נגינה

 מכון גל עיני ט אדר תשסט

ה“רצוא ושוב” של אדמו“ר הזקן

אחד מעשרה ניגונים של אדמו”ר הזקן הוא מה שהיה שר כשהיה הולך בבית, עולה ויורד במדרגות – “כאיל תערוג על אפיקי מים, והיו לטטפת בין עיניך” (אדמו”ר הזקן לא היה מדבר, אלא רק שר, גם כשדבר עם אנשים וגם בינו לבין עצמו). מה הקשר? המשפיעים (הרש”ג) הסבירו לתלמידים שזה ה”רצוא ושוב” של אדמו”ר הזקן. “כאיל תערוג על אפיקי מים” הוא “רצוא” ו”והיו לטטפת בין עיניך” הוא “שוב”.

תפלין כמצות בעלי תשובה

לעניננו, ההסבר ש”והיו לטטפת בין עיניך” הוא “שוב” על מנת להשלים את המציאות הולך טוב מאד עם “שלום” – להמשיך את האור האלקי למציאות. זו גם מהות התורה, שכולה באה לעשות שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה – “יעשה שלום לי, שלום יעשה לי”. הפירוש של “ישא הוי’ פניו אליך” הוא נשיאת עון, בפשט. “יאר הוי’ פניו אליך” עדיין שייך צדיקים, ומי שעושה “אתהפכא” זה “ויחנך” – אתהפכא חשוכא לנהורא. אבל בעלי תשובה – שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקומם – הם “ישא הוי’ פניו אליך”. כדי לתקן את מה שהאדם עשה – לתקן מה שנשבר, דוקא הציץ בסכנת שבירה (כי יש לו אורות דתהו), יש סוגיא כזו[יב] שהציץ נשבר (שאזי אינו מרצה).

אחרי כל ה”ושננתם וכו'” שהכל צדיק – שלומד תורה כל הזמן, “לא פסיק פומא מגירסא”, בשביל מה תפלין? זה קשור למאמר כאן, שזה אחד שאין לו פנאי ללמוד תורה. קודם כתוב “ושננתם”, ואחרי הפסוק הזה הוא מתחיל לבכות – “אין לנו פנאי”. אני אומר שמע ישראל, קורא קורא ומכוון, אוהב את ה’, אבל כתוב “ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך”, “והגית בו יומם ולילה”, “ודברת בם ולא בדברים אחרים”. מי שרציני מתחיל לבכות כאן (אם ראית אנשים שלא בוכים – לא רציניים), “אין לנו פנאי”, אז ה’ אומר “וקשרתם לאות על ידך”, “הניחו תפלין ומעלה אני עליכם כאילו יגעתם בתורה יומם ולילה”.

אם כן, יש פשט בתפלין שזה תשובה, כל מה שבא “במקום” הוא תשובה (“במקום שבעלי תשובה עומדים”). יש תורה ויש “במקום”, וכל “במקום” הוא תשובה. יש מאמר שעל תשובה נאמר “אין מוקדם ומאוחר בתורה” – יש זמן ‘במקום’. “ולבבו יבין ושב ורפא לו” – התשובה היא בלב. התורה היא במח. השאלה מה יותר חשוב – התורה שלומדים, שהיא בעיקר בשכל, או התשובה שעושים, שהיא בעיקר בלב. רבי יוחנן שסובר שמדרגת הצדיקים גבוהה יותר ממדרגת הבעלי תשובה שייך לבחינה של “מח שליט על הלב”, אבל רבי אבהו (תלמידו, ופלא שפוסקים כמוהו) סובר שבעלי תשובה גדולים מצדיקים, שייך לבחינה של “פנימיות הלב שליט על המח”.

כדי להגיע לשם צריך לקיים “וקשרתם לאות על ידך”, ובזכות זה “ישא הוי’ פניו אליך”. כאן צריך הסבר עמוק, ש”וקשרתם לאות על ידך” הוא תשובה, להגיע לפנימיות הלב, וזה מה שמעורר “ישא הוי’ פניו אליך”, ואח”כ תכלית השלמת כל הכלים הנשברים וכל העולם בכלל היא “והיו לטטפת בין עיניך”, תפלין של ראש, התורה עושה שלום. זו התורה החדשה של המשיח, אחרי שהוא בא לאתבא צדיקיא בתיובתא – קודם תפלין של יד ואחר כך תפלין של ראש. שלום = “הוי‘ ימלך לעולם ועד“. “לםרבה המשרה ולשלום אין קץ”.

[הרב אמר לדוד שפירא שיהיה אח גדול טוב, ושאל כמה דוד יש ב-יוסף חיים? 16 (משיח במ”ק). אם יש עוד דוד זה כבר טוב. 16 פעמים 14 זה ז פעמים לב – כל מדות הלב. כמו שאמרנו, יש לב שהוא למעלה הרבה, החל מחפץ חסד.]

ניגנו “כאיל תערוג על אפיקי מים, והיו לטוטפות בין עיניך” (יש עוד גירסא) ו”שיר המעלות”.