נגינה

 מכון גל עיני ח אייר תשעב

ביטוי עצם הנשמה בניגון

ארבע בבות והמדרגה הגבוהה של רעותא דלבא

ננסה קצת לתאר את המדרגה הכי גבוהה: אצל חסידים ידוע שיש רק זמנים מיוחדים שמנגנים את ארבע הבבות של אדמו”ר הזקן. מה הבעיה? למה רק בזמנים מיוחדים אפשר לנגן זאת? אפילו קצת מקומם – אני לא יכול לשיר את השיר הזה?! אני אוהב אותו! מה הבעיה?! לשיר את השיר הזה בצורה ספונטאנית – “זינגט זיך” – היינו גילוי של ה”רעותא דלבא” מצד עצם הנשמה. לא מצד שום השגה, שום בחירה – שום דבר. לכן מתי הזמן המתאים לשיר? כשאתה במצב של יום כיפור. הרבי כל הזמן במצב הזה, אבל גם יהודי פשוט במצב של יום כפור או לפני התקיעות בראש השנה – באמת בא לו לנגן ארבע בבות, וקדימה שינגן.

אין באמת הגבלה, רק השמירה לזמנים מיוחדים באה לומר שבאמת-באמת הניגון הזה אמור להיות הבטוי של התגלות היחידה שבנפש. כלומר, אתה לא חושב עכשיו, אתה לא רוצה לשיר אותו, לא בוחר לשיר אותו, אין לך שום השגה – רק זה מה ששר. זו קצת המחשה לגילוי עצם הנשמה.