כימיה

לשיעור המלא במכון גל עיני

כח החבור של המלח (נוסחת המלח)

סוד "ים המלח"

נסביר יותר מה הפשט של מלח ולמה הוא הולך יחד עם ברית: ברית היא חבור של שני דברים יחד. מה הפעם הראשונה שכתוב מלח בתורה? "הכל הולך אחר הפתיחה". אמרנו שאין הרבה מלח בתורה. מה המלח הראשון? "כל אלה חברו אל עמק השִדים הוא ים המלח". שם חברו המלכים במלחמת המלכים בזמן אברהם אבינו. למה שם חברו? כי במלח יש חבור יסודות, יש תערובות כמו נסביר תיכף. הכל מסביר למה חברו יחד דווקא בים המלח.

אם כן, הפעם הראשונה שיש מלח בתורה היא ים המלח. מבין יב הפעמים שיש מלח בחמשה חומשי תורה ארבע הן "ים המלח" – יש בו משהו מאד חשוב. היות שהמלח הוא ברית והים בדרך כלל הוא מלכות מסביר הרמ"ק בספר הפרדס שכל פעם שיש "ים המלח" היינו המשכת ה גבורות מהיסוד להמתיק את הדינים של המלכות.

מלח סדומית

בים המלח יש את עיקר המלח בעולם שנקרא מלח סדומית (מלח עולה ג"פ הוי', כנ"ל, ומלח סדומית עולה כג פעמים הוי'). הוא המלח הכי משובח בעולם, לכן כתוב שלכתחילה כאשר מקיימים את מצות "ולא תשבית מלח… על כל קרבנך תקריב מלח" צריך להביא דווקא מלח סדומית[29]. גם בקטרת, שעוד יותר בפנים בית המקדש, בקדש (לא על המזבח החיצון), יש "מלח סדומית רובע הקב", כמו שאומרים כל בקר. לגבי השאלה אם צריכים להוסיף מלח בשעת ההקטרה גופא יש מחלוקת בחז"ל (היות שזה על המזבח הפנימי ולא על המזבח החיצון), אבל לכולי עלמא במעשה הקטרת מעורב מלח סדומית.

גם כאן רואים נשיאת הפכים – מחד זה המלח הכי משובח בעולם, ומצד שני הוא מסוכן, מסמא את העינים, ולכן יש מצות נטילת מים אחרונים. שוב, יש בזה טוב מאד – המלח הכי טוב, המלח שלכתחילה צריך להביא ולקיים בו את מצות "ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך", ועם זאת הוא המלח הכי מסוכן.

תיקון סדום בטבילת הלחם במלח

שוב, פעם ראשונה שיש מלח בתורה זה "ים המלח"[30]. מה הפעם השניה? גם קשור לאותו אזור – סדום. יש משהו במלח שהוא תיקון גדול של חטא סדום. יש ספר אחד שאומר הרבה כוונות שצריך לכוון בטבילת המוציא במלח, ואחת הכוונות שהוא אומר שראוי שכל אחד יכוון שאני מקדיש את השלחן שלי לצדקה.

כתוב שכל מי שמאריך על השלחן שלו מאריכין לו ימיו ושנותיו. יש פשט שהמצוה להאריך בשלחן היא כי אז יש יותר סיכוי שאיזה עני יכנס, ידפוק בדלת תוך כדי שאתה אוכל, ואז אתה יכול לקיים מצות הכנסת אורחים. לכן כאשר טובלים את הפרוסה במלח צריך לכוון למצות צדקה[31] – שאני רוצה לקיים מצות צדקה בסעודה שלי.

נמצא שאחת הכוונות של טבילת הפרוסה במלח היא לתקן את חטא סדום – שם היה אסור לתת צדקה, חוק בכנסת שאוי ואבוי למי שיתן צדקה, "אחת דתו". לכן, כל הענין של המלח ושל טבילת הפת במלח הוא תיקון חטא סדום, הקבלה בלב להדר במצוות הצדקה.

שוב, מה הפעם השניה שיש מלח? המשך, לא באותה פרשה אלא יותר מאוחר – "ותהי נציב מלח" באשת לוט. למה אשת לוט הפכה לנציב מלח? כי עינה היתה צרה לתת מלח לאורחים – לכן נענשה בנציב מלח. אפילו בלתת לאורח קצת מלח עינה היתה צרה, לכן היא נענשה שהפכה להיות נציב מלח. יש מי שאומר שעדיין אפשר לראות אותה כאשר נוסעים לאילת – יש פה מישהו שיכול להראות לנו את אשת לוט, היא עדיין נצבת שם.

"ממלח טהור קדש"

מה הפעם השלישית שיש מלח בתורה? אין עוד בחומש בראשית – עד פסוק שקראנו לפני כמה שבועות. בתורה הפעם הבאה היא בקטרת, בפרשת כי תשא קראנו בפיטום הקטרת – "ממלח טהור קדש". מ"נציב מלח" באשת לוט עד "ממלח טהור קדש" אין מלח בתורה. רואים שזו מלה נדירה בתורה, אבל מאד חזקה – כל פעם שהיא מופיעה היא משהו חזק ביותר.

שם רש"י מביא ש"ממֻלח" כמו מלחים בים. למה קוראים להם מלחים? כי פעם היו מהפכים את המים במשוטות. התרגום על "ממלח טהור קדש" מתרגם "ממלח" "מערב", לשון תערובת. היו לוקחים את כל סממני הקטרת ומערבבים אותם. הערבוב שלהם יחד נקרא "ממֻלח".

יש בגמרא מושג "תלמיד ממולח" – ביטוי שהרבי תמיד אהב לצטט בביאורי פירוש רש"י, שתלמיד ממולח יבין דיוקים שאחרים לא יבינו ורש"י כותב עבורו. במקור בחז"ל יש שתי גרסאות – תלמיד ממולח או תלמיד ממולא. יש מפרשים שמסבירים שמלח מאד מסוגל לחכמה. הכמות הנכונה של מלח עושה את האדם חכם. זו עוד סבה שטעם המלוח קשור למוחין דאבא, הוא גבורות דאבא.

שוב, לפי רש"י "ממֻלח" פירושו מעורב (והוא כותב "'ממֻלח' יהיה, 'טהור' יהיה, 'קדש' יהיה" – כל מלה היא הוראה מיוחדת במעשה הקטרת). אבל יש מפרשים – הרד"ק – שמסבירים שלאו דווקא, אלא פשוט שיש שם מלח. או לפי מאן דאמר שיש מצוה לשים מלח בשעת ההקטרה, או לכולי עלמא על מלח סדומית רובע הקב שיש בהרכב הקטרת כנ"ל. יש מי שאומר שמלח הוא כמו מרח – ש-ר ו-ל מתחלפות באותיות למנר – וכאשר משהו חתוך לחתיכות קטנות אפשר למרוח אותו, אז "ממֻלח" הוא משהו שחתוך דק-דק, שאפשר לערבב אותו ולמרוח אותו. זה עוד פירוש ב"ממֻלח", שאת כל מרכיבי הקטרת חותכים דק-דק, עד שהכל נעשה מרוח וקל לערבוב.

יב הופעות המלח בתורה

מה הפעם הרביעית? הפסוק שלנו. יש פעמיים בחומש בראשית – ים המלח ונציב מלח – ופעם אחת בחומש שמות, "ממֻלח". אז צריכים לעבור לתחלת ויקרא, ופתאום בפסוק אחד יש ארבע פעמים מלח – "במלח תמלח… מלח… מלח" – ריכוז עצום של מלח. אחר כך צריך לעבור לחומש במדבר, "ברית מלח עולם" על כד מתנות כהונה. אחר כך יש עוד שלש פעמים ים המלח, ובסוף התורה יש בקללות "גפרית ומלח שרפה כל ארצה".

אלה יב פעמים מלח שיש בחמשה חומשי תורה. אפשר לזכור אותם – ים המלח, נציב מלח, ממלח, הפסוק שלנו עם ארבע פעמים מלח, ברית מלח עולם של הכהנים (סמיכות בסדר המלחים של שני ה"מלח ברית" ו"ברית מלח"), עוד שלש פעמים ים המלח ובסוף גפרית ומלח. למי שעושה את החשבונות יש רמזים מופלאים ב-יב המלחים של חמשה חומשי תורה[32].

חבור אש ומים במלח

נחזור: הווארט העיקרי הוא שמלח הוא תערובת והוא ברית. איך הרמב"ן מסביר זאת בפירושו על התורה? הוא אומר שמלח הוא נושא הפכים של יסוד המים ויסוד האש. המלח הוא תוצר של מים, לכן כאשר ה' היה צריך לברך את המים התחתונים הוא ברך אותם בהבאת מלח על גבי המזבח. אבל איך המלח נעשה? משריפת המים. כשיש אש על המים – האש מגלה את המלח שהיה כלול בתוך המים המלוחים. אז בעצם יש במלח מים ואש, כך כותב הרמב"ן, וזה עיקר סוד הברית והתערובת שיש בעצם המלח. המלח הוא האש של המים – הגבורה של החכמה, כמו שמסביר אדמו"ר הזקן.

איך היום מגדירים מים ומלח? למי שלומד היום כימיה, יש איזה קשר בין מים ומלח? מי שרק לומד כימיה היום לא יתפוס זאת בכלל. אבל בעובדה שהפעם הראשונה – "הכל הולך אחר הפתיחה" – היא "ים המלח", התורה אומרת שמלח הוא משהו שנמצא במים, יסוד של מים. אם כי בכימיה לכאורה אין שום קשר. כאשר לומדים כמה מקורות, כמו הרמב"ן, משמע ששורפים מים ויוצא מלח – זה התיאור, הדימוי. אבל שוב, כשלומדים כימיה זה לא נשמע כך.

נוסחת המלח

לפי חכמת הכימיה מים הם שני חלקי מימן וחלק אחד חמצן (H2O). מה המספר האטומי של מים? 10, 2 ועוד 8. מהו מלח? נתרן-כלורי – NaCl. מה המספר האטומי שלו? הנתרן הוא 11 והכלור הוא 17 – ביחד 28 (כח, יחי)[33]. מים הם 10, המשולש של 4 (שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע) ומלח הוא המשולש של 7.

שוב, לפי הכימיה מלח ומים הם שני דברים שונים, אבל ה' שם את המלח בתוך המים. הוא ערבב את המלח בתוך המים, וכאשר רוצים להוציא את המלח מתוך המים צריכים לחמם אותם – דווקא את מי הים המלוחים[34].

שוב, המספר האטומי של מלח (28) מחולק ל‑11 (נתרן) ו‑17 (כלור), טב ו-טוב. מי שמכיר – זו חלוקת הזהב של 28. זו הנוסחא של מלח. אם כן, רק בעצם הנוסחא של מלח יש הרבה חכמה. נראה איך זה מרומז בתוך הפסוק: נכתוב רק את החלק האמצעי, עליו הדרוש בלקוטי תורה – "ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך". כמה אותיות יש כאן? 28. ב"ולא תשבית מלח" (הדבור-המתחיל בלקו"ת) יש 11 אותיות וממילא שאר האותיות הן 17. זו הנוסחא בכימיה של המלח.

ועוד, בכל הפסוק – "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח" – יש 17 מילים (ובמשפט השני שלו, לאחר האתנחתא, המצות-עשה של הפסוק – "על כל קרבנך תקריב מלח" – יש 17 אותיות). בפסוק הקודם – "קרבן ראשית תקריבו אתם[35] להוי' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח" – יש 11 מילים. שוב, נוסחת המלח!

האמירה שמלח הוא יחוד של שני דברים, חבור חסד ודין כו', מתבטאת גם בנוסחה שלו – נתרן וכלור, אחד מזה ואחד מזה, כלומר שהוא זיווג שני היסודות האלה. הנתרן הוא החלק המסוכן במלח, חלק הדין, ואילו הכלור הוא חלק החסד החיובי שבו[36].

הזיווג בתרכובת המלח

אמרנו שלמלח יש כח של עירוב ("ממלח טהור קדש") והמלח עצמו הוא תרכובת כימית שיש בה זיווג מובהק של יסודות. תרכובת בעצמה היא דרג יותר גבוה של תערובת (בעברית תערובת יכולה להיות או תערובת או תרכובת, ותרכובת היא ודאי חבור אמתי ומוצלח השייך לקדושה, ואילו תערובת צריך לבדוק אם היא טובה או לא).

בכל תרכובת כימית יש נוסחא כאשר שני יסודות מתחברים אחד על אחד (במים זה שנים על אחד) תמיד אחד הוא זכר והשני נקבה. זה עצמו זיווג וחיבור. כדי ששני יסודות פשוטים יתחברו היום בכימיה מסבירים שאחד תורם את האלקטרון/ים ואחד מקבל אותו – לאחד יש אלקטרון יתר (או כמה יתרים) ולשני חסר אלקטרון, 'חור' במסלול שלו.

הדוגמה של מלח היא מושלמת: כי בנתרן יש בדיוק 1 יותר מדי – 11. במסלול הפנימי יש 2 אלקטרונים, בשני 8, ויש לו 1 מיותר שרוצה להנתן, להשפיע עצמו למישהו – הוא זכרי. בכלור בדיוק להיפך – יש לו 17. אם היה מלא היה 2‑8‑8, אבל באחרון, ב'מקיף הרחוק', המסלול החיצוני, יש מקום פנוי, חור של 1. לכן שני אלה מבקשים להתחבר אחד עם השני – אחד הוא הזכר והשני הוא הנקבה. במים החמצן הוא 8, במסלול הפנימי יש לו 2 ובמסלול החיצוני 6 – חסרים לו 2. הוא מבקש שנים, והוא מקבל שני מימן – בכל מימן יש אחד. מים הם דוגמה של שני זכרים ונקבה אחת – שנים נותנים את האלקטרון ואחד מקבל. אבל במלח הרבה יותר פשוט – אחד נותן אחד ואחד מקבל אחד, ואז שניהם מתאזנים ומתחברים – "מעשה מרכבה".

אמרנו שהיסוד היותר מסוכן במלח, שמעלה לחץ דם, הוא נתרן. אם המדינה מלאה בעיה של לחץ דם זה כי המלח לא מאוזן – דווקא הנתרן עושה זאת, ולא הכלור. זו בעיה של הזכר. זה שהצד הנקבי יותר טוב במלח בא לידי ביטוי במספר האטומי שלו – טוב (17) – "מצא אשה [= היהלום של טוב] מצא טוב". אמרנו שהחלוקה היא 11 ו‑17.

ה‑17 עיקרי מאד בפסוק: בכל הפסוק יש 17 מילים ובמשפט האחרון שבו יש 17 אותיות (כנ"ל). גם בקטע באמצע, שיש 28 אותיות – כל המלח – יש חלוקה ל‑11 ("ולא תשבית מלח") ו‑17 ("ברית אלהיך מעל מנחתך"). ב"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח" יש 20 אותיות, בחלק השני 28 ובחלק השלישי 17 אותיות. בכל הפסוק יש 17 מילים, כך שהחלק השלישי הוא סימן לכל הפסוק. בעצם יש ג"פ 17. כל אותיות הפסוק יחד הן 65, כמנין שם א–דני. 17 הוא גם שם הטוב, שם אהוה – שם של דעת או של ספירת היסוד (בסוד "אמרו צדיק כי טוב"). היחס בין המלים והאותיות הוא 17‑65, בין שם אהוה לשם א–דני. לפי הפרדס זה בדיוק סוד ים המלח, שם המלכות, אדנות, מקבל מהיסוד, שם הטוב (אם עושים הכאה פרטית של אהוה א–דני – א פעמים א, ה פעמים ד, ו פעמים נ, ה פעמים י – מקבלים "מגדל פורח" הנ"ל).

תיקון עולם – סוד התערובת הטובה

שוב, הרמב"ן אומר שמלח הוא מים ואש יחד. עיקר מוסר ההשכל שלנו הערב הוא זה: היות שעם ישראל נצרך לעולם כמו שמלח נצרך לעולם, והתפקיד שלנו הוא לתת טעם לכל מה שיש בעולם וגם להפוך את כל המים המרים בעולם למתוק – מכח המלח שלנו, שיש בו גם חסד וגם גבורה, הוא נושא הפכים. בבית המקדש הדבר הכי דומה למלח הוא ארון הקדש בקדש הקדשים שכתוב שהוא נמנע הנמנעות, נושא הפכים, "מקום הארון אינו מן המדה" – יש לו שתי תכונות הפכיות יחד. התכונה הפלאית של שני הפכים בנושא אחד היא הסוד של "ברית מלח", ברית שיש בתוך המלח שלכן צריך להקריבו "על כל קרבנך תקריב מלח".

עם ישראל צריך להיות עם שכולל הרבה סוגים, הרבה שבטים, יב שבטים (שוב יב, כמו האות ל, "מגדל הפורח באויר") – יש המון נשיאת הפכים בעם ישראל. בסופו של דבר צריך לעשות שלום, להשלים בין עץ יוסף ועץ יהודה – שלא תהיה מלחמה בין האחים. צריך שהצפון יקבל את הדרום[37], אבל עדיין נשארת מנטליות מיוחדת של הצפון. הצפון הוא שמאל הדרום הוא ימין. לא שמבטלים את המציאות של הצפון, רק צריך מלח שיחבר את כל ההפכים בעמנו.

יש גם מלח רע שמשחית את הארץ, הופך אותה לארץ מלחה, ארץ שממה. מה זה? תערובת של גופים זרים שמקלקלים את ה"הן עם לבדד ישכון". זו הבעיה שלנו היום, לכן מדברים דווקא על הפסוק הזה. יש בעיה של תערובת רעה. יש תערובת טובה, תערובת שיש בה ברית – שכל בני התערובת הם בעצם בני ברית, יהודים.

יש כל מיני יהודים, "כשם שאין פרצופיהם שוים כך אין דעותיהן שוות", כל אחד הוא אחרת, וכל הסוד שלנו שאנחנו צריכים להיות עם-מלח, מלח ששואף למלך עליון, "שום תשים עליך מלך", "'שום' לעילא 'תשים' לתתא", שהמים התחתונים (לתתא) כל הזמן ישאפו למלך העליון (לעילא) שיושב על גבי המים העליונים. זה הווארט, מוסר ההשכל שלנו, להתעצם עם סוד המלח, להתדמות אליו.