בוטניקה

בעץ ארבע מדרגות כנגד ארבע אותיות שם הוי׳ ב״ה: שרש, גזע, ענף, פרי. ועוד זאת, העולה כל כולנה, כח הצומח שבארץ, המקור האמיתי של כל בחינות עץ החיים, שבו שורה האין האלהי, מקור התהוות היש, שבמאמר ״תדשא הארץ״.

השרש, בחינת חכמה — י שבשם — נמצא מכח הצומח על דרך ״והחכמה מאין תמצא״.

הגזע הוא בחינת ה״יש האמיתי״ של העץ, בחינת בינה — ה עילאה שבשם.

הענף הוא התפשטות מן עצם העץ, כאור המתפשט מן המאור ועדיין דבוק במאור. ביחס למאור האור הוא בבחינת האין המהוה את היש האחרון — תכלית הכל.

התכלית היא פרי עץ חיים — ״זיו יקריה״ של האור הנ״ל — שממנו נהנים צדיקי אמת — ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה״.

ב

כח הצומח הוא סוד גן עדן (חושבנא דדין כחושבנא דדין) — ״ועץ החיים בתוך הגן״ — כלומר שנמצא מרוחניות הגן ופנימיותו, ואח״כ משפיע לחצוניות וגשמיות הגן (כפרוש הפשוט של ״בתוך הגן״, על דרך תפארת ומלכות).

שרש, גזע, ענף, פרי עולה אלף ושע, סוד אלף אורות שניתנו למשה רבינו ע״ה במתן תורה, ששרשם בפנימיות הכתר, בסוד ״פנימיות אבא פנימיות עתיק״, ושע נהורין שמאירים בפני אריך אנפין — ״תרין תפוחין קדישין״ (גלוי תקון ״ואמת״, בראש השנה, סוד המנהג של אכילת תפוח בדבש בליל ראש השנה, כמבואר בדא״ח). והוא לז (יחידה) ברבוע עם הכולל (סוד אחד — אלף, השראת אחד האמת בפנימיות החכמה, ובסוד ״אאלפך חכמה״ וד״ל. וכן שע הוא י פעמים לז — ג עשרות ו־ז יחידות סוד שלמות הבנין של עשר ספירות — והוא המספר הראשוני ה־יג. אמצע יג הוא ז, וכן יג הוא הראשוני ה־ז וד״ל).

כח הצומח, שרש, גזע, ענף, פרי עולה א׳ תקמז, שהוא שם הוי׳ ב״ה ביחד עם כל כז מלוייו (שהרי בכל אות מ־ג אותיות הוה שבשם יש ג צורות של מלוי: הא, הה, הי; וו, ואו, ויו. נמצא שסך כל המילויים הוא ג בחזקת ג שהוא כז), שעולים טל — הוי׳ אחד — ברבוע — א׳ תקכא.

וכן עולה ״אחד״ פעמים ״אחד יחיד ומיוחד״ (שהוא ״שמע ישראל הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד״ ב״עגול״ כמבואר במ״א), שהוא אהוה (טוב) פעמים שלוב הוי׳ אדני.

והוא תורת ישראל — ״עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאושר״, שעל לומדיה ותומכיה נאמר ״אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה״, שגם כן עולה בגימט׳ כנ״ל.

ג

והנה מבואר בדא״ח^[ש] בסוד ״איהו וחיוהי חד בהון וכו׳״, שסוד האצילות הוא על דרך התפשטות הענף מן האילן שעודנו דבוק בו וחי ממנו, ואף על פי כן אינו אלא התפשטות והארה בעלמא מן עצם האילן כנ״ל. ה״פרי״ הוא גלוי אלקות בעולמות התחתונים בי״ע, תכלית הבריאה כולה. לפי זה, הגזע — עיקר האילן, בחינת היש האמיתי שבו — הוא סוד אדם קדמון — ״המאציל״ ביחס לעולם האצילות שנאצל ממנו.

השרש הוא הקו של אור אין סוף ב״ה שמאיר בחלל ומקום פנוי לאחר הצמצום הראשון של התפשטות האור הפשוט. כח הצומח הוא סוד הרשימו של עצם האור שנשאר במקום פנוי הנ״ל לאחר הצמצום, טרם בקיעת אור הקו בו, כביכול (וכן אור הקו בוקע, במדה וגבול, על ידו דוקא).

ד

קו, אדם קדמון, אצילות, בריאה יצירה עשיה עולה אהיה פעמים אלהים, שהוא ו פעמים אש, כמבואר בשער ״שש אשות הן״. הרשימו הוא שרש התקון (חושבנא דדין כחושבנא דדין). הקו בוקע מתוך שרש התקון להמשיך ממנו שפע (תן דתקון) חדש בעץ פרי של כללות כל העולמות תמיד.

ה

בשעור קומת קהל עדת ישראל, מבואר בדא״ח שהשרשים הם נשמות הצדיקים הגדולים, ״נשמות כלליות״ — ״אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא״ — בחינת חכמה — כח מה — י שבשם — שרש הבטול האמיתי ״בלתי להוי׳ לבדו״ שמאיר מהם בכללות נשמות ישראל. הגזע הוא סוד התורה — תורת אמת — המתגלית ומתחדשת על ידי הצדיקים הנ״ל — ״תורה צוה לנו משה״ ר״ת צלם שהוא עצם עץ החיים (״משה נתנבא בזה״ — עץ באתב״ש וכן באלב״ם, ובו נאמר ״ויורהו הוי׳ עץ וגו׳״. יש לפרשו כמו ״ויורהו עץ הוי׳״, כלומר שהורהו ״סוד הוי׳ ליראיו״ שבעץ החיים כנ״ל).

הענפים הם כל נשמות ישראל הקשורים ודבוקים בנשמות הצדיקים הנ״ל על ידי תורתם הקדושה. הפרות הם ״תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים״ שגדלים על הענפים הנ״ל דוקא, על דרך המדות — אהבה ויראה — שמחיות את המעשה בפועל ממש (מה שאין כן בנוגע לשכל התורה, שמאיר על המעשה בבחינת אור מקיף בלבד).

כח הצומח הוא השראת אור אין סוף, אחד יחיד ומיוחד ב״ה, בנשמות הצדיקים, ודרכם (דרך תורתם) בנשמות כלל ישראל — ״ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ״ (כלומר כח הצומח שבארץ, גן עדן הפנימי כנ״ל וד״ל) — להאיר אור הוי׳ כי טוב במעשה הטוב, שבמעשה דוקא (״המעשה הוא העיקר״) מתגלה אור אין סוף ב״ה בתחתונים ממש, סוד כונת הבריאה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

ו

בספורי מעשיות של מוהר״ן מברסלב זצ״ל, במעשה של השבעה בעטלרס, יום ה׳, מסופר מסוד עץ החיים, שבו ג שרשים: אמונה, יראה, ענוה. גוף האילן (גזעו) הוא אמת. יש לומר ש־ג בחינות אמונה, יראה, ענוה הן כנגד ג מדרגות שב־י שרשם: קוץ העליון, המרמז לבטול הפנימי של החכמה ביניקתה מכתר עליון, בסוד אמונה (״פנימיות אבא פנימיות עתיק״ כנ״ל, סוד האמונה הפשוטה בהוי׳ אחד ב״ה, וכמבואר בתניא פרק חי עיי״ש); גוף ה־י, בסוד ״יראת הוי׳ לחיים״, ״ראשית חכמה יראת הוי׳״ — יראה עילאה הנקראת ״ירא בשת״ — אותיות ״בראשית״ (וכן יראה אותיות ראיה, עצם החכמה, בחינת ראית המהות של הענין האלהי, בעין השכל דחכמה); ענוה הוא סוד השפלות שבחכמה להמשיך את עצמה למטה — סוד הקוץ התחתון שב־י המתחבר ל־ה עילאה שבשם — אמא עילאה — בסוד ״תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין״.

״אין אמת אלא תורה״, בחינת ״תורת אמת היתה בפיהו ורבים השיב מעון״. שה״רבים״ הם הענפים, ו״השיב מעון״ הוא בחינת ״תשובה ומעשים טובים״ — פרות טובים ומתוקים של נשמות כלל ישראל. אמת הוא נוטריקון ״אם לבינה תקרא״ וד״ל.

הענף, סוד ההתפשטות מן עצם האילן, הוא מדת האהבה (המתפשטת לכל, כנודע בדא״ח), והמעשה (שהוא העיקר) הוא בחינת ״מעשה הצדקה״ (שכוללת את כל המצות כנודע) — ״והיה מעשה הצדקה שלום״ — ״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״, שהוא ״פרי צדיק״.

ז

אמונה יראה ענוה, אמת, אהבה, צדקה עולה אמונה ואלף אורות המאירים ממנה כנ״ל, והוא סוד חן פעמים חוה — ״אם כל חי״ — ״חן אמת״ (בגימט׳ צבאות הוי׳) של עץ החיים שבתוך הגן.

ויהי רצון שנזכה כולנו יחד ״לאתדבקא באילנא דחיי״ — עץ החיים שהוא אור הוי׳ כי טוב — אכי״ר.