רפואה

מכון גל עיני כט אדר תשפ

השיעור עוסק במבנה ברכת 'רפאנו' ובעיקר בהופעות של "אתה" בתוכה, תוך הסבר שהפניה הישירה לה' היא עיקר התפלה והיא הכח למצוא חן בעיני ה', לעורר את רחמיו ולהמשיך רפואה לעולם (ובעצם לגלות את הבריאות שבבריאה האלקית)

במסגרת השיעורים שמסר הרב בגל הראשון של הקורונה, בענין קבלת היסורים וראית הטוב האלקי בכל דבר, הוקדשה התבוננות לברכת "רפאנו". פרק א עוסק במבנה הברכה ובעיקר בהופעות של "אתה" בתוכה, תוך הסבר שהפניה הישירה לה', "אתה", היא עיקר התפלה והיא הכח למצוא חן בעיני ה', לעורר את רחמיו ולהמשיך רפואה לעולם (ובעצם לגלות את הבריאות שבבריאה האלקית). פרק ב ממשיך להתבוננות יפה לפי הפסוק "אתה נורא אתה" ולכוונה שאפשר 'לגזור' ממנו.

א. הפניה ל"אתה" – תפלה ורפואה

שלשה "אתה" ב"רפאנו"

בברכת "רפאנו", הברכה השמינית בתפלת שמונה עשרה, המלה "אתה" חוזרת שלש פעמים – פעמיים בנוסח (המלה השמינית מתחלת הברכה והמלה השמינית מסוף הברכה השמינית!) ופעם שלישית בחתימת הברכה:

רפאנו הוי' ונרפא הושיענו ונושע כי תהלתנו אתה והעלה ארוכה ורפואה שלמה לכל מכותינו כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה. ברוך אתה הוי' רופא חולי עמו ישראל

בכלל, כתוב בתניא שהפניה לה' לנוכח, "אתה", היא המלה הכי חזקה וטעונת גילוי אלקות לנוכח שיש בתפלה שלנו^[2]. החזרה שלה שלש פעמים ('חזקה') בברכת הרפואה, "רופא חולי עמו ישראל", ודאי משמעותית.

בברכות האמצעיות, אין עוד ברכה שהמלה "אתה" חוזרת בה שלש פעמים – חוץ מהאחרונה, ברכת "שומע תפלה": "כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפלת כל פה. ברוך אתה הוי' שומע תפלה". אחר כך בברכת ההודיה – לא בברכות האמצעיות – יש גם שלש פעמים "אתה". הכי הרבה הופעות של "אתה" יש בברכת תחית המתים, שבנוסף לשלש הברכות האמורות גם פותחת ב"אתה" – "אתה גבור… מחיה מתים אתה… ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה הוי' מחים המתים" – ד"פ "אתה", תופעה שאין כיוצא בה^[3].

יהודי פעמים "אתה"

בכל ברכה יש "אתה" בחתימה, וברוב הברכות יש עוד פעם. יחידת הברכות האמצעיות, שהן בקשות, מתחילה ב"אתה" – "אתה חונן לאדם דעת". סך הכל בכל תפלת שמונה עשרה – תשע עשרה ברכות, יחד עם ברכת "ולמלשינים" – יש לה פעמים "אתה". לה היינו י-ה במילוי יודין – יוד הי, אותיות יהודי. מיהו יהודי? מי שאומר "אתה" לה' לה פעמים בתפלה. זו התבוננות של הכנה לתפלה בכלל, וליום התפלה היום בפרט.

לה הוא כפולת 7 וגם אתה כפולת 7. לה ועוד אתה עולה אמת – 21 ברבוע, "אהיה אשר אהיה"^[4]. מה באמת הקשר? כתוב ש-אמת יוצאת מסדרה שמתחילה ב-7 – "כל השביעין חביבין"^[5], שלמות ההיקף – ואחר כך יש בה 7 במשולש, כח. אחר כך עושים אותה פעולה פעם שניה – המשולש של 28 – שהוא אתה. כך נוצרה סדרה שסכום רכיביה – 7 28 406 (35 ועוד 406) – הוא 441, אמת. מכאן נלמד שיהודי אמתי הוא האומר "אתה" באמת.

כח הרפואה

במלה אתה שתי סגולות: הראשונה, שכבר הזכרנו, שהיא משולש של כח^[6]. צריך להוסיף ש-אתה במספר סדורי גם עולה כח. כח הוא גם מספר התבות בברכת "רפאנו" לפי הנוסח שלנו, נוסח האריז"ל, כך שניתן לצייר אותה בצורת משולש – השורה התחתונה, סוד המלכות (בשבע השורות), היא כל החתימה:

התופעה הזו מדגישה ש"אתה" קשור לרפואה – שהכוונה של "שפכי כמים לבך נכח פני א-דני"^[7], בבחינה "אתה" (פניה לנכח)^[8], היא להגיע למקור הרחמים ו"לבקש רחמים בשמחה" (לשון כ"ק המהרי"ל בן הצ"צ בעת מגפה), להמשיך רפואה לעולם. ורמז: נכח-אתה במילוי – נון כף חית אלף תו הא (1147) עולה "שפכי כמים לבך נכח פני א–דני" ועוד רפואה.

"אתה" מוצא חן

הסגולה השניה, ש"אתה" עולה ז פעמים חן, "ונח מצא חן בעיני הוי'"^[9]. לה פעמים "אתה", כפולת חן, רומז לפסוק "חן חן לה"^[10]. לה פעמים "אתה" רומזות ל-לה תבות של פרשת "ויכֻלו", פרשת שבת בראשית, היום שבו "ונח מצא חן בעיני הוי'", "באת שבת באת מנוחה [נח–חן] כו'"^[11].

יהודי מוצא חן בעיני ה' כאשר הוא יוצא מעצמו לגמרי ופונה אליו יתברך "אתה", כאילו רואהו זהו סוד "צאינה וראינה"^[12] – 'צא אני וראה אין', כפי שפרש אדמו"ר הזקן^[13]. גם כשיהודי פונה אל החבר "אתה", מתוך אהבת ישראל אמתית, הוא יוצא מעצמו לגמרי וזוכה לראות בחבר את ה"חלק אלוה ממעל ממש"^[14] שבו.

ה' אומר "וחנתי את אשר אחֹן ורחמתי את אשר ארחם"^[15], מציאת חן מעוררת רחמים, ואין מה שמוצא חן ומעורר רחמים יותר מהפניה "אתה". לכן המלה "אתה" חוזרת שלש פעמים בברכת "רפאנו". גם ניקוד שם הוי' דברכת "רפאנו" הוא חולם (לשון החלמה) – ניקוד התפארת (ממנה נמשכת הרפואה) שפנימיותה רחמים.

אתה-אתה-אתה – שלמות הבריאה-הבריאות

אמרנו שכל "אתה" הוא ז"פ חן ואם כן שלש פעמים "אתה" בברכת רפאנו הם כא פעמים חן, שהוא גם חצי חן פעמים מב – המספר הראשון שהוא גם כפולת חן וגם כפולת מב, שני מספרים שהם מהחלוקות העיקריות של מאה. מב הוא ג ידות, ויחד עם חן עולה מאה, וכפול חן חלקי שנים – המספר הראשון שכפולה של שניהם – הוא ג"פ אתה.

אם נחלק בצורה אחרת, ג פעמים אתה עולה ו פעמים ברא. התורה פותחת "בראשית ברא" (בגימטריא "נחש נחשת"^[16]). את המלה "בראשית" דורשים כ"ברא שית"^[17] ואנו מפרשים שבמלה "ברא" יש "שית" – ששה בארמית – צירופים, המתחילים, לפי הסדר, מ"ברא" (המלה הבאה). אחר כך יש עוד חמש מלים בפסוק, "אלהים את השמים ואת הארץ", כנגד חמשת צירופי "ברא" הבאים^[18].

"ברא" היינו בריא – בריא, שלם ושמח. שלשת ה"אתה" שאנחנו אומרים בתפלה – מי שעוד לא התפלל מנחה ועכשיו יתפלל יכול לנסות לזכור כוונה זו, שאומר ג"פ "אתה" לנוכח ה' – כוללים את כל ששת צירופי ברא. כל "אתה" הוא ברא–ברא, וג"פ "אתה" היינו כל צירופי ברא – סוד "בראשית", ברא–שית – היינו כל האפשרויות, מכל הכיוונים, לראות איך הכל שלם, הכל בריא. אתה בריא – אין את ההיפך בכלל. הכל טוב בתכלית. כשמזהים ש"אתה" עומד מאחורי כל המציאות – שהאין האלקי מהווה את הכל – מבינים שהכל טוב, וזהו הכח להתרפא מכל מחלה. זהו עיקר הסוד שלומדים באגרת הקדש "להשכילך בינה"^[19] – לראות את האין האלקי שמהווה את הכל וממילא לדעת שהכל טוב.

ב. "אתה נורא אתה"

יחוד יראה–נורא

בתהלים עו^[20] יש פסוק עם כפל המלה "אתה" – "אתה נורא אתה ומי יעמד לפניך מאז אפך"^[21]. לפי פשט, "נורא" כאן הוא לשון יראה, כמו שדברנו אתמול על 'איום ונורא', כמודגש ב"מאז אפך" בסוף הפסוק. אך "נורא" הוא גם מדת הרחמים, כי זו מדת יעקב, כפי שרואים בהקבלה של "האל הגדול הגבור והנורא" ל"אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב". מדת יעקב היא רחמים, ובפרט רפואה היא מתפארת (פאר אותיות רפא, כנ"ל).

הסברנו הרבה פעמים^[22] שאצל הבעש"ט יסוד גדול בעבודת השי"ת – שני רק ליסוד של הכנעה-הבדלה-המתקה – הוא יחוד יראה-נורא^[23], אותו הוא לומד מיעקב אבינו בו נאמר "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה"^[24]. "נורא" היינו החפצא (האובייקט), גילוי הסוכ"ע, ו"יראה" היינו הגברא (הסובייקט), גילוי הממכ"ע, וצריך לייחד ביניהם^[25].

הביטוי הוא "אתה נורא אתה". כמו שהסברנו, "אתה" היינו לצאת לגמרי מהגברא, מהאני שלי, כמו "צאינה וראינה" – לצאת מהאני שלי ולראות את האין האלקי. אז מרגישים "מה נורא המקום הזה", גילוי של בית המקדש בו שופכים את הלב לפני ה'. החויה הזו מאד מודגשת בביטוי "אתה נורא אתה".

למה חוזרים על "אתה" פעמיים? בפשט מסביר האבן עזרא שבא לומר ש"אתה נורא" לבדך ("אתה נורא" ורק "אתה") – אין עוד "נורא", ובעצם אפשר לפרש שאין עוד "אתה". כמו שאמרנו לעיל, שגם כאשר אני אומר "אתה" באמת לחבר שלי – אני אומר זאת לניצוץ האלקי שלו. כל פניה ושעיה אמתית לזולת היא לה' – "שויתי הוי' לנגדי תמיד"^[26], תמיד אליו ורק אליו אני אומר "אתה"^[27]. הדבר מודגש בחזרת ה"אתה" ב"אתה נורא אתה" – כך יוצא מהאבן עזרא.

"אתה נורא אתה… מאז אפך"

יש רמז יפהפה בפסוק: יש בפסוק חמש פעמים א, "אתה נורא אתה" – א בתחלת מלה, בסוף מלה ושוב בתחלת מלה. בסוף הפסוק יש עוד ביטוי, שתי מלים – "מאז אפך" – עם שתי אותיות א.

אם רוצים להמתיק את "אפך" אפשר להסביר את "מאז אפך" בדרך מליצה קצת. כמובן, אפשר לפרש "אפך" באופן חיובי, אבל אפילו אם "אפך" הוא משהו שלילי – נפרש "מאז אפך", פעם ("מאז") היה "אפך", אבל כעת כבר ממותק, הפך מחשך לאור וממרירו למיתקא. אז "אף" גם מתפרש חיובי, אמונה-פשוטה, או שאר הרמזים החיוביים שיש לנו בתבת "אף"^[28] (כידוע שמורנו הבעש"ט נהג לומר 'אף' באופן תדיר^[29]).

בכל אופן, הפלא שהחשבון של "אתה נורא אתה… מאז אפך" – חמש המלים עם ה-א – עולה אתה–אתה–אתה (כלומר, "נורא… מאז אפך" עולה בדיוק אתה – משולש כח–יחי^[30], כנ"ל). סה"כ שלש "אתה" שיש בברכת הרפואה!

רפואה וישועה

בין "אתה נורא אתה" ל"מאז אפך" כתובות שלש מלים בלי א – "ומי יעמֹד לפניך". "ומי יעמד לפניך" עולה שע – סוד שע נהורין, זהו גילוי אור הפנים^[31], ממנו נמשכת הישועה. איך נסביר בפנימיות את שלש המלים "ומי יעמֹד לפניך"? "מי" היינו אמא, "מי דקיימא לשאלה"^[32], בינה. "ומי יעמד" – הבינה עומדת, וכתוב שעמידה בחכמה^[33]. "לפניך" לשון פנים – כבר כתר. כלומר, הביטוי מוסבר בצורה פשוטה ויפה כעלית הבינה לשרשה בכתר, ושם לראות את הפנים – שע נהורין, הגימטריא של כל הביטוי.

ברכת הרפואה פותחת "רפאנו הוי' ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה" – רפואה הולכת יחד עם ישועה^[34]. גילוי אור הכתר, לגמרי למעלה מטעם ודעת – מהסובב, מהעצמות – הוא ישועה. גם גילוי של "פנים אל פנים"^[35], כמו שה' דבר עם משה – לנוכח, "אתה" – הוא גילוי אור הפנים, גילוי שע נהורין, לשון ישועה.

הפסוק אומר "רפאני הוי' וארפא"^[36], אבל חז"ל תקנו במטבע התפלה לומר בלשון רבים, "רפאנו הוי' ונרפא" – "ונרפא" בדיוק אותיות "רפאנו". "רפאנו הוי' ונרפא" עולה בדיוק 700 (שת), ויש בו 14 (דוד) אותיות, כך שממוצע כל אות הוא 50. כתוב^[37] שהרפואה נמשכת משער ה-נ – חולה עולה מט, חסר לו שער ה-נ, וצריך להמשיכו בשביל רפואה. הבקשה ששער הנון יתייחד עם נתיב ה-לב וממילא יקבל המזל העליון מהדיקנא עד לאור הפנים של הכתר.

ב"הושיענו ונושעה" יש 13 אותיות, וגם כאן יש ממוצע לכל אות – חיים. רואים ש"רפאנו הוי' ונרפא" הוא על בסיס 7 (כפי שמספר המלים בכל הברכה, כח, הוא משולש 7, כנ"ל) ו"הושיענו ונושעה" על בסיס 13, וכפי הכלל הידוע אצלנו המשמעות היא שברפואה יש משהו נקבי (רפואה היא לשון רפיון, כאשר דגש ורפוי הם יחסית זכר ונקבה) ובישועה משהו זכרי (שייכות ל-יג מדות הרחמים של הכתר, יג תיקוני דיקנא).

"אנא… נא"

רבי נחמן מברסלב מסביר^[38] שכדי שהרופא יצליח לרפא, כדי ש'העסק יעבוד'^[39], נדרש קודם פדיון נפש – צריכים לחולל המתקת דינים בשרש כדי להצליח לרפא בפועל. המתקת הדינים בשרש היא בעצם ישועה, גילוי שע נהורין, כנ"ל. היחס הזה מופיע בפסוק העיקרי בפרק קיח בתהלים^[40] – פרק בהלל – "אנא הוי' הושיעה נא, אנא הוי' הצליחה נא"^[41]. רואים שקודם צריך ישועה – שהיא בעצם המתקת הדין בשרש – ואחר כך הצלחה, שמה שתעשה בפועל, איזה אמצעי שתנקוט בו, יעבוד ויצליח. לפני ההצלחה צריכה להיות ההמתקה, וכאן ההמתקה היא הפדיון – הישועה. לאור זאת נדרוש על הפסוק שלנו, "אתה נורא אתה וגו'":

הביטוי העיקרי שלנו, "אתה נורא אתה", הוא ראשי תבות אנא. אפשר לכוון "אתה נורא אתה" כשאומרים אנא – אם יש תודעת אנא, "אתה נורא אתה", ממילא תהיה ישועה ואחר כך ההצלחה, "אנא הוי' הושיעה נא, אנא הוי' הצליחה נא". עוד יותר מכוון, אם נצמצם כל מלה ב"אתה נורא אתה" במספר קטן אחרון הם יהיו 1-5-1, א–נ-א במספר קטן! אין לזה שום הכרח. את ה"נא" שאומרים בסוף כל ביטוי אפשר שוב לדרוש כ"נורא אתה", או – ביטוי שהופיע קודם בפרק – כ"נאור [אותיות נורא, אך בהמתקה גלויה כמובן] אתה"^[42].

אם 'נפתח' כך את ה"אנא… נא" שבפסוק, הבטוי ה'מורחב' שנקבל הוא 'אתה נורא אתה הוי' הושיעה נאור אתה' ו'אתה נורא אתה הוי' הצליחה נאור אתה', כאשר בכל חלק של הפסוק יש שלש פעמים "אתה", הסוד בו פתחנו. רק כדי שזו נראה שכוונה יפה ומעוררת – לא רק שמעוררת התפעלות אצלנו, אלא מעוררת רחמים אצל ה' – נחשב את הכל: 'אתה נורא אתה הוי' הושיעה נאור אתה, אתה נורא הוי' אתה הוי' הצליחה נאור אתה' עולה בדיוק עשר פעמים (שלמות, פרצוף שלם) אתה! פלאי פלאים. יש כאן בפירוש ו פעמים אתה, והשאר עולה ד פעמים אתה. בכוונה זו כל הפסוק אומר "אתה" – כמו הדודעל'ה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב.

היות ש-אתה עולה ז פעמים חן, כנ"ל, אז י פעמים אתה עולה ע פעמים חן – כנגד שבעים הפעמים שהמלה "חן" נזכרת בתנ"ך. זו כוונה שראויה להכתב בהקדמת הספר "שבעים פני חן"^[43].

סדרת הנקודות האמצעית של "נורא"

אם כבר, מה מיוחד במלה "נורא" (שהיא גילוי העצמות, כנ"ל)? נורא–נאור הוא 257, מספר ראשוני, שהנקודה האמצעית שלו היא "הוי' הוא האלהים" (עונג מלא, כמו שכתב רבי לוי'ק). הנקודה האמצעית של 129 היא 65, שם א–דני ("שפכי כמים לבך נכח פני א-דני"^[44]). הנקודה האמצעית של 65 היא 33 – "גל עיני ואביטה"^[45]. הנקודה האמצעית של גל היא טוב (המלה ה-גל מתחלת התורה). אם כן, נורא יוצא מ-טוב, הוא הכי טוב. הנקודה האמצעית של טוב היא ט – אות הטוב, כמו שכתוב בזהר, "טוביה גניז בגוויה"^[46]. הנקודה האמצעית של ט היא ה – או ה חסדים או ה גבורות, אבל ה גבורות ממותקות. הנקודה האמצעית של 5 היא 3 ושל של 3 היא 2.

למה אמרנו את כל זה? כי זו הסדרה העיקרית של 'נקודה אמצעית' – מתחילה מהמספר הזוגי הראשון, 2. כל המספרים בסדרה זו, עד אין סוף, קשורים ל-2 – שיכול להיות ה-ב רבתי של "בראשית", כמו שנסביר בהמשך, גם ענין של "בראשית ברא" שכבר אמרנו שהיינו בריאות בשלמות, תכלית כוונת מעשה בראשית.

בכלל, כל המספרים האלה קשורים – מ-2, ה-ב של בראשית, מגיעים ל-טוב, שכל מעשה בראשית הוא טוב, החל מ"וירא אלהים את האור כי טוב"^[47]. דברנו על הביטוי הראשון החשוב ב"להשכילך בינה" – "אמונה אמיתית ביוצר בראשית" – אך לא אמרנו ש"אמונה אמיתית" עולה "וירא אלהים את האור כי טוב". יש שתי אותיות מיוחדות במע"ב – ב רבתי דבראשית ו-ה זעירא ד"בהבראם", שתיהן כאן בסדרה. מגיע מ-2 דרך כל המספרים שאמרנו עד "נורא" – יש משהו נורא בסדרה המיוחדת והיסודית הזו.

המלה "נורא" אומרת לנו לחפש את הנקודה האמצעית, וב'עבודה' הנקודה האמצעית היא נקודת הטוב – בכל דבר יש נקודה פנימית של טוב. גם בנקודה האמצעית שהיא כאילו חלל הצמצום – ה' צמצם את אור אין סוף בנקודה האמצעית שלו – ודווקא שם שרש הטוב, "טוביה גניז בגוויה", וזה "נורא" שהוא באמת "נאור".

חבור ט המספרים נורא–נאור – 2, 3, 5, 9, 17, 33, 65, 129, 257 – עולה 520, כ"פ הוי', י"פ בן, ח"פ א–דני (= "שפכי כמים [לבך נכח פני א-דני]"^[48]). יש תשעה מספרים אבל הם נותנים מנין של בנים. זו כוונה טובה, אם לא זכית היום להתפלל במנין המספר הזה הוא סגולה של מנין, ובעיקר – סגולה שתזכה לעמוד לפני ה' בתפלה ולקיים "שפכי כמים לבך נכח פני א-דני".

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• בברכת "רפאנו" אומרים לה' "אתה" שלש פעמים.
• הפניה לה' "אתה" – לנוכח – היא עיקר התפלה. באמירת "אתה" יוצא היהודי מעצמו, במסירות נפש, ופונה אל ה'.
• בתפלת שמו"ע אומרים יהודי (לה) פעמים "אתה" – יהודי הוא מי שיודע לומר "אתה" באמת!
• גם אמירת "אתה" לזולת היא פניה לחלק האלוקי שבו.
• אמירת "אתה" מוצאת חן ומעוררת רחמים – זהו מקור הרפואה.
• ג"פ אתה עולה ו"פ ברא – כשאומרים "אתה" מגלים כיצד הבריאה שברא ה' היא בריאה ושמחה.
• יחוד יראה-נורא הוא היכולת לצאת מהאני ולהשתאות מול ה"אתה" הנורא – בסוד "אתה נורא אתה".
• רפואה והצלחה דורשות ישועה, גילוי אור פני מלך, בסוד "אנא הוי' הושיעה נא, אנא הוי' הצליחה נא".
• "אנא… נא" רומז ל"אתה נורא אתה… נאור אתה", ביטוי שכולו "אתה".