיים ניצוץ של מלכות ה’. זהו שורש הרגשת הזיקה ההדדית בינינו, המשיכה המאגדת ומאחדת בין הבריות. איש איש ב’ממלכתו’ – ביתו, מקום עבודתו, קהילתו וכדומה – צריך להפוך את הכח המלכותי שבו לערוץ ואמצעי לגילוי האהבה. כך עליו להקים את ממלכתו (בבחינת בריאת העולם באהבה), וכך עליו להשפיע אור והשראה בתוכה (בבחינת מתן התורה באהבה)

תרגיל יומי

שאלו עצמכם, מהי הממלכה שלכם – המקום בו אתם מרגישים שייכים ויכולים להשפיע? התבוננו בכך שכח ההשפעה שהופקד בידיכם שם נועד כדי להביא לשם אור של חסד ואהבה.