לאחר שראינו את החסד שבגבורה, אזרנו אומץ להשתמש בגבורתנו, וגם למדנו להעריך את היופי בדמויות הגבורים האמיתיים – אנו פונים בהתלהבות ללכת בדרכם של הגבורים ולהפוך את העולם היום… אבל רגע, זהירות! בשלב הזה, יש צורך באיזון נכון. יש בנו המון גבורה וכוח, אנרגיה אדירה, ועלינו ללמוד לשלוט בה. השליטה קשורה לספירת הנצח, שכן לנצח פירושו גם לארגן ולסדר – כמו בפסוק “לנצח על מלאכת בית ה'” – וכך מתקבל השילוב נצח שבגבורה.
אם לא נשלוט בגבורה, היא עלולה פשוט “לשבור את הכלים”. הביטוי הזה לקוח מחכמת הקבלה, המתארת עולמות עליונים שנחרבו מפני שהכלים שלהם היו צרים מלהכיל את האור העוצמתי שלהם ונשברו, בדומה לזרם חשמל גבוה מדי השורף את המערכת. כך גם בניהול כוחות הנפש שלנו: לנשמה יש כח עצום, אבל אם נבטא אותה בשיא העוצמה היא תשבור את הכלים. הכלי הוא הגוף שלנו, כוח החיים בתוך האישיות המוכרת ומוגבלת, ויש להזהר שלא להעמיס על הכלי הזה מעבר ליכולת הקיבול שלו.
אך השליטה היא לשני הכיוונים. כמו שצריך להזהר מעוצמה גבוהה מדי, כך צריך להזהר מעוצמה נמוכה מדי. בכביש אסור לנהוג במהירות מופרזת, אך גם אסור לנהוג לאט מדי. אם נסתיר מדי את עוצמת הנשמה, החיוניות שלנו תרד, ‘הזרם החשמלי’ שבנו לא יספק אור-חיים פעיל ופורה אלא הד קלוש. כך גם ביחסנו לבנים או תלמידים: צריך להזהר מדרישות גבוהות מדי, אך לדעת לשמור על מתח שיבטיח חיים והתקדמות.
תרגיל מעשי
האם אנו משתמשים במידה נכונה בכוחות שיש בנו? ננסה לזהות מתי אנו מעמיסים על עצמנו יותר מדי, ומתי אנו דורשים מעצמנו פחות מדי. ננסה להיות בני אדם, לא גיבורי-על מעבר למידתנו, ולא גמדי-רוח המפחדים לדרוש מעצמם.