זוגיות

מכון גל עיני

היום יום ה’ תמוז, היום של מעשה מרכבה הכתוב בתנ”ך בפרוש. בחג שבועות אנו קוראים בתורה על מתן תורה בהר סיני – ובהפטרה אנו מפטירים מיחזקאל פרק א’ פסוק א’ את “מעשה מרכבה“: “וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים וגו'”, כך מתחיל החזיון שרואה יחזקאל הנביא והנקרא “מעשה מרכבה“. השיעור נאמר בכפר חב”ד.

ה’ תמוז – כאמור, זה קרה “בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ” כלומר, בחודש הרביעי, חודש תמוז, ביום החמישי לחודש – יום ה’ בתמוז! ואם כן, היום הזה נקרא היום של מעשה מרכבה – ואין יותר פנימיות, “נשמתא דאוריתא“, חסידות – מאשר היום הזה – היום של מעשה מרכבה! ואם כן, יש גם חיבור ישיר בין יום זה לבין מתן תורה. נמצא איתנו כאן חתן – ויש לומר שחתונה זה כמו מתן תורה: “צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ“. ואומרים חז”ל: “בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ” – זה מתן תורה!

כידוע, בתוך התורה גופא אנו קוראים על “מעשה בראשית” בפרשת בראשית – ועל “מעמד הר סיני” בפרשת יתרו. כתוב שהיחס בין שני ארועים אלו הוא היחס שבין “מעשה בראשית” ל”מעשה מרכבה“.

“מעשה בראשית” הוא בריאת שמים וארץ ואילו “מעשה מרכבה” זה מתן תורה בהר סיני שזה “רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ“! וכאמור, לאחר הקריאה והשחזור של מעמד הר סיני – בחג השבועות – מפטירים במעשה מרכבה שראה יחזקאל הנביא!

הכל יחסי – האריז”ל מסביר ש”הכל יחסי“, הכל זה לפי ערכין כלומר, שהקבלה שנתגלתה לפני האריז”ל, קבלת הרמ”ק – זה עדיין בגדר “מעשה בראשית“. ומה שאני מגלה, אומר האריז”ל, זה כבר “מעשה מרכבה“! וצריך לומר שכך גם הלאה: כל מה שהיה עד החסידות זה עדיין “מעשה בראשית” ואילו החסידות, שבאה אחרי האריז”ל, זה כבר “מעשה מרכבה“! ואם כן, תמיד הגילוי האחרון, החדשות האחרונות – זה בחינת “מעשה מרכבה” לגבי כל מה שקדם שזה בחינת “מעשה בראשית“. וכך גם לגבי “תורה חדשה מאתי תצא” – שזאת תורת משיח, לו אנו מחכים שיתגלה בכל יום. וכאמור, המשיח יגלה לנו תורה חדשה – וזה “מעשה המרכבה” האמיתי שאין מגלים אותו עד הרגע הנכון!

וכאמור, החתונה של כל אחד ואחד – זה “מעשה מרכבה” לגבי כל מה שהיה קודם! כל זמן שאדם הוא לבד, “לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ” – הוא עדיין חלק מ”סדר ההשתלשלות” של מעשה בראשית! ברגע שהוא בא להקים בית בישראל, והבית הוא בחינת “מקדש מעט“, “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם! ושוב, בונים מקדש מעט ופועלים מעשה מרכבה, יחוד וזיווג. ושוב, הפשט של “מעשה מרכבה” – זאת חתונה של חתן וכלה, והמרכבה הכי גדולה – זאת החתונה בין הקב”ה לבין עם ישראל! וכאמור, כל מה שהיה קודם – זה בגדר “מעשה בראשית“.

ושוב, ה’ בורא את כל אחד ואחד בפני עצמו ועד שהוא מתחתן – הוא חלק ממעשה בראשית. אבל, כאשר הוא הולך להתחתן – אמור להיות כאן חיבור של שנים, חתונה, הרכבה! וכאמור, היום זה ה’ תמוז, הוא היום בו התגלה ליחזקאל הנביא “מעשה מרכבה“: “בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ“!

מאד מענין סדר הענינים בפסוק: “וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים“. “בָּרְבִיעִי” – היא המילה הרביעית בפסוק; “בַּחֲמִשָּׁה” – היא המילה החמישית. מאד מאד מכוון ומדויק. כאמור, היום מתחיל יחזקאל = יוסף, את ספר הנבואה שלו הפותח ב”מעשה מרכבה” וממילא, צריכים אנו להתחזק!

נהר כבר – “וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר” – הנבואה שייכת בעיקר לארץ ישראל – ועל הנהר מתחברת קדושת הארץ גם לגולה – שהרי מערכת המים מחברת יחד את כל חלקי העולם כמו שמערכת הדם בגוף מחברת את כל אבריו. ולכן, אותם נביאים שהתנבאו מחוץ לארץ ישראל זכו לזאת על המים. וכן, זכו כל ישראל למראה הנבואה על ים סוף: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ” – ומביא רש”י: ראתה שפחה על הים וגו‘. וכאמור, שם, “עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים“. כך מתחיל הנביא יחזקאל לתאר את “מעשה מרכבה“!

הרמז הוא שהכל תלוי באמונה – ובמיוחד נבואה, ובמיוחד נבואה בגולה – כמו הנביא יחזקאל שמקבל את נבואתו בגולה על נהר כבר! ואם כן, הכלי לקבלת הנבואה – היא רק אמונה פשוטה. דבר זה מרומז בלשון הפסוק: “נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים“, ר”ת אמונה! בזכות מה מגיעים למדרגות של נבואה? בזכות אמונה, אמונה פשוטה ומוחלטת בביאת המשיח תכף ומיד ממש! ושוב, בזכות האמונה “נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים“!

“וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה” – אני זו המלכות, “שכינתא בגלותא“. ושוב, האני הזה הוא בתוך הגולה על נהר כבר.

מזל טוב – ישנו רמז מאד יפה הרומז שיום זה הוא מתאים ביותר לערוך בו חתונה. כידוע, בחדשי החורף ישנם שינויים במספר ימי החודש, וכן ישנו גם חודש העיבור. לעומת זאת בחדשי הקיץ, החל מראש חודש ניסן, הקביעות נשמרת כלומר, אין שינויים בחודשי הקיץ! ואם כן, היום, ה’ תמוז – הוא היום ה‑94 מראש חודש ניסן כלומר, הוא יום ה‑94 = מזל טוב מראשית חודש האביב. וכן, במספר זה, 94 = וַיִּבֶן י‑ה‑ו‑ה, נפתח תאור החתונה הראשונה: “וַיִּבֶן י‑ה‑ו‑ה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם“. ושוב, יום ה’ תמוז הוא יום של מזל טוב – מזל טוב ליהודים, מזל טוב לזוג שעומד להתחתן היום. זהו יום ה”מזל טוב” של השנה!

כאשר הרבי היה כותב ברכה לחתונה היה חוזר פעמיים: מזל טוב, מזל טוב. תופעה זאת באה לרמז – שלכל יום ישנו היום המקביל אליו לפי מעגל השנה. כאשר מסתכלים “פנים בפנים” במעגל השנה: פנים = 180 ועוד פנים = 180. ואם כן, 180 מעלות מציין חצי מעגל, ופעמים 180 – זה כבר מעגל שלם בן 360 מעלות שהם גם 360 ימים ימי השנה – הממוצע בין שנת החמה לשנת הלבנה. כלומר, לכל יום ישנו היום המקביל אליו בחצי המעגל הנגדי. כמו כן, פנים = 180 = חל”ק אלו”ה = ממע”ל! וכן, פנים ﬩ פנים = חלק אלו”ה ממעל = 360 = שכם.

ואם כן, לגבי החתן והכלה יום זה הוא יום של “פנים בפנים” – פני חתן ופני כלה! ושוב, כמו שיש במעגל השנה יום ה’ תמוז, שהוא יום ה”מזל טוב” – כך, בחצי מעגל השנה הנגדי, ישנו עוד “מזל טוב” – הוא המזל טוב של יום ה’ טבת – יום ה”דידן נצח“, שלנו נוצח – היום בו זכה הרבי במשפט על הספרים! ושוב, בפנים של הקיץ הוא יום “מעשה מרכבה” ובפנים המקבילות של החורף הוא יום ה”דידן נצח” – מזל טוב, מזל טוב!

מעשה מרכבה

ישנם כמה וכמה פרושים בקבלה הראשונה הבאים להסביר מה זה “מעשה מרכבה“. כל שיטות הראשונים לגבי מעשה מרכבה – כולן קשורות עם הרכבת אותיות. כלומר, לצרף ולהרכיב יחד אותיות, שנקרא “חכמת הצרוף” ולעשות מילים! בדרך כלל כתוב, שמעשה בראשית זה להתבונן בכל אות בפני עצמה. ושוב, להתבונן בכל אות בפני עצמה זה נקרא “מעשה בראשית“! אך ברגע שמצרפים יחד מספר אותיות – זה כבר נקרא “מעשה מרכבה“, זה הכלל הגדול!

רל”א שערים – צרוף אותיות זה כמו זיווג – שהרי כאשר ישנה רק אות אחת אזי, “לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ“. אפילו שיש לו נשמה אלוקית, הוא חלק אלוקה – אבל “לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ“, צריך עוד אחד, “אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ“! (ראה מש”ה חלק ד’ – “סוד חכמת הצרוף”) ושוב, זהו הכלל, ש”מעשה בראשית” הוא תמיד יחידות, אחד אחד – ואילו “מעשה מרכבה” זה להרכיב ולחבר את השנים יחד! ההרכבה מתחילה מהמושג רל”א שערים בו מדובר על צרופי שתי אותיות, זו עם זו – כמו שמסביר ספר יצירה!

שער, הוא צרוף שתי אותיות, ומהוה בעצם את ראשית המשמעות בלשון הקודש. כל צרוף שתי אותיות אפשר לצרף “פנים ואחור“: אב ; בא! באלף בית יש כ”ב = 22 אותיות – וכאשר אנו מחשבים כמה צרופים בדרך פנים נוכל לצרף – הרי הם רל”א = 231 צרופים של שתי אותיות שונות והם הנקראים “רל”א שערים“! כאשר מצרפים את השערים בדרך “פנים ואחור” יש בדיוק כפלים שערים: 462 = נתי”ב שערים!

שורשים

כל שורש ושורש בלשון הקודש – הוא צרוף של שלוש אותיות – וכל שלוש אותיות ניתן לצרף בשישה צרופים, ובלשון ספר יצירה: “שלוש אבנים בונות שישה בתים“! ואם כן, אם יש לנו שלושה, “שלושה שותפין באדם אביו ואמו והקב”ה“, שאצלנו כאן הם החתן והכלה והקב”ה – אז כבר יש שישה בתים. כלומר, בדירת הזוג הצעיר צריך שיהיו לפחות שישה חדרים! רבי אברהם אבולעפיא, מראשוני המקובלים מסביר את מאמר הזהר: “בראשית – ברא שית” כלומר, ברא שש והפשט: ברא עולם בשישה ימים!

ברא שית – מסביר רבי אברהם אבולעפיא שאותם שישה הם, ששת הצרופים היוצאים משלוש יחידות, כלומר, הצרופים היוצאים משלוש אותיות השורש! ואומר, ש”בראשית“ = 913 = שלשה דברים יחד – ר”ת שד”י! ושוב, על ידי “שלשה דברים יחד” בכל הצורות – בוראים ששה דברים! ששה דברים = בית המקדש, וביחד עם שלשה דברים = כד צירופי חכמה (“בראשית” ת”י “בחוכמא”), “בחכמה יבנה בית“.

ואם כן, אנו מסתכלים בתורה, בלשון בקודש: “אסתכל בתורה וברא עלמא“, ומחפשים מילים, שורשים – שכל צרופיהם הם שורשים המופיעים בתנ”ך, כלומר שהם בעלי משמעות בלשון הקודש. והנה, ישנם רק שבעה שורשים, בני שלוש אותיות שלהם שישה צרופים בעלי משמעות! הראשון ביניהם הוא השורש “בכר“! (בלשון הקבלה, ע”פ אלף בית אי”ק בכ”ר וגו’ – זה נקרא חכמה דאריך). נבחן את ששת הצרופים היוצאים מהשורש “בכר“: א – בכר – “כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל“. ב – ברך – לשון ברכה, שהרי התורה פותחת באות ב, לשון ברכה. ברגע שאנו דורשים, מעבר לאותיות את המשמעות כאן – אנו כבר מתחילים לעסוק במעשה מרכבה, בתוך מעשה בראשית. שהרי, אפשר להתיחס לכל התורה כולה כמעשה מרכבה.

הכלל הוא, ששלוש אותיות השורש הן כנגד חב”ד, ואילו ששת הצרופים היוצאים מהשורש הם כנגד ו’ המידות חג”ת נה”י.

הספירות ופנימיות הספירות

ואם כן, אנו רואים שצרופים כאן זה ממש מעשה מרכבה: יחזקאל ראה את מעשה מרכבה על נהר כבר – כנגד המידות הוד ויסוד! וכן, ישנם שם שני סיפורי מרכבה – כאשר במקום השור שבסיפור הראשון מופיע בסיפור השני כרוב! ושוב, רק בסיפור המרכבה מעורבים שלשה צרופים שונים של השורש בכר. ואם כן, יש כאן איזה משחק אלוקי של צרופי השורש בכר – באותו פרק הנקרא מעשה מרכבה! וכאמור, גם מעשה בראשית מתחיל עם אות ב לשון ברכה כלומר, ברכה זה המרכבה של בראשית!

שבעה שורשים – כאמור, ישנן בדיוק שבע קבוצות של שלוש אותיות שכל צרוף שלהן מהווה שורש בלשון הקודש המופיע בתנ”ך. פלא נוסף הוא שלכל אותן שבע קבוצות של שלוש אותיות ישנה אות משותפת – היא האות ר’. שבעת השורשים הם (לפי סדר הא-ב): בכר, בקר, חמר, חצר, עצר, ערש, פרש. נחזור – אמרנו שחתונה זה מעשה מרכבה. לפני החתונה היה הכל בגדר “מעשה בראשית” ואילו החתונה היא כבר “מעשה מרכבה“!

חתונה

שידוך מן השמים – זה שהזיווג, הוא “זיווג מן השמים” – זה בחינת נבואה! השדכן הוא הנביא ובכל אופן, בכל שידוך ישנה נבואה! הכלי לנבואה – זאת אמונה – וזה גם הכלי לזה שהנבואה תתקיים בכי טוב והוא שאמרנו: “נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים“, ר”ת אמונה! ושוב, אמונה שהשידוך מן השמים. ישנם הרבה פרושים של “אמונה” – ואחד מהם זה אמונה מלשון “אמינות“, “נאמנות“. כאשר באים להתחתן, העיקר זאת האמינות בין בני הזוג. מתוך האמונה המוחלטת ששידוך זה הוא שידוך מן השמים – אנו בונים בית נאמן יחד על בסיס האמינות בין שני בני הזוג! אמונה בשותף השלישי, בשכינה ששורה ביניהם כאשר זכו!

איך זוכים? זוכים בזכות האמונה הטהורה בקב”ה – שאז השכינה יורדת, “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם“!

“וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר” – נהר זה לשון נהירה, לשון משיכה. לעתיד לבוא כולם, כל הגויים, כל אומות העולם – ינהרו להר הקודש בירושלים, “נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית הוי’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם“. כאשר מביאים את הכלה אל החתן העומד תחת החופה – יש נהירה. וכאמור, נהירה זה לשון משיכה – שהרי אם אין משיכה אין כלום, אם אין נהירה אין כלום. וכאמור, הנהר צריך להיות “נְהַר כְּבָר“! מה זה כְּבָר? יש בזה שני פרושים, ואחד מהם הוא כבר מלשון כבר היה מעולם, “כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים“! תמיד היה כך. הפרוש השני הוא כְּבָר מלשון “כביר” – “הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס“. כביר זה בעל תוקף ועוצמה. גם “עתיק” בקבלה זה לשון תוקף, וגם לשון קדמות.

קדמות – אמרנו שיום זה, יום ה’ תמוז – מקביל ליום ה’ טבת – הוא יום ה”דידן נצח“. הכלל אומר “כל קדמון נצחי ואין כל נצחי קדמון“! קדמון נצחי ר”ת קן. זהו “קן צפור” – כך נקרא ההיכל בו יושב המשיח, משיח = קדמון נצחי! כמו כן, צפור = שלום כלומר, שבקן בו יקננו השנים, בבית נאמן בישראל שיקימו – ישרור שלום לנצח נצחים! והנה, שלום = לנצח נצחים!

תוקף – בארץ ישראל שואלים את החתן שנמצא תחת החופה: “מצא או מוצא“? כלומר, “מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵהוי’” או “וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה“! ואם כן, זה על דרך “וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה” כלומר, אם זה “מוֹצֶא אֲנִי“, לשון הווה – שכל מה שאני מחפש כאן ואני מוצא כאן זה רק תענוג חולף ואת טובת עצמי – אזי עדיין “אֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה” והצפוי לו הוא “מַר מִמָּוֶת” שאותו, הוא תולה, ובו מאשים “אֶת הָאִשָּׁה“. לעומת זה, כאשר הוא כבר “מָצָא אִשָּׁה [על נהר כבר] מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵהוי’ [הטוב]”. ואם כן, כאן זה “מָצָא אִשָּׁה“, לשון עבר. כלומר, אם אתה מאמין שהשידוך הוא מן השמים – אזי מצאת אותה בשורש המשותף לכם – מצא אשה, מקדמת דנא (כבר) – היתה מיועדת לך, היא החצי השני שלך מאז ומתמיד! אשה במילוי: אלף שין הא = “נהר כבר“. ב”כַּבִּיר” של הכלל ישנה נהירה, ישנה משיכה – אתה נמשך לשורש המשותף של העבר הרחוק. עם ישראל מתחיל מאברהם העברי, מתחיל מהאמונה והזיכרון של העבר הרחוק.

כזכור, אברהם הוא מעבר הנהר כלומר, הוא נוהר, הוא נמשך – לעבר הרחוק – לשורש הקדמון. אברהם נקרא “איתן האזרחי” כאשר אותיות איתן – הן האותיות של לעתיד לבוא – כלומר, אברהם הוא העתיד שבתוך העבר! האזרחי פרושו “עתיק“, “עתיק יומין” – הוא תושב ותיק בארץ והוא גם אזרח – שבהקדמת אות א של איתן פרושו: “אני עתיד לזרוח“! וכן, על אברהם נאמר: “מי העיר [-האיר] ממזרח“. וכן, נהר כבר של יחזקאל – לבטח קשור עם הנהר של אברהם.

נסכם עד כאן – היום ה’ תמוז, זה יום “מעשה מרכבה” של יחזקאל שענינו להוסיף התחזקות באמונה. צריך להתעסק במרכבה ולחבר שלושה. וכאמור, לגבי חתונה, השלושה הם: החתן והכלה והקב”ה – “שלושה שותפים באדם“!

שליחים – נספר כאן סיפור מהרבי: פעם אחת, בשנותיו הראשונות של הרבי, שאלו את הרבי לגבי השלוחים שהרבה לשלוח אלפי שלוחים לכל רחבי העולם. שאל אחד מהשלוחים ואמר שהרבי הקודם, שהתחיל את המבצע של שליחת שליחים, ממש התיחס ביחס אישי לכל אחד ואחד מהשלוחים ששלח. בתחילה היו יחידים ואח”כ התרבה מספרם – אך תמיד היה כל שליח ושליח אצל הרבי הקודם “כבבת עינו ממש“! הדבר היה מורגש – הוא קרב אותם, הכניסם לביתו, קרוב יוצא מן הכלל, גלוי לעין כל! ושוב, שליח זה אחד שחותם קבע – על כל החיים, על כל רגע של החיים. ואם כן, אחד כזה שהוא שליח נאמן של הרבי – הרבי הקודם מאד מאד קרב כל אחד ואחד מהם.

ושואל אותו שליח את הרבי: למה אצלכם אין רואים אותו קרוב – כמו שהיה הרבי הקודם מקרב את השלוחים ששלח? הרבי תמה על שאלתו ואמר: דע לך שלכל השלוחים שלי יש זרעא חייא וקיימא! לכל השליחים שלי יש ילדים!

ואם כן, מה זאת אומרת? שאופן הקירוב שלי את השליחים – בא לידי ביטוי, בגשמיות, בזה שיש לכולם ילדים. ושוב, הקרוב שלי זה שלכל השליחים שלי – יש ילדים! מי יכול לומר כזה דבר? זה בחינת יוסף הצדיק שעליו כתוב, “אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף“. כלומר, כל תולדותיו של יעקב, גם אלו שנולדו לפני לידת יוסף – הכל באמצעות, דרך, נשמתו של יוסף הצדיק, כך כתוב בחסידות!

ושוב, יעקב זה “ישראל סבא” וכל עם ישראל הם בני יעקב – וכל יהודי שנולד – נולד ע”י הצינור, דרך, מכוחו, של יוסף הצדיק! וכאמור יוסף = יחזקאל, הנביא שרואה את המרכבה היום, ה’ תמוז! ואם כן, מתוך כך, הרבי, הצדיק יסוד עולם, יכול לומר שאת כל השליחים שלי אני מקרב מאד מאד ונותן להם ילדים! לכולם יש ילדים!

מילויי אותיות – מכאן נבוא לתשובה נוספת, ע”פ הסוד, לשאלה: מה זה “מעשה מרכבה“? קודם למדנו שהראשונים מפרשים את “מעשה בראשית” על דרך “אותיות“, ואילו את “מעשה מרכבה” מפרשים כהרכבות שונות, צרופים שונים של אותיות! ובאופן מלא יותר – אמרו הראשונים ש”מעשה בראשית” זה אותיות: א, ב, ג, ד… – ואילו “מעשה מרכבה” אלו מילויי האותיות: אלף, בית, גימל, דלת…! ושוב, ברגע שאות א זה כבר אלף – אזי דבר זה יכול לפרות ולרבות עד אין סוף: א; אלף; אלף, למד, פא; אלף למד פא, למד מם דלת, פא אלף… וכך הלאה עד אין סוף! ואם כן, להתבונן, לגלות, לחשוף את המילוי הנסתר שטמון וחבוי בתוך כל אות ואות – זה נקרא “מעשה מרכבה“!

ואם כן, באופן זה אתה יודע שכל פריט קטן מורכב מיניה וביה כלומר, אין צורך להרכיב אותו עם פריט אחר מחוצה לו אלא מעצמו, מתוכו, הוא מורכב! ההרכבה שלו אמנם נעלמת בהתחלה – שהרי, בלי ההרכבה גם אי אפשר לבטא אותו: איך תבטא א בלי אלף? ושוב, לגבי מילוי אותיות כתוב דבר והפכו ממש. כתוב שבכתיב הוא נסתר – אבל בהיגוי, בדיבור, הוא נגלה כלומר, שבלי המילוי אינך יכול לבטא אותו, אינך יכול לומר בפה את האות! ושוב, כדי לגלות את האות – אתה חייב את המילוי!

מן הכח אל הפועל

ושוב, אמרו הראשונים שמילויי האותיות זה “מעשה מרכבה” ואילו האותיות בפני עצמן זה “מעשה בראשית“! לפעמים כתוב שמילוי האותיות הוא בעיבור בתוך האותיות כלומר, זה הבכח שבתוך האות – שאותו צריך להוציא לפועל ולגלותו.

יצחק – ולפי זה נשאל: מדוע חתונה קשורה עם “מעשה מרכבה“? עד החתונה זה רק כל אות בפני עצמה למשל אותיות השם “יצחק“, הוא החתן שלנו שעתיד להתחתן היום. וכאמור, יש בתוך אותיות אלה הרבה פוטנציאל, הרבה “בכח” שצריך להוציא אל הפועל! ואכן, בין בני הזוג – הכלה, האשה, היא שמוציאה אל הפועל! וכתוב שתכליתה של האשה להוציא לפועל את כל הבכח שנסתר אצל האיש! ואם כן, עד החתונה זה רק אותיות יצחק – אבל היום, יום החתונה, יום “מעשה מרכבה” – זה כבר מתחיל לצאת לפועל. קודם כל, נזכיר שידוע ש”יצחק” קשור עם ארץ ישראל. על יצחק אבינו נאמר דוקא “גּוּר בָּאָרֶץ” – שהוא בעצם שייך לקדושת הארץ, יותר מכל האבות.

וכן, לעתיד לבוא נאמר דוקא ליצחק אבינו, “כִּי אַתָּה אָבִינוּ“. לעתיד לבוא תתפשט ארץ ישראל בכל הארצות וממילא, יצחק יוכל לגור בכל מקום – אך היום הוא עדיין מוגבל. ושוב, כאשר ארץ ישראל תתפשט בכל העולם – גם יצחק יוכל לגור בכל העולם, יוכל לנוע חופשי בלי שום הגבלה ועדיין יקיים את הציווי: “גּוּר בָּאָרֶץ“! לכן, לעתיד לבוא – יצחק אבינו יהיה העיקר מבין האבות.

ואם כן, עד יום חתונתו, יצחק הוא י, צ, ח, ק – האותיות כפשוטן. אבל לקראת החתונה, בזכות הכלה, כבר מתחיל להתגלות מילוי האותיות. ואם כן, עם החתונה היא מתחילה להוליד את יצחק – לגלות את המילוי שהיה  בעיבור באותן אותיות. וכאמור, זה נקרא “מעשה מרכבה“. ושוב, להוליד את המילוי שבתוך האותיות – בזה רואים הראשונים את סוד “מעשה מרכבה” – לעומת סוד “מעשה בראשית” בלבד.

כאמור, יצחק שייך באופן מיוחד לארץ, יותר מכל שאר האבות – והדבר בא לידי ביטוי בשמו יצחק – המורכב מראשי תבות ארבעה שמותיה של הארץ:

                                        ארץ –     ישראל

ארץ –   הצבי

ארץ –   החיים

ארץ –   הקודש

כאשר בוחנים את מילויי האותיות – אפשר לכתוב צדי או צדיק:

יוד, צדי, חית, קוף = 208 ﬩ 520 = 728.

יצחק = 208 = 8 ∙ 26 = שמונה פעמים י‑ה‑ו‑ה.

אותיות המילוי: וד, די, ית, וף = 520 = 10 ∙ בן. ואם כן, לכל יצחק יש בכח 10 בנים. הרבי פעם אמר שצריך שלכל אחד יהיה מנין ילדים!

וד, די, ית, וף = 520 = 20 פעמים י‑ה‑ו‑ה.

יוד, צדי, חית, קוף = 208 ﬩ 520 = 728 = 28 פעמים י‑ה‑ו‑ה.

ואם כן, מהו הממוצע של כל אחת מארבע אותיות יצחק? 7 פעמים י‑ה‑ו‑ה,

שעולה יעקב = 182! כלומר, יצחק במילוי עולה: יעקב, יעקב, יעקב, יעקב ואכן, זהו לשון הפסוק שנאמר לאברהם: “כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע“. ואם כן, זאת התוצאה כאשר כותבים צדי במילוי אותיות יצחק!

צפנת פענח – כאשר ממלאים את אות צ – צדיק אזי במקום 520 נקבל 620 = צפנת. צפנת פענח – הוא שם שנוסף ליוסף הצדיק: “וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ“. פענח = יצחק וממילא, צפנת פענח = 828 = יצחק במילוי! ושוב, כאשר כותבים יצחק במילוי “צדיק” אזי חלק המילוי בלבד הוא צפנת ואילו פענח אלו אותיות המקור “יצחק“! ובסך הכל, יצחק במילוי אותיות עולה 828! נחלק לארבע ונראה שהערך הממוצע של כל אחת מארבע אותיות יצחק עולה: 207 = אור = אין סוף! צפנת פענח פרושו: מגלה אור, “מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ” – “כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ“!

ואם כן, מהו הקשר בין יצחק ליוסף? זהו אותו קשר שאמרנו קודם – שהרי הפסוק אומר: “אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף“. כלומר, “בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע” – בתוך יצחק יש את יעקב וגם את יוסף בנו! ושניהם יוצאים לאור כאשר מתבונננים ומתיחסים ליצחק – כאל “מרכבה” של מילוי אותיות! וכאמור, את כל זה מגלה רבקה אמנו – אשתו של יצחק! התפקיד שלה לגלות את המילוי, להוליד את העיבור שיש בתוך אותיות יצחק!

ואם כן, זהו המעשה מרכבה של היום וממילא, כולנו היום משתתפים במעשה מרכבה שהרי החתונה של היום היא מעשה מרכבה. וזהו שאמר האריז”ל שמעשה מרכבה מתחדש בכל דור ודור. מעשה מרכבה אצל המשיח זאת ה”תורה חדשה מאתי תצא” – חידוש תורה של מלך המשיח! ובזכות שלושת השותפים: גם החתן וגם הכלה וגם הקב”ה שמשרה עליהם היום את שכינתו – נזכה כולנו, כבר היום, לגילוי אמונה של ראשי התבות:

“נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים“